יום 160 - קיינס, אוסטרליה

  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם
 

3.11.1991

הבוקר קמנו די בקושי והתארגנו לקראת הטיול ל- Mount Bartle Frere. בסביבות 7:30 התחלנו לעלות ולאחר כשעה נאלצנו לחזור בגלל בעיות פיזיות. מה שראינו היה מקסים ומדהים ולא נרחיב ונתאר כי אנו מתכוונים לחזור ולנסות לטפס מתישהו אחר.

קצת עצובים הגענו ל- Cairns (אנחנו מתאמנים כבר מבריזבן איך לבטא את השם), התמקמנו בקמפינג ובוחשים בחומר כדי להוציא את המיטב. לפי מה שנראה, הכל עולה כסף, והרבה. נראה שאנו נמשיך לחרוש בפארקים ונוותר על האטרקציות המקומיות ואולי נחליט לקחת אחת בכל זאת.

יום 161 - קיינס, אוסטרליה

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

יום 4.jpg

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

 

4.11.1991

על הבוקר נסענו ל- The Royal Flying Doctor Service – ארגון הרופאים המעופפים של אוסטרליה. מדובר במרכז שמרכז אזור ענק של ה- OUTBACK של צפון QLD ואליו פונים לעזרה במקרה של תאונה מכל סוג שהוא. העניין פועל בקשר רדיו וברגע שמקבלים קריאה לעזרה, מוזעקים רופא, טייס ואחות שטסים לאזור בו נמצא הנפגע ומטפלים בו או מטיסים אותו לביה"ח. יש גם מרכז למידה בו יוצרים קשר רדיו עם קבוצות ילדים ונותנים להם שיעורים מרחוק. ראינו שם סרט על פעילות הרופאים והיתה גם תצוגה של מכשירים ותמונות מההתחלה בשנות ה- 20 ועד היום. מאוד התרשמנו מהאנשים שחיים ב- OUTBACK חיים כל כך קשים וכמובן מעבודת הרופאים והאחיות המסורים. אספנו חומר קריאה והמשכנו ל- Mangrove Boardwalk.

טיילנו במסלול עם הסברים על המנגרובים במשך כשעתיים. היה מאוד מענין ולמדנו רבות על השיטות שצמחים אלה פיתחו כדי להיפטר ממליחות המים, על השאיפה לאור ולחמצן, על ההתרבות וכמובן על כל בעלי החיים שנמצאים בין, בתוך ומעל המנגרובים. נזכיר רק את הסרטנים, השבלולים, הדגים שיכולים להתקיים מחוץ למים ואת הציפורים הרבות.

אחר כך ביקרנו בגנים הבוטניים. הדבר היפה בהם הוא האזור הטבעי שלהם. כך שוטטנו לנו בין אלפי סוגי צמחים טרופיים מקסימים שמושכים פרפרי ענק, צפינו באגם המים המלוחים ובאגם המים המתוקים וחלק ניכר הקדשנו לצפייה בדגים שהוזכרו קודם לכן ובאורחות החיים לצד הסרטנים.

מסע חובק עולם

:חלומות טריים

Please reload

כל החלומות לפי נושאים:

יום 162 - קיינס, אוסטרליה

 

5.11.1991

פתחנו את היום בקניה הענקית ב- K –MART, משם נסענו למרכז העיר לחפש את NPWS וגם מצאנו, לא לפני ששוטטנו לאורך הטיילת מוקפים במתבקפקים רבים. המרכז מזכיר את אילת - דקלים, מלונות, מזון לרוב וטונות של חנויות מזכרות. רגע לפני סיום היום הספקנו לבקר בבית 10,000 הצדפות הקיטשי ומלא השטויות, וגלידה אחת נהדרת וזהו בעצם.

חזרנו לכאן לקמפינג, שהוא אחד היקרים בהם ישנו, כי גילינו שכל הקמפינגים בעיר הם במחיר כזה. ולילה של כאילו בלי יתושים השאיר אותנו עקוצים מכף רגל ועד ראש.

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם

יום 163 - קיינס-קורנדה, אוסטרליה

 

6.11.1991

עזבנו את קיינס וגם היא שייכת כבר לעבר, ליומן ולזכרונות שלקחנו אתנו.

הבוקר עוד ביקרנו במוזיאון העיר שבתוכו מגובבים דברים מדברים שונים הקשורים לעיר ולאזור, ללא סדר כרונולוגי או נושאי, אך אנו בכל זאת שאבנו קצת אינפורמציה על העבר ובסך הכל היה נחמד. הסתובבנו קצת בסובנירים ואכלנו משהו ונסענו דרך שדה התעופה , שם החלפנו את 550 הדולרים האחרונים שהיו בטרוולרס של אמריקן-אקספרס. הסתבכנו קצת עם החניה, אך הסתדרנו אחרי שקראנו את האותיות הקטנות. בעצם עכשיו, אחרי קיינס אנחנו באמת בצפון והדבר נראה לעין, בעיקר בגודל הקריקים, שהם בעצם נהרות, וביערות הגשם שמכסים חלק יותר נכבד מהאזור.

עלינו בכביש מפותל ומקסים ל- Kuranda ובדרך עצרנו לתצפית מרהיבה על כל אזור החוף והשדות שמגיעים עד אליו. גם את גרין איילנד ראינו ואת קיינס למרחוק. בקורנדה הספקנו לשוטט, אך את מפלי Barron לא ראינו כי כרגע אין כמעט מים, וכך צפינו בזרם דק ודי מאכזב שנפל מהסלעים המדורגים אל הנחל. ביקרנו בתחנת הרכבת המפורסמת וראינו את הצמחיה הטרופית שהיא עוטה עליה - תחנה קטנה ויפה, אם כי מאוד תיירותית (כמו כל הכפר). הסתובבנו קצת בחנויות ובגלריה אחת ורקמנו תכניות למחר.

ישנים בקמפינג המקומי כדי לא להסתבך. נקווה שאת הלילה נעבור עם פחות עקיצות ושהתכשיר החדש שקנינו יעזור. בכל אופן ה"מרגיע" שקנינו - מרגיע.

יום 164 - קורנדה-פורט דאגלס, אוסטרליה

 

7.11.1991

יום תיירותי במקצת, יקר (לא במקצת) ונחמד עבר עלינו בקורנדה. שוטטנו לנו בשוק הקראפט המקומי. המחירים לא זולים, אך מה זה משנה. בין ערמות הקיטש ניתן לראות דברים יפים כמו ציורים מקסימים על אבן חול ועוד. המקום התחיל להמות אמריקאים ויפנים אשר עטו על הדוכנים ואנו עברנו לאפלולית של תצוגת חיות הלילה, שם גילינו איזה חיה חמודה היא העטלף וכמה היא רכה וראינו אופוסומים, שוגר גלדיאר, פדמלונים, בנדיקוטים ואיזה אצ'ידנה שפסעה הלוך ושוב בצעדי טנק.

הצגה נחמדה של תרבות האבוריג'נים ראינו בתאטרון המחול שלהם. קצת רך ונחמד מדי לעם שדוכא על ידי הלבנים וגורלו לא שפר במיוחד, אבל למדנו משהו על תרבותם, ריקודיהם וכלי הנגינה המוזר שלהם.

גם ראינו את המופרעים קופצים באנג'י, נולד בניו-זילנד אבל האוסטרלים חובבי המופרעות עושים מזה כסף. ירדנו מההר לחוף ולאורכו נסענו לפורט דאגלס, כאן גילינו שמחירי השייט לריף לא ירדו כי המקום יותר קרוב, אלא להפך... ואנו נמשיך לחפש אחרי שנשוב מן הצפון. את סופו של היום העברנו ברחצה לילית בבריכה ובשיחה עברית עם זאביק והולי מלוס אנג'לס, שאחרי הטיול העולמי שלהם מתכוונים לעלות חזרה לישראל. ניתן לציין את המשחה נגד גירוד שעבדה קשה אתמול. היתושים מקיינס הם הנוראים שפגשנו עד כה.

יום 165 - פורט דאגלס, אוסטרליה

 

8.11.1991

הימים הבאים עומדים בסימן שינוי תכניות. למען האמת זה לא משנה ביותר, כי לכל מקום שאליו נגיע תמיד נוכל לגלות דברים חדשים ולהנות ואין מקום יותר או פחות יפה, כך שהיום במקום לסוע לריף ולהוציא 140$, נסענו אל Mossman Gorge וטיילנו ביער גשם ואחר כך התרחצנו בבריכות הטבעיות והקפואות. היה מאוד יפה ונחמד, אם כי המקום המה אדם ובהמה. המשכנו עד נהר ה- Daintree והחלטנו לוותר על חצייתו, ובכך על קייפ-טריבוליישן והשאר, ובמקום זה לשוט עליו. השייט היה חביב, אם כי לא הבנו את האוסטרלית של המדריך וגם לא ראינו קרוקודילים. לעומת זאת ראינו ציפורים, מנגרובים והיפה ביותר היתה מושבת העטלפים על אי בתוך הנהר. צפונה משם לא נגיע ולכן חזרנו לישון בפורט דאגלס. שוב התלבטנו על צלילה בריף, ואחד אפילו חשב על זה כל הלילה וזהו, כנראה שלא נראה.

יום 166 - צ'ילאגו, אוסטרליה

 

9.11.1991

הבוקר התנהלנו לאט ויצאנו כשפנינו מועדות ל- Chillagoe-Mungana Caves. הנוף השתנה ללא הכר. העניין הלך ונעשה יותר ויותר מדברי ככל שהפנמנו מהחוף. הרבה יובש-צהוב, אדמה-חומה, גבעות מכוסות יער אקליפטוסים דליל מאוד והמון קיני טרמיטים - שדות שלמים. חלק מהקינים מגיע לגובה מטר+. הדרך מתחלפת מכביש לדרך עפר וקצב הנסיעה מואט. אחרי כ- 4 שעות הגענו. האזור, ממבט ראשון, נראה מבטיח.

לאחר שנחנו, טיילנו מעט ואכן הנסיעה היתה שווה כל דקה. הכפר הקטנטן יושב בין מערות קרסטיות ומחצבות שיש. משרד ה- NPWS הוא גם הדואר והבנק, גם מוזיאון יש ו"ארט אנד קרפט" מקומי. מחר ניגש לראות.  מה שראינו אחר הצהריים היתה מערה מקסימה, מלאת מבוכים מוצלים ומוארים חלקית ועצי תאנה גדולים שצומחים מבסיסה. הצבעים, המבנה והתצורות הקרסטיות מרשימים ביותר. גם בציורי סלע אבוריג'נים חזינו, זו לנו הפעם הראשונה. בסוף טיפסנו לתצפית מאחד הסלעים שהבהירה סופית כמה מיוחד כאן, בעיקר לאור השקיעה. בדרך חזרה הכל נצבע אדום-ורוד מדברי ויפה. מלאי ציפיות למחר הולכים לישון.

יום 167 - צ'ילאגו, אוסטרליה

 

10.11.1991

השמש העזה קפחה מהבוקר. יצאנו מהצל שבקמפינג וכמעט איחרנו כי באמצע הדרך מסתבר שלא לקחנו פילם "ספר". אבל סבא ג'ים, הרנג'ר האבוריג'ני שמדריך במערות, איחר גם הוא להגיע.

הוא הדליק את האור ועם עוד 10 מטיילים ותינוק מרעיש שוטטנו במערה כשעה ורבע. המרחק לצ'ילאגו היה שווה רק בשביל Donna, הנקראת על שם הצללת פניה של מדונה (לא הזמרת) על הקיר. ג'ים שיחק עם האורות, מדגיש את יופי הסלקטיטים למיניהם, מסביר ומפרש. המערה עשירה בתצורות ואיננה "מתה" כמו המערות שראינו בפעם הקודמת. כעת אין הרבה יצירה, אך בעונה הרטובה יש ויש. כמה עטלפים קטנים לא הוטרדו משנתם ואנו יצאנו לחום בחוץ. ירדנו לבד לשתי מערות קטנות ויפות ונמלטנו לצל לסעוד ארוחת צהריים.

ב- 13:30 התייצבנו במערה השניה להיום. סבא ג'ים התעכב עוד פעם, והפעם הביא עמו פנסים לכולם. תלינו את הבטריות על המותניים והארנו על הקירות. גם כאן יש הרבה תצורות ותגליות בכל פינה. המערה איננה סגורה לגמרי וחלק מן האולמות פתוחים לאור יום. שוב שמענו אגדות והסברים על חלוצים ואבודים אשר טיפסו על שורשי ה- FIG, ועל מערת הפיקניק, ששם החברה היו באים לשתות בירה ולפעמים להתחתן. הרבה אולמות ומראות יפים. וכאשר אתה מתקרב ליציאה החום גדל.

אחרי הצהרים יצאנו לשוטט בחורבות וארובות מתקני הפרדת המינרלים שפעם היו אלה שהחזיקו את ה"עיר". מראה הארובות המיותמות והמטות ליפול סוריאליסטי מה ועצוב. ביקרנו גם ב- Balance Rock ואת תמונת המקום השלמנו בסיור בבית הקברות שבו קברים של בחורים צעירים מראשית המאה. בדרך חזרה ראינו את כל ה"עיר" בפאב המקומי.

יום 168 - צ'ילאגו-את'רטון, אוסטרליה

 

11.11.1991

האמת שעל היום אין הרבה מה לכתוב. את רוב הזמן העברנו בנסיעה והיינו די מותשים מהחום ומהדרך ובכלל מהימים האחרונים. הדרך חזרה מצ'ילגו ל- Mareeba  נראתה קצרה יותר. במריבה עשינו הפסקה קלה ולמדנו משהו על הטרמיטים שאת קיניהם ראינו לאורך כל הדרך. ואז ל- Tolga Woodworks Gallery - חנות/תערוכת קרפט מעץ מדהימה ביופיה. את כל המוצרים מייצרים ידנית במקום ו11ניתן למצוא שם ריהוט, כלי בית מכל הסוגים, צעצועים, פסלים, תכשיטים ובעצם מה לא? והכל הכל מעץ. גם את אגם  Tinaroo ראינו וצעדנו על הסכר הענק שיצר אותו, בכדי להשתמש בכוח המים וגם עבור רזרבת מים לעת מצוא. אח"כ ל- Atherton  לקמפינג הקרוב.

יום 169 - לייק איצ'אם, אוסטרליה

 

12.11.1991

היום היה הרבה יותר פורה מאתמול. התחלנו בהליכה קצרה לכיוון הלוע המקומי של Atherton  וכיוון שהזבובים התרבו ככל שהרחקנו, פשוט חזרנו. אח"כ ביקרנו ב- Crystal Caves בתערוכת אבנים טובות. התערוכה מאוד מרשימה וממוקמת במערה מעשה ידי אדם (מקלקר) ובאבנים מוארות מכל מיני זוויות. צבעוני ביותר ועושה חשק לחפש. משם נסענו ל- Yungaburra, עוד עיירה אוסטרלית שירדה מגדולתה וכיום נשארו כמעט רק הבניינים שיעידו על מה שהיה שם. היה נחמד לסייר לפי הדף שמסביר קצת מה ואיך היה. חווית היום היתה Lake Eacham שבעצם תוכנן למחר, אך מפאת הזריזות הגענו אליו כבר אחר הצהריים. האגם הוא הר געש שהתמלא מים ומסביבו יער גשם יפה. שחינו, השתזפנו והלכנו 4 ק"מ בשביל המקיף אותו. ראינו שתי חיות כיס חדשות ואת הלילה אנחנו הולכים לבלות בשכנות למשק החי המקומי של הקרוואן פארק. באופן כללי די יבש כאן באזור, כמו בכל הצפון, אך היופי של ה- Tableland נמצא בכל מקום ועושה חשק לטייל.

יום 170 - את'רטון טייבלנד-איניספייל, אוסטרליה

 

13.11.1991

את סיפור ה- Tableland סיימנו ביומיים במקום בחמישה, וזאת מפני שהכל הלך מהר במרחקים הקצרים ודווקא עשינו דברים בשלווה. בבוקר עוד הלכנו 6 ק"מ מסביב אגם Barrine שגם הוא לוע הר געש שהתמלא מים. קצת פחדנו מהפתן הגדול שמצוי באזור, אך יצאנו בשלום מן היער.

למחלבה שלMalanda  אסור להיכנס ולכן המשכנו הלאה. ראינו את מפלי Malanda  ואת לוע הר הגעש המרשים ואחר כך נסענו ל- Waterfalls Circuit וירדנו מהאזור. כמות המים במפלים שראינו היתה די מפתיעה והיה יפה. האמת שדי התעייפנו מהצפון ונמשיך בצעדים גדולים דרומה, וגם לגשם האחרון חלק בעניין.

הלילה בילינו בקמפינג קצת אחריInnisfail  ושנתנו נדדה עקב חבורת אלכוהוליסטים, שאנחנו מעדיפים לא לחשוב מה עשו. לפני כן, העברנו ערב נעים עם זוג קנדים, רוכבי אופניים, מאוד נחמדים. השיחה זרמה עד ששמנו לב שכבר מאוחר.

יום 171 - איניספייל-טאונסוויל, אוסטרליה

 

14.11.1991

ממשיכים לרדת דרומה בנסיעה, מזהים מקומות ושלטים שעברנו לפני שבוע. עוברים גם דרך מוסך HOLDEN שעזר לנו בפעם שעברה, לטיפול 5000+. כאן, במוסך, אנחנו כבר מרגישים בבית והחבר'ה די שמחו שחזרנו אליהם. צריכים להתפרנס ממשהו, לא?

קורות היום מסתיימים בטאונסוויל בטוב הכרחי שכלל 2 חבילות ומיליונים של מכתבים מכל ידידנו אשר מעבר לים. כרגיל היה נהדר ועצוב ושמח ועכשיו יש הרבה עבודה - גם לענות למכתבים וגם לקרוא בעיתונים. כיף אמיתי.

יום 172 - איפשהו, אוסטרליה

 

15.11.1991

סידורים אחרונים בטאוסוויל - שוב דואר, החלפת כתובת, קניית איגרות, גלויה ובולים, החלפת כסף רצינית, אך כנראה שלא אחרונה,  וטלפון ששינה לנו את כל התכניות. בשיחה קצרה לסינגפור אייר ליינס התברר שהטיסה הראשונה בה נוכל לברוח מפה תהיה ב- 2/2... חודש יותר רחוק ממה שתכננו. אחרי הלם ראשוני התחלנו בתכנית-על שכללה את כל הנתונים האפשריים ובעיקר את נתון הכסף (שלשמחתנו עדיין אפשר לכנותו נתון). נו טוב, כנראה שבקנברה ננסה לשנות את גורלנו.

נסיעה של 130 ק"מ בחצי-מדבר ובחום נוראי ללא הפסקה לא שיפרה את המצב. זהו, התחלנו את דרכנו ב- INLAND ונקווה שלא יהיה קשה מדי.

נמצאים ב"שומקום" אוסטרלי שעדיין נחשב קרוב לציוויליזציה. גם בקמפינג הזה גרים אנשים קבועים והעניין כבר נראה כתופעה ולא כמקרה חריג - אין לך כסף - גור בקמפינג הקרוב בתוך קרוואן...

יום 173 - איפשהו, אוסטרליה

 

16.11.1991

עדיין ממשיכים לרדת דרומה בנסיעה רציפה. אין הרבה מה לספר על מה שעבר היום.

יום 174 - לייטנינג רידג', אוסטרליה

 

17.11.1991

שעת צהריים ואנחנו על שפת בריכת מים חמים בעיירה נידחת, עוד אחת. לא קשה לסכם שלושה ימי נסיעה רצופה כיוון שבעצם אפשר רק לכתוב - "נסענו במשך שלושה ימים +1000 ק"מ".

האמת שהציפייה לנוף משעמם, יבש ואחיד לא התממשה במלואה ובהרבה חלקים של הדרך נהנינו מהנוף המשתנה ומבעלי החיים הרבים. מאלה המתים השתדלנו להתעלם, למרות הכמות הנוראה.

ביום הראשון באמת שלט היובש בכל, אך מאז היו שני לילות גשומים (רוב האיטומים הוכיחו את עצמם) ונראו די הרבה שלוליות ועשב ירוק. היה נוף מישורי ונוף הררי עם צוקים שהזכיר את ההרים הכחולים, היו שדות וחוות ועיירות לא גדולות עם שעון ואקליפטוסים ושיטות (?) ובאובבים (?) ושיחיה נמוכה. גם וולבים וקנגורים, אמו(ים) וציפורים בשלל צבעי הקשת ואצ'ידנה אחת מתה. זוג אופנוענים מזדקן ומצחיק שסיפרו סיפורים ואגדות מכל הבא ליד ובטח שלא הזכרנו הכל. ועברנו את הגבול!!

Lightning Ridge הנה עיירת כורי אופל. האזור חפור מנהרות תת-קרקעיות ואנו רק הצצנו לקצה קצהו של העניין. גם סרט המסביר בכלליות את עניין החיפוש וליטוש האבנים, ראינו. האופלים השחורים נמצאים רק באזור זה ובכך הוא מיוחד בכל העולם. מעניין, אך אנחנו רק חולפים. פחות חם וזה כבר טוב, גם החלוקה בנהיגה עוזרת והעניין עובר די בקלות.

אנחנו מלאי תקוות בקשר לשינוי תאריך הטיסה והיום הגענו למסקנה שזה באמת חשוב, כי די לנו בנדודים. אולי מחר ישתנה משהו ואם לא, אז אולי בקנברה. אנחנו אופטימיים.

יום 175 - לייטנינג רידג'-וולינגטון, אוסטרליה

 

18.11.1991

אנחנו ממשיכים במסע המייגע דרומה. אין הרבה לכתוב מלבד זה שהנוף השתנה לבלי הכר ואי-אפשר לטעות - אנחנו שוב ב- NSW. עשינו חניית ביניים ב- Dubbo שהביאה לנו את בשורת הגואל ופקידת משרד נסיעות חביבה הצליחה לסדר לנו מקומות טיסה ב- 9.1 לסינגפור, ומסינגפור ב- 16.1 לפריז, כך שאולי נהיה בבית כבר ליום ההולדת שלי.

את הלילה החלטנו להעביר שוב בקמפינג של וולינגטון בחברת הציפורים, האופוסומים ושאר בעלי החיים. מסתבר שהאופוסומים החליפו עץ כי האירו להם את העץ שלהם עם נורות. הפעם גילינו אותם והם צולמו והונצחו.

לפרקים הבאים
לפרקים הקודמים