מתוך הערפל מגיחות מרכבות עם סוסים. דוהרות ברחוב הבוצי מן הגשם הרך הנושר מלמעלה. מטריות שחורות גדולות נפתחות בזו אחר זו. הרכבים לבושים חליפות שחורות מהודרות, חבושים כובע שחור מעוגל תואם לראשם. אלה שאיתרע מזלם והם נוהגים בעגלות עבודה לבושים בגדי חול חומים ופשוטים. אנחנו נזרקות באחת 200 שנה אחורה. 'זה אמיתי, או שאני באמת חיה בסרט?' חולפת שאלה במוחי.
הכל נראה כל כך אמיתי, מציאותי, מתלבש על היום הסגרירי הזה פרפקט. כל זאת אלמלא האיש עם כובע הקסקט, הג'ינס הקצר ונעלי האדידס שמחלק הוראות ומשנה את התמונה כולה. לוקח לנו רגע לעכל שלא מדובר כאן במקל הקסמים של גבי ודבי וגם לא במנהרת הזמן, שלא נקלענו למאה אחרת, אלא לסט צילומים לסרט. אנחנו מופתעות מהמחזה הריאליסטי אליו נכנסנו, ממתינות שם דקות ארוכות ומתבוננות תחת המטריות המסוככות עלינו מפני הגשם שמוסיף לרדת.
אז נחזור רגע להתחלה, כי לא כל יום נערתי חוגגת 18 אביבים וזה תירוץ מספיק טוב בשביל שתינו לבדוק מה השתנה בנתב"ג. כך לקחנו פסק זמן מהחיים עצמם, והמראנו אל יעד שאני זוממת עליו כבר לא מעט שנים – בודפשט, שהתנהגה למופת ולא אכזבה.
העיר מקבלת את פנינו זוהרת ושמשית. שמים כחולים, אף ענן, העליוניות איתן נסחבנו כל הטיסה נשארו בתיק. משדה התעופה נגיע בתחבורה ציבורית היעילה והנוחה של העיר אל המלון שלנו, Erzsébet City Center. המלון נמצא במיקום מנצח ומחזיק בלא מעט מעלות נוספות אחרות. אם אגיע שוב לעיר, אחזור להתארח בו שוב בלי לחשוב פעמיים.
את מעט השעות שנותרו מהיום הראשון אנחנו מבלות בשיטוט ראשוני באיזור המלון. קצת ואצי אוצה, החלפת כסף, בהייה בחלונות ראווה, גלידה וארוחת ערב. אנחנו עייפות ומציינות לעצמנו שהדרך מחיפה לבודפשט באמת באמת ארוכה!
לרציניים בלבד: למגיעים משדה התעופה לעיר בכוחות עצמם, מומלץ להגיע מצויידים מראש במעט פורינט שיספיקו לתשלום ראשוני באוטובוס ובמטרו. מחיר נסיעה בודדת בתחבורה ציבורית - 350 פורינט.
כבר בבוקר היום השני מרגישים שאמנם רק אמצע יוני, אבל הקיץ כבר כאן! כמה חבל, אני חושבת לעצמי, כל כך כמהה לאירופה המעוננת, האפרורית והסגרירית שאני אוהבת. העוגן היחיד שלנו להיום הוא סיור שהוזמן מראש בבניין הפרלמנט בצהריים, ועד אז אנחנו מתנהלות לאט, כמה שיתיר לנו הזמן.
עבודת הכנה קטנה טרום הטיול מגלה לי שבאיזור הרובע היהודי יש לא מעט אמנות רחוב. אני מתלבטת אם לקחת סיור מודרך, אבל לבסוף מסמנת לי על המפה רחובות וכתובות ואנחנו יוצאות לחפש, לא יודעות מראש אם ומה נמצא. היצירות שראינו מרשימות, אם כי מצאנו פחות ממה שקיווינו.
משם אנחנו פונות אל בזיליקת סנט אישטוון. הגברת הצעירה לא חובבת כנסיות, אך אני מספרת לה על התצפית הנפלאה מלמעלה ומבטיחה שזו תהיה הכנסיה הראשונה והאחרונה בטיול. מבפנים מפואר ומעוטר. אנחנו משתהות קצת, טועמות מהעושר הרב וצבעים המרהיבים, ופונות אל גולת הכותרת - התצפית. ניתן להגיע במדרגות או במעלית. אנחנו בוחרות באופציה הראשונה.
הנוף מלמעלה עוצר נשימה. העיר נפרשת על כף היד והכל צלול ויפה. הנה מקומות שנבקר בהם בימים הקרובים, ומקומות אחרים שכנראה ישמרו לביקור הבא. סובבות את ראש המגדל לאט וצופות בעניין על התרחשויות שרואים מכאן אך לא רואים משם.
המשך הדרך שלנו עוברת בכיכר החירות (Szabadság tér). במקום שתי אנדרטאות – האחת הוקמה על ידי המדינה ומעבירה מסר כי כל ההונגרים היו קורבנות הכיבוש הנאצי. השניה היא אנדרטה מאולתרת שהוצבה על ידי יהודים המוחים על ההצהרה הרשמית וטוענים כי ההונגרים רוחצים בניקיון כפיהם באשר לשיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים. מיצג הזכרון הצנוע, העומד בניגוד מוחלט לאנדרטה הרשמית, מרגש מאד.
יש לנו עוד קצת זמן עד הסיור, ואנחנו פונות אל עבר אנדרטת נעליים על הדנובה. גם טיול בית הספר עובר שם בדיוק כאשר אנחנו מתייחדות עם הזכרון הנורא. עברו...
הסיור בבניין הפרלמנט תכף יוצא, ואנחנו מחכות עם כולם בתור לבידוק הבטחוני הקפדני ולאוזניות בהן נשמע את ההסברים בעברית. הצבעים השולטים בפנים הם זהב ואדום, רק החולצה הכחולה של מנקה השטיחים שוברת את הסכמה. ההסברים טובים, הבניין מרשים, אך הסיור חושף אותנו רק לחלק מזערי מתוך המכלול האדיר הזה. מאכזב משהו.
לרציניים בלבד: הכניסה לבניין הפרלמנט בסיור מודרך בלבד. מומלץ להזמין מראש את הסיור באתר האינטרנט של המקום. תחסכו עמידה בתורים ותבטיחו לעצמכם כרטיס ביום, בשעה ובשפה הנוחה לכם.
קפיצה קטנה לשוק המקורה אחר הצהריים, לאחר מנוחה קלה במלון, מבהירה לנו שעל המאסט הזה אפשר בהחלט לוותר. בקומה העליונה באסטות של מזכרות – דומות זו לזו כאלף טיפות מים. המזון בדוכני האוכל נראה עייף מהחום ולא מעורר תאבון. למטה נמצא החלק הנחמד יותר – שוק פירות, דגים ומיני מתיקה. קונות קצת משמשים קטנים וחמצמצים ויוצאות אל הרחוב.
את היום נסגור עם שופינג קטן, מסורת שנשמור עד סוף הטיול, ושיטוט לאורך הדנובה לתצפית ערב על העיר המוארת כל כך יפה.
יומנו השלישי מתחיל בהפסקת חשמל. מלמטה נשמעת המולה וצעקות רמות. הגברת הצעירה מציעה כי אולי מדובר בהפיכה נוספת... פוחדות לרדת אנחנו יושבות בחדר וממתינות. מכיוון שלא נשמעות יריות, אנחנו סוברות שכנראה ההונגרים מסתפקים בהפיכה של 1956, ומחליטות לקחת סיכון. המעלית מושבתת והמדרגות הומות אדם. בקבלה מעדכנים אותנו כי מדובר בהפסקת חשמל איזורית, ולא נותר לנו אלא לתפוס את המקום הכי מואר בחדר האוכל החשוך ולהסתפק בקפה קר. מכאן אפשר רק לעלות.
ואכן, אנחנו במגמת עליה. הדרך אל המצודה של בודה עוברת על גשר אליזבט. חציית הגשר ברגל מאפשרת תצפיות יפות על העיר, הפעם מזווית אחרת. אנחנו מתחילות להפנים שתצפיות על בודפשט, מזוויות כאלו ואחרות, הן אחד האלמנטים העיקריים והמשמעותיים בטיול כאן.
אנחנו מטפסות אל הארמון המלכותי בתוך גן פורח ויפהפה
וצופות שוב על העיר – הפעם במבט מבודה אל פשט.
בגלריה הלאומית מוצגת ההיסטוריה של האמנות ההונגרית המקומית. כל קומה מתמקדת בתקופה מסויימת וככל שעולים בקומות מתקדמים בשנים. האמנות בת זמננו מעניינת אותנו מאד, ולפיכך אנחנו מתחילות בקומה העליונה. התערוכות מרתקות ואנחנו מבלות שם זמן רב, מנסות להבין ולפרש את שרואות עינינו. איננו מבינות במאטריה, אך שתינו מסכימות כי קיים יסוד אפלולי וקודר באומנות ההונגרית העכשווית.
ביציאה מהגלריה אנחנו חולפות על פני שומרי הארמון המצחיקים, אך לא ממתינות לטקס החלפת המשמר.
לרציניים בלבד: למגיעים למצודה מומלץ לעשות פסק זמן בקונדיטוריית Ruszwurm הנהדרת. ניגשנו לבדוק אם כל מה שנכתב עליה נכון. הכל נכון! השירות מעולה, הקפה טעים, העוגות מצויינות והאווירה מדוייקת.
על כנסיית מטיאש אנחנו מדלגות, הבטחה זו הבטחה! וממשיכות אל מצודת הדייגים שמזמנת לנו עוד ועוד תצפיות נפלאות על העיר, על הגשרים, על הדנובה. מלמעלה רוח נעימה משיבה קצת את רוחנו בחום הזה. כולם מצלמים.
וגם אנחנו.
מחפשות לנו נקודות מבט אחרות, משהו שיהיה שונה מכל מה שראינו בגוגל ובמדריכי הטיולים. משהו מהחוויה הייחודית שלנו. חושבים שהצלחנו?
הביקור במצודה על שלל אתריה מומלץ בחום. לא חייבים הכל, אבל טעימה מחלק מההיצע תשאיר טעם של עוד. הדרך מהמצודה למטה עוברת ברחובות צבעוניים ויפים. אנחנו מנצלות את הזמן ואת הירידה בכדי לעשות תכניות להמשך...
פנינו מועדות עכשיו אל האי מרגיט, אך קודם לכן אנחנו מוכרחות לבדוק מה קורה בתחנת הרכבת המרכזית של העיר. תחנות כאלה, הזכורות לי מערי בירה באירופה, שוכנות לרוב בבניינים נפלאים והביקור בהן מעורר השראה. לאחר מעשה, אלו הממצאים - תחנת הרכבת אכן שוכנת בבניין מרשים מבחוץ, אבל די מוזנחת ומאכזבת מבפנים. רק חבורה עליזה של בנות ובלונים אדומים יזכירו לנו שהיינו שם.
לעומת זאת, תגלית מקסימה ומקרית בהחלט מזמנת לנו הדרך הרגלית מתחנת הרכבת אל האי מרגיט. מבחוץ הכל נראה סטנדרטי, השד יודע מה משך אותי פנימה. אולי היה זה המסדרון המעניין המוביל אל חצר פנימית, אולי הרצפות המצויירות הנהדרות והנברשות שנלקחו ממאה אחרת. כך או כך, שוב אני מוצאת עצמי חיה בסרט. הפעם העלילה מספרת על רוזנים ומלכים וארמונות, תככים ומזימות. בשלב הזה כבר אי אפשר היה לעצור אותי.
בסוף המסדרון נמצא המקום הזה! הדבר היחיד שיוצא מהפה הוא – וואו!!!!! גדול. הגברת הצעירה מרגישה שלא בנוח ורוצה כבר לצאת, אבל אני מתקשה להתנתק. המקום מהלך עלי קסם. מי שבעניין, זו הכתובת: Szent István Körút 16
אבל כשאין ברירה – אין ברירה, ואנחנו יורדות אל קרקע המציאות וממשיכות אל האי מרגיט. יש בו שבילים ירוקים וקסומים שמוארים נפלא ועצים עבותים ומצלים. 2.5 קילומטרים כל אורכו. הכל נקי ושלו מסביב. תענוג של מקום לטיול אחר הצהריים.
לרציניים בלבד: בקצהו הצפוני של האי מרגיט - גן יפני קסום ושלו. מקום נפלא למנוחה והתרגעות אחרי יום הליכה מאומץ בעיר. ניתן להגיע אליו רגלית או באוטובוס 26 החוצה את האי לאורכו.
חוזרות, הפעם באוטובוס, אל צידו הדרומי של האי, וממתינות עם כולם למופע המזרקות. אורות צבעוניים, מוזיקה נהדרת, מים משפריצים וזוג מבוגר שקם לרקוד והקהל מעודד במחיאות כפיים – בהחלט דרך נפלאה לסיים את היום שבאמת היה עמוס בכל טוב...
את יומו הרביעי של הטיול בילינו מחוץ לעיר ועליו אני מספרת בפוסט נפרד, ואפשר לקרוא כאן.
העייפות המצטברת מהימים האחרונים מתחילה לתת אותותיה ובוקר היום החמישי מתחיל מאוחר ולא עם הרבה חשק. אבל היום סוף סוף הגיע הגשם שלו חיכינו כל כך בסבלנות ואין סיכוי שלא נצא מהמלון. הסמטאות היפות והרחובות החביבים הסובבים את המלון שלנו מזמנים כל כך הרבה רגעים אנושיים וסיטואציות יומיומיות נפלאות.
אני פשוט לא מתאפקת ועוצרת שוב ושוב לצלם, מנסה לתפוס את השניה הנכונה שתיתן ביטוי מלא ושלם למה שהיה שם, לחוויה שלי בתוך ומחוץ לה. רגעים קטנים של אושר עבורי.
אז כולם אמרו לנו שעל בית הכנסת של בודפשט אסור לנו לוותר, לפיכך לא נותרה לנו ברירה ויצאנו אל הגשם לבדוק אם כולם צודקים. עמדנו בתור, רכשנו כרטיסים והצטרפנו לסיור בעברית.
סנדרה המדריכה מספרת לנו את ההיסטוריה של הקהילה היהודית ומתעכבת על תקופת מלחמת העולם השניה ועל מבנה בית הכנסת. הסיפורים וההסברים מרתקים ומוסיפים רבדים עמוקים, שבלעדיהם הביקור היה הרבה יותר שטחי ורדוד.
לרציניים בלבד: הסיורים בבית הכנסת הגדול ניתנים בחינם במספר שפות על ידי אנשים מקהילת יהודי העיר. מומלץ מאד לקחת את הסיור ששופך אור על סיפור הקהילה המקומית ומעמיק את ההבנה של מה שאירע לה.
בדרך לספריית הסטודנטים Metropolitan Ervin Szabó Library השוכנת, כך אומרים, בבניין נהדר, אנחנו נקלעות לסרט ההוא שהוזכר בתחילת הסיפור. נספר רק שלמרות שעות הפתיחה המצויינות באינטרנט, הספריה היתה סגורה ואנחנו מתיישבות על קפה וסנדביץ' בבית קפה חביב העונה לשם "פראג" ברחוב Ráday הנעים, ומחשבות מסלול מחדש.
ההחלטה נופלת על מוזיאון לודוויג לאמנות מודרנית. בשילוב של מטרו וטראם אנחנו מגיעות ליעד ובוחרות די על עיוור בין שתי אופציות בתערוכה NON ALIGNED ART מהאוסף של מרינקו סודאץ'.
מדובר בתערוכה בועטת המציגה מגוון מקיף של אמנות אוונגרדית ממדינות יגוסלביה לשעבר וממדינות שכנות, תוך התמקדות בעידן המלחמה הקרה ומסך הברזל. התערוכה מתרכזת בעיקר בפעילות אמנותית קבוצתית ובתפקידן של הקבוצות בהתפתחות סצינות אומנותיות.
על אף הקושי לרדת אולי לעומקם של הדברים ולהבינם עד הסוף, המכלול "דיבר" בזכות עצמו ויצר רושם עצום ורב ממדי. כנראה בזכות השילוב בין אמנות פלסטית, חומר תיעודי והסברים מלווים באנגלית שהנגישו לנו קצת יותר את היצירות.
המבול שתופס אותנו רגע לפני שאנחנו יוצאות מבניין המוזיאון יהיה הגשם האחרון לטיול הנוכחי. בחוץ מתרוקן בית הקפה מיושביו, ואנחנו ממתינות לרגע בו נוכל לצאת שוב לדרך.
ואז השמים נפתחים ואנחנו ממהרות לטראם שלוקח אותנו שתי תחנות למתחם המכונה The Bálna. המתחם יושב בבניין יפהפה ומיוחד במינו מבחינה אדריכלית המשלב שני בניינים היסטוריים שמעליהם מעין כיפת זכוכית מודרנית.
בפנים חנויות מיוחדות, בתי קפה ופאבים, והגלריה של בודפשט לאמנות עכשוית. בשעה שאנחנו מגיעות הרוב כבר סגור. רשמנו לעצמנו לפעם הבאה בעיר. גשר החירות מואר בקרני שמש אחרונות שבוקעות מבין העננים הכבדים. תודה על היום החורפי הזה!
יום אחרון בטיול הוא בדרך כלל יום קצת מפוספס. עם התובנה הזו, אליה הגעתי בטיול המשפחתי לבולגריה, אנחנו יוצאות אל היום השישי שלנו. כל יום הסתכלנו עליה מלמטה וכל יום היא הסתכלה עלינו מלמעלה. כל יום תכננו ולא הצלחנו להגיע והיום יש לנו הזדמנות אחרונה לעלות אל הסיטדלה.
יוצאות אל הרוח החזקה הנושבת היום. השביל המטפס אל הגבעה מיוער ומקסים, הנוף מלמעלה מרהיב והעננות היום מושלמת לצילום. אנחנו מתעכבות ליד הסיטדלה הרבה זמן. נותנות לעצמנו עוד רגע עם העיר היפה הפרושה לרגלינו.
כל כך הרבה נשאר לפעם הבאה... ובכל זאת, אנחנו מחליטות להספיק עוד משהו, להיפרד מהסיטדלה ולנסוע לכיכר הגיבורים. אין לנו מושג מה אנחנו בדיוק הולכות לעשות שם, אבל בא לנו לראות את המקום.
עם הגיענו אנחנו זוכות לקבלת פנים - רביעיית סקסופונים שמנגנת בהרמוניה מושלמת. אנשים חולפים על פניהם וממשיכים הלאה, לא נעצרים. יותר חשוב צילום "היינו כאן" עם הכיכר, לא? אנחנו עומדות להאזין, מוחאות כפיים בסופו של כל קטע קצר. לאט לאט מצטרפים אלינו עוד ועוד אנשים, עוד ועוד מחיאות כפיים. הנגנים מרוצים, וגם אנחנו. הגברת הצעירה מתפעלת מהכוח שיש לעיתים ליחיד על הקבוצה.
בתוך הפארק היפה – טירה, ובגנים שלה צילומי חתן-כלה. הרוח החזקה מהתלת במצטלמים ויוצרת מצבים מצחיקים. בדים לבנים מתנפנפים לכל עבר וגם אנחנו כבר צריכות להתנפנף מכאן...
השעון מראה שזמננו תם. תודה בודפשט! לא היינו יכולות לבקש יותר.
מקווה שאהבתם את בודפשט שלי ושל הגברת הצעירה. היא פרטנרית נהדרת ואני אוהבת את הראש שלה. מודה לה שהיא מאפשרת לי להיות איתה כל כך קרוב גם בגילה "המתקדם" ומודה לכם על שהתלוויתם אלינו. הלוואי וסיפור הטיול שלנו יסייע לאחרים בתכנון הטיול הבא!
בדיוק לשם כך הכנתי עבורכם מסלול טיול להורדה ולהדפסה. מוזמנים להשתמש בו בתכנון הטיול שלכם לבודפשט!
אם אהבתם את הסיפור המשותף שלנו אם-בת, אולי תאהבו לקרוא גם את סיפורי הטיול האחרים שעשינו ביחד: כאן תוכלו לקרוא על הטיול בפריז, כאן תוכלו לקרוא על וינה, וכאן כתבתי על הטיול שלנו בורשה.
אני מאד אוהבת טיולים עירוניים, ולשמחתי היו לי הרבה הזדמנויות לטייל כך, בהרכבים שונים.
מוזמנים לקרוא המלצות וחוויות מטיולים אורבניים נוספים שעשיתי.
בלוגרים נוספים שטיילו בבודפשט וחזרו לספר עליה: מיכל בן ארי מנור מ"רואה עולם" כתבה שני פוסטים נהדרים
אשמח אם תצטרפו אלי לטיולים הבאים שלי ברחבי הגלובוס. מוזמנים להשאיר לי תגובות ולהרשם לבלוג בקוביית ההרשמה. כיף לי תמיד לשמוע את קולכם!!
