לבד - Me Myself and I Stories
חם לי, ובשירותי הרייקסמוזיאום אני מנסה להיפרד משכבות לבוש, ומגלה לתדהמתי שיצאתי מהמלון ללא גרביים... נו שוין, מחליטה לחזור למלון ולהקדיש לגרדרובה שלי מחשבה מחודשת. אבל בחוץ נעים כל כך ואני מחילה לשוטט. השמש הנהדרת הוציאה את כולם מהחורים, ולעומת היום הראשון המושלג והיום השני הגשום - זה ממש שינוי דרמטי. אז אני נסחפת עם הזרם, עד שמחליטה לעזוב אותו ולהתמסר לרחובות הקטנים, הצדדיים והשקטים.
"למה לבד?", זו השאלה שהפציעה כאשר סיפרתי על כוונתי לטוס לחו"ל לבד. אני חושבת שבתוך תוכי ידעתי שהתשובה האמיתית היא - סוג של מבחן עצמי. למרות שאני טיפוס מאד סוליסטי ועצמאי, תמיד הצהרתי שאני לא אוהבת לטייל לבד. אני נהנית לחלוק את החוויות במיידי ולקיים דיאלוג תוך כדי תנועה, להרגיש בטוחה שיש מישהו לידי. אבל לאחרונה גיליתי שמתחת ל"לא אוהבת" הזה מסתתר לו פחד מפני ה"איך אני אצליח להסתדר?"
אם נגזור לשאלות משנה קטנות יותר, אפשר לחשוב על - ואם לא יבינו אותי? ואם אני לא אבין אותם? ומה אם לא אמצא את המלון? אתבלבל בדרך? לא אדע איך להגיע? ומה אני אעשה שם כל היום לבד? ואיך אעז לשבת לבד בבית קפה/מסעדה? ואם ארצה רק לחזור הביתה? ... טוב, הנקודה ברורה נכון?
לשמחתי, השאלה "איך הבית יסתדר בלעדיי?" נחסכה ממני, הודות לבן זוג אולטרא מפרגן, וכמובן שנים של אימונים בהן כולם למדו איך להסתדר ביום בו לא אהיה כאן יותר (אבל זה כבר קשור לפולין ולא לאמסטרדם...).
למה לבד אם אפשר ביחד?
השאלה השניה שבה נתקלתי היתה "למה אמסטרדם?" כאן התשובה היתה קלה ונועדה למזער חוסר נוחות וחוסר בטחון הנובעים מהשאלות שלמעלה. תנאי סף שהצבתי היו - אירופה, טיסה ישירה, עיר, יעד מוכר שטיילתי בו בעבר ומקום שדוברים בו אנגלית טובה. שמתי את הפתקים בכובע, שלפתי פתק ויצא "אמסטרדם". אמסטרדם ענתה על כל הדרישות וכבר ביקרתי בה עם אחותי (אגלה שלאחר הביקור הנוכחי חזרתי אליה גם בשלישית...).
וכך לחצתי enter, הרגעתי את עצמי שאם לא אסתדר - מקסימום אבלה 4 ימים בנתב"ג (או בסכיפהול), זינקתי על מרבד הקסמים והתעופפתי לדרך...
יצא אמסטרדם
לרציניים בלבד: Hotel Fita הוא אחד המלונות המקסימים והנעימים שיצא לי לשהות בהם בחו"ל. מלון קטן ומשפחתי, הממוקם באיזור נהדר ושקט ליד כיכר המוזיאונים, נמצא במרחק הליכה מכל מקום בעיר. צוות עובדים נפלא שמעניק שירות אדיב ומחייך. החדר היה מושלם. נקי, מחומם ומאובזר בכל מה שצריך, כולל מכונת קפה וקפסולות לשימוש חופשי. ולא פחות חשוב - ארוחת הבוקר צנועה וטעימה עם פנקייק אישי המוכן "על-המקום". מלון מומלץ בחום רב!
שלג - Snow Stories
האמת היא שחשדתי, אבל רק כשראיתי את הפנס - ידעתי בוודאות שהגעתי לנרניה.
נרניה? אמסטרדם? חלום?
כל כך קיוויתי שאזכה לשלג. זה לא ברור מאליו באמסטרדם, כי היא בהחלט לא "יעד שלג" אידיאלי, והלבן הלבן הזה ממש לא מובטח שיגיע. אך כשפקחתי את העיניים בבוקר הראשון שלי בעיר קידמו את פניי מראות מעולם אחר. השלג כיסה את העיר בשמיכה רכה ולבנה שהציצה אלי מכל אחד משלושת החלונות הענקיים של החדר שלי.
חשבתי לעצמי שזוהי פתיחה מעולה לטיול הלבד שלי. התארגנתי במהירות ואחרי ארוחת הבוקר יצאתי לוונדלפארק, הנושק למלון, והמקום האידיאלי לחוות בו שלג באמסטרדם.
צעדתי לי בשבילים הקפואים, מתלהבת מכמויות הרוכבים ובעלי הכלבים שהשלג לא הסיט אותם כהוא זה מסדר יומם הקבוע. כולם בפארק הלבן וגם אני. כמה נורמלי...
כמה נורמלי
מוקסמת מהלבן שעוטף אותי, לא יכולתי לבקש פתיחה יותר נהדרת, חגיגית ומלאת הוד. ההליכה ברגל הרגיעה אותי. הסדירה נשימה ופעימות לב. התרגלתי לקור, ללבד, לחופש המוחלט.
לרציניים בלבד: פברואר הוא חודש קר מאד באמסטרדם, תירוץ נהדר בכדי להתחדש בנעליים שוות ובאביזרים חמימים ונעימים. לבוש טוב הוא חובה ויעשה את העבודה כאשר מסתובבים בחוץ. לעומת זאת בתוך המבנים מחומם מאד, ולכן מומלץ להתלבש בשיטת השכבות שתאפשר להשיל בקלות שכבות מיותרות בכניסה למוזיאונים, בתי קפה וכיוצא באלו.
קולטורה - Culture Stories
החורף הוא הזדמנות נהדרת לספוג קצת קולטורה. אמסטרדם משופעת במוזיאונים ובאמת היה לי קשה לבחור. עשיתי עבודת הכנה די טובה לפני, עם בנק אתרים שיצרתי ובו שלל תערוכות שעניינו אותי. כך יכולתי לבחור באופן מושכל בזמן אמת לפי החשק, מצב הרוח והכוח.
פרט מתוך: Winterlandschap met ijsvermaak | Hendrick Avercamp
המפורסם, הגדול והעשיר מבין המוזיאונים בעיר. דילגתי עליו בביקורי הקודם וחשבתי שכעת זה זמן טוב. גודלו מעט הרתיע אותי, וגם האיום על תורים אינסופיים. בכל זאת, שמתי נפשי בכפי (ועוד ביום א'...) ולשמחתי מצאתי שומר משועמם עומד לו בדד וממתין למבקרים שמאד שמח לקראתי.
בחורף פותחים כאן משטח החלקה, עם "כסאות עזר" למתקשים
לבד מהמאסט ההכרחי – משמר הלילה וגלריית התהילה המובילה אליו – תפס את עיני פרסום על התערוכה המתחלפת Chintz – Global Textile. שינץ היתה שיטת הדפסה על בדים שפותחה במזרח הרחוק. הבדים היפהפיים והצבעוניים יובאו לאירופה ונעשו אופנתיים ופופולאריים מאד - לבגדים, כיסויי מיטה וריפוד רהיטים. למרות שסימנתי לי במפה היכן התערוכה ולמרות שניסיתי להיעזר בשילוט ובמספר שומרים במקום – היה מאד קשה לאתר אותה.
וכך שוטטתי לי לאט לאט ברחבי המוזיאון, בין חדריו וקומותיו, מתרשמת מהעבודות של המאסטרים הגדולים וגם של הפחות גדולים. מתפעלת מהעושר והעוצמה של מוצגים מתחומים שונים ולעיתים גם משונים. וכמובן - "משמר הלילה" שאי אפשר להתחמק ממנו. באופן מוזר ביותר גם כאן, למרות סוף השבוע, אני ורמברנדט באינטימיות (כמעט) מלאה.
רק אני והוא (כמעט) | "משמר הלילה" לרמברנדט
מכל המגוון הרב ריגשה אותי ביותר תערוכת רישומי מודלים, שנתרמו למוזיאון על ידי אגודת רמברנט ומוצגים שם כעת, כנראה באופן זמני. הניגוד שבין העושר האין סופי שכמעט קשה להכילו במוזיאון, לבין הצנעה של עבודות הרישום הקטנות והחד-גוניות היה מפעים ממש. עבודות נוגעות, אנושיות, כמעט מוכרות, נותנות תחושה של קרבה אלי, אל המציאות.
המרגשות ביותר | רישומי מודל עירום נשי
את תערוכת השינץ, שהיתה דלה מדי, חשוכה מדי ומאכזבת מבחינתי, גיליתי בסופו של דבר בפינה די נידחת ב"צד השני" של המוזיאון. כמה כיף ש"נאלצתי" לעבור דרך כה ארוכה ונהדרת בחפשי אחריה.
שינץ - לא מה שחשבתי
לרציניים בלבד: למרות הניסיון המוצלח שלי, לא הייתי בונה על "אין-תור" בכניסה. אם תכננתם להיכנס לרייקסמוזיאום - מומלץ מאד לרכוש כרטיסי כניסה מראש. מקסימום, אם לא יהיה תור, לא הפסדתם כלום – להיפך – רכישה באתר מוזילה את עלות הכניסה ביורו אחד!
כל העיר מלאה בפרסומות על התערוכה של Banksy, אמן הגרפיטי המפורסם. אותי דווקא עניינה יותר תערוכתו של האמן Daniel Arsham שמציגה באותו מקום. ארשם הוא אמן ניו-יורקי רב-תחומי המשלב בעבודותיו אמנות, ארכיטקטורה, ופרפורמנס. מהמעט שלמדתי הבנתי שמדובר בעבודות מרתקות. אז עם כל הכבוד לבנקסי, נכנסתי למוזיאון Moco בזכות ארשם...
המוזיאון הקטן והאסתטי נמצא בכיכר המוזיאונים ומוצגות בו תערוכות של אמנות מודרנית. בשתי קומותיו הראשונות תערוכות מתחלפות, ובקומה העליונה מוצגים מאוסף המוזיאון. גן קטן וחמוד עם יצירות אמנות מקיף את הבניין.
מציאות מתעתעת | עבודות של דניאל ארשם
המוטיב החוזר בתערוכה Connecting Time הוא המציאות האלטרנטיבית הלא צפויה. ארשם מאתגר את התפיסות שלנו לגבי העולם המוכר, ונראה שהוא נהנה להשתמש בפרדוקסים. כך למשל, חומרים שאמורים בתודעתנו להיות מוצקים - הופכים לגמישים, מוצרי הייטק מוגשים לצופה כמוצגים ארכיאולוגיים וכך הלאה. האמן עיוור צבעים ולכן מעדיף להתמקד בקו, בטקסטורה ובחומר וליצור על הסקאלה של לבן-אפור-שחור.
מישהו אמר "פומפיי"? | עבודה של דניאל ארשם
לרציניים בלבד: בעבר שימש מבנה המוזיאון בית מגורים ועל כן החללים שבו קטנים למדי – חוויה שהופכת את הסיור למעט צפוף כאשר נמצאים יותר מ- 3-4 אנשים בחדר בו זמנית. רצוי לכן להימנע משעות העומס. עוד כדאי לדעת כי זהו המקום היחיד בו גבו ממני תשלום על הפקדת התיק והמעיל במלתחה. רק אומרת...
מוזיאון Foam מוקדש לאמנות הצילום ומציג תערוכות מתחלפות בנושאים שונים. בדרך כלל מוצגת בו תערוכה אחת מרכזית ומסביבה עוד מספר תערוכות קטנות מסוגות צילום שונות.
זכיתי לבקר בתערוכת צילומים נפלאה בנושא אוכל, שכשמה - "Feast for the Eyes" – היתה חגיגה לעיניים. בתערוכה הוצגה היסטוריה עשירה של צילום אוכל שנגעה בנושאים של טבע דומם, קהילות הנוצרות סביב אוכל וסביב השולחן וכן הומור ומשחק באוכל. בהחלט תערוכה שפתחה את התיאבון...
חגיגה לעיניים
כפי שהובטח, במקביל לתערוכת צילומי האוכל מוצגות עוד מספר תערוכות צנועות ב"פריפריה" של המוזיאון, אך תערוכת האוכל לקחה בגדול והיתה חוויה של ממש.
פינה בתערוכת: Foam Talent 2019
לרציניים בלבד: שימו לב שלמוזיאון חלק נוסף המכונה "Next Door", וממוקם בבניין אחר בהמשך הרחוב. משום מה אף אחד לא טורח להפנות לשם את המבקרים. מחיר כרטיס הכניסה לחלק הנוסף כלול בכרטיס המוזיאון.
רחובות - Streets Stories
ההמלצה אולי הכי טובה שאני יכולה לתת, בטח למי שמגיע לאמסטרדם בפעם הראשונה, היא לקנות נעליים מעולות ופשוט לשוטט ברחובות.
נשבעת שאת הסוס הזה צילמתי גם בפעם הקודמת שלי בעיר
יש משהו מעט מתעתע באמסטרדם, בעיקר באזור המכונה "קשת התעלות". לי לפחות – הכל נראה דומה. הבתים החומים עם הגמלונים היפים, הגשרים, התעלות. אפילו השחפים נראים שבקעו מאותה הביצה. באין לי חבר ורע, נחלץ לעזרתי ידידי הטוב גוגל מפס שסייע לי בהתמצאות.
הכל דומה כל כך
אם מרחיקים מעט לכיוון שכונת יורדאן, מפת המציאות מתבהרת מעט, וגם זוכים להמון פינות חמד נחבאות וקסומות. ביום ראשון הרוב סגור, ובכל זאת - יפה!
בערב, האור עולה בחלונות והבתים נראים אף יותר בובתיים מאשר בשעות היום. אני חולפת על פניהם ומהרהרת, מיהם ברי המזל שזכו לגור בבתים נהדרים שכאלה? שאלה...
כשאור דולק בחלונך
אמסטרדם נראית טוב גם בחורף, כאשר היא יותר "חומה" ופחות עליזה וצבעונית מיתר עונות השנה. אפילו בשחור לבן היא מקסימה! אז מה אני אומרת בעצם? אם הגעתם בחורף אל תהססו להוציא את האף מהמקומות הסגורים וצאו לשיטוט. הרימו את העיניים מהמדרכה. יש סיכוי שתגלו הפתעות.
יפה בכל הצבעים
וינטג' - Vintage Stories
כאשר סיפרתי לחברתי רחלי, בעלת רקעתיק - טיולי וינטג' בהולנד, שאני מגיעה לאמסטרדם – מיד קבענו לנו דייט. עד בואי היתה רחלי חברה וירטואלית שחלקה איתי אהבה משותפת לוינטג', לטיולים ולבלוגינג. יש לציין שהיא אחת הנחמדות והנעימות שמצאתי ברשת ו"סיפחתי" לעצמי בשמחה גדולה. בשבילי זו היתה הזדמנות לפגוש אותה פנים אל פנים ולבלות בחברתה חצי יום מקסים.
היום הסגרירי והרטוב שנפל בחלקנו לא רק שלא עצר אותנו, הוא אף הוסיף לאווירה ולמראות שנשקפו מחלון המכונית.
באווירה סגרירית
כבר סיפרתי פעם על עבודתי בשוק הפשפשים של חיפה. זאת היתה תקופה מקסימה שמעוררת בי זכרונות טובים. אהבתי את המגע עם החפצים שמסתירים סיפור והיסטוריה, שמעוררים את הדמיון ואת חוש האסתטיקה.
חנויות הוינטג' בהן שוטטנו בהולנד לא דמו למה שזכרתי מהשוק המקומי שלנו. היה בהן אור אחר, צבעים שונים וניחוח עמוק ומסתורי.
מצאתי בהן פריטים שלא פגשתי מעולם בחנויות בישראל (ואולי טוב שכך...) כמו פוחלצים, קרני איילים (חוסכת מכם את התמונה שרחלי צילמה אותי משתטה עם קרניים על הראש), פרוות אמיתיות, אביזרי סקי ושלג וכלים מעניינים שאין לי מושג מה תפקידם.
קרניים זה שיא האופנה כאן
כך שוטטנו לנו בין כפרים גשומים וכבישים צרים, חנויות נהדרות עם פריטים שאת כולם רציתי לעצמי ובתי קפה עם אווירה משובחת ואוכל מחמם ומנחם. קנינו, פטפטנו, נהננו מאד ונפרדנו בידיעה שבטוח נפגש שוב.
נקלענו למפגש מועדון הברידג' המקומי
לרציניים בלבד: רחלי מדריכה טיולי וינטג' ברחבי הולנד. יש לה ידע מעמיק בוינטג' בפרט ובהיסטוריה הולנדית בכלל. היא חולקת מידע בכיף ומובילה למקומות מעניינים שאינם נמצאים על מסלול הטיולים הרגיל. אם מחפשים חוויה מיוחדת – שווה ליצור עמה קשר.
חפצים שמסתירים סיפור והיסטוריה
רכבת - Train Stories
הפגישה עם רחלי העמידה אותי באתגר חדש ומתחה לי עוד קצת את חבלי האומץ. וכך מצאתי עצמי קובעת איתה מחוץ לאמסטרדם!
המפגש המרוחק הצריך ממני תעוזות נפש ויכולות-על, שכללו בעיקר... להגיע מאמסטרדם לבדי ברכבת, ובסופו של יום לחזור.
טוב, ברור שהתברר שזה ממש קלי קלות, אבל על הדרך, ניצלתי את הזמן ותפסתי כמה סיפורים קטנים ויפים לאלבום התמונות שלי.
סיפורים לאלבום התמונות
משהו לאכול- Food and Drinks Stories
למרות שביקרתי בתערוכת צילומי אוכל וישבתי המון בבתי קפה (כן, התגברתי גם על העניין הזה...), אני ממש לא בררנית גדולה ושורדת היטב עם "מה שיש". בדרך כלל גם לא מצלמת את המנות שנוחתות על השולחן – אלא פשוט אוכלת אותן בתאבון.
ובכל זאת, הנה שלוש המלצות על מקומות שווים שישבתי בהם:
וילג' בייגלס - Village Bagels – בית קפה פינתי על תעלת Prinsengracht, המתמחה בבייגלים. נקלעתי אליו בדיוק כשהחל לרדת שלג והטעמים שהתערבבו עם המראות בפנים ובחוץ היו מושלמים. הבייגלים המעולים נאפים במקום ומוגשים עם תוספות לבחירה. בחרתי לי בייגל עם מוצרלה, פסטו וירקות בתוספת קפוצ'ינו ענק. הכל טרי, הקפה נפלא, בחוץ שלג ובפנים חמים ונעים. השירות לבבי ומחוייך והמוסיקה גם. הכי שווה לתפוס מקום על יד החלון ולהציץ החוצה. אז ישבתי לי ותהיתי בין ביס לביס כמה זמן "מותר לי" לתפוס כאן מקום בתמורה לבייגל וקפוצ'ינו?
כתובת: Vijzelstraat 137
הכי כיף לשבת ליד החלון
ווינקל 43 - Winkel 43 – בית קפה שקנה את שמו הטוב בזכות עוגת התפוחים המפורסמת שלו. ואכן, עוגת התפוחים והשוקו החם שווים כל רגע - מנת קלוריות שתספיק לי לכל השבועות הקרובים. תאווה אמיתית! במזג אוויר נעים, כדאי לשבת בחוץ. אמנם השולחנות הגדולים עם שיק של חדר-אוכל בקיבוץ, ואני זוכה לשכנים מגוונים - אבל גם זה חלק מהאווירה... כבר המלצתי עליו בעבר, אבל הגעתי שוב, אז ממליצה שוב.
כתובת: Noordermarkt 43
שווים כל רגע
פסטה פקטורי - Pasta Factory – מסעדה איטלקית שמגישה פסטות, פוקאצ'ות, מרקים, סלטים וקינוחים. האווירה במקום אפלולית ונעימה. כל מה שהזמנתי היה טעים והוגש בנדיבות וברוחב לב. פתרון נהדר לצמחונים וגם לאלה שלא.
למסעדה שני סניפים במרכז העיר. אני אכלתי בזה הנמצא בכתובת: Muntplein 7
אפלולית ונעימה
אז מה בעצם עשיתי באמסטרדם לבד? הסתובבתי ברחובות, ביקרתי במוזיאונים, התיידדתי עם גוגל מפס, השתעשעתי בשלג, לבשתי והורדתי את המעיל-צעיף-כפפות איזה 1000 פעם, ישבתי בבתי קפה, לא ספרתי קלוריות, התבאסתי שלא יכולתי לחלוק את החדר המעולה שקיבלתי עם בן זוגי האהוב, אכלתי כל יום פנקייק אישי בארוחת הבוקר, נפגשתי עם שלושה חברים מקסימים מהעבר הרחוק והקרוב, עצרתי לצלם שוב ושוב, הייתי לבד אבל לא בודדה, נשמתי... ובסך הכל – עשיתי חיים משוגעים. לבד.
פרט מהביתן האסייתי | רייקסמוזיאום
על אמסטרדם בסתיו כתבתי כאן ובפנים עוד המלצות על דברים מעניינים לעשות ולראות.
על טיול נוסף באמסטרדם, הפעם עם הדור הצעיר כתבתי כאן.
על טיולים עירוניים נוספים שעשיתי, בעיקר באירופה אך לא רק, כתבתי כאן.
כאן הכנתי וריכזתי עבורכם מסלולי טיול להורדה והדפסה. מוזמנים להיעזר בהם.
אם אהבתם את הפוסט - מוזמנים לשתף אותו הלאה, להשאיר לי תגובה למטה, לכתוב אלי ולהצטרף לרשימת המנויים של הבלוג דרך קוביית ההרשמה. מבטיחה לקרוא ולהשיב :) גם אחרי הפעם השניה שלי בעיר יצאתי בתחושה שלאמסטרדם יש עוד הרבה מה להציע, ואני כבר מחכה להגשים את החלום הבא שלי...
