מרץ 2015 - המוטיב המרכזי: אקדמיה, טבע ואדריכלות
מתחילים את דרכנו ליד מעוז הנוסטלגיה שלי - קן השומר הצעיר, שם עצרנו עם סיום המקטע השישי של השביל. היום הטיול כולו מתמקד בקמפוס הטכניון, המשתרע על צלע ההר שבפאתי שכונת נווה שאנן, בואכה נשר.
בשער הטכניון אנחנו עוברים תשאול מדוקדק על ידי אחד המאבטחים. הוא כבר ראה טיפוסים מוזרים ושמע על מניעים שונים ומשונים שנועדו לשכנע אותו לפתוח את שערי הטריטוריה שלו לזרים, אבל תירוץ כזה להכנס לקמפוס הוא טרם שמע. לא, הוא גם לא שמע על "שביל חיפה". כן, הוא יקבל את המלצתנו החמה להתחיל וללכת בו. תודה וסעו לשלום!
הצעידה על הכביש הראשי, כביש טבעתי המקיף את הטכניון מבפנים, מעניקה לנו מבט מעניין על בניינים שונים ומשונים שהדבר היחיד שהם חולקים ביניהם – מלבד היותם מרוכזים באותו הקמפוס – הוא אדריכלות מסקרנת עם טאץ' ייחודי.
כהרגלנו בקודש, אנחנו "נופלים" על יום שמשי וחם במיוחד. הפעם בחודש מרץ. מצד אחד, ההליכה על הכביש החשוף בשמש הקופחת לא נעימה כלל. מצד שני, השמש הזו שנחתה עלינו מספקת לנו ציורים יפים של אור וצל, המכניסים עניין נוסף בארכיטקטורה המקומית..
השביל מוביל אותנו אל הגן האקולוגי. ההפניות בטקסט קצת מבלבלות וגם סימוני השבילים בתוך הגן האקולוגי לא-משהו, אבל כשאנחנו מגיעים אנחנו מגלים שאין באמת צורך להיצמד לשביל בכדי להרגיש עד כמה מוצל, ירוק ונעים כאן.
"הגן משמש כזירת לימוד ומחקר, ובעיקר כמקום מפלט נעים מאווירת הלימודים והמחקר התובענית של הטכניון" – זה כתוב בטקסט, לא אנחנו אמרנו...
למרות האמור לעיל, אנחנו נמצאים כאן לבד. נפש חיה לא נראית – אפילו סטודנט המחפש מפלט מהלימודים הקשים. בריכת המים מלאה - מסביבה ובתוכה צמחיית מים עשירה. נעים להתעכב כאן, לשבת על הספסל וסתם לנשום את השקט שמסביב.
עדיין בגן האקולוגי, אנחנו יוצאים קצת מתחום הצל ומגלים מרבדי פריחה מרהיבים ואביביים בשלל צבעים. ומכאן, למרות הסימון המכשיל, אנחנו מוצאים את דרכנו אל מחוץ לגן, וממשיכים עכשיו הלאה אל תוככי הקמפוס.
אף פעם לא התחברתי אל המקצועות הריאליים. למען הגילוי הנאות נגיד כי גם הם מעולם לא התחברו אלי, כך שהטכניון מעולם לא היה קיים אצלי בתודעה במסגרת האפשרויות כשחשבתי על "עתיד" או על "קריירה". יחד עם זאת, מצאתי את עצמי לא פעם מגיעה לכאן, לצורך זה או אחר – בעיקר סביב מחקר הדוקטורט שלי שממש לא עסק במקצועות הנלמדים בטכניון... מצאתי שדווקא כאן יש כר נרחב לאיתור נבדקים לצורך המחקר שלי, אשר מוכנים להשתתף ולשתף פעולה בשמחה ומכל הלב – ואני מודה להם על כך.
אנחנו במגמת עליה משמעותית בדרך אל הפקולטה לאווירונאוטיקה. העליה בחום לא כייפית במיוחד, אבל למרות הקיטורים אנחנו מגלים שהיא בהחלט שווה את המאמץ. כאשר אנחנו נכנסים אל המבנה הייחודי והמעניין הזה, אשר תוכנן על ידי האדריכל יוחנן רטנר, מתגלה לנו פנינה אדריכלית אמיתית ואנחנו מתיישבים לנוח בלובי היפה. המבט עולה מעלה מעלה לאורך העמוד המרכזי שבקצהו חלונות סדורים במעגל ומסביבו מרחפים כלי טייס שונים. יפה.
מבניין האווירונאוטיקה אנחנו פונים דרומה, יורדים ועולים במסלול טבע העובר ביער אורנים. הכתוב מפנה אותנו אל פינה ובה ספסל עץ מיוחד. אכן פינת חמד, אך מה חבל שספסל העץ הטבעי מלא במסטיקים דבוקים ובלכלוך שלא מאפשר לנו לשבת עליו ולנוח.
מאוכזבים מעט אנחנו ממשיכים דרך מעונות הסטודנטים במגמת ירידה מוצלת (אחחח כמה טוב...).
לפני היציאה מהקמפוס אנחנו חולפים די ברפרוף על עוד כמה מן האתרים החשובים של הטכניון – אודיטוריום צ'רצ'יל, בניין הסנאט, וגם הספריה, קיר הזכרון לבוגרי הטכניון שנפלו במערכות ישראל, ובית הכנסת אהל אהרון. השביל המיוער המוביל אותנו אל השער ממנו נכנסנו בבוקר. הוא נעים, קריר ומוצל. זוהי גם נקודת הסיום של המקטע השביעי.
