• קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם

יום 11 - גטבורג-טרולהטן, שוודיה

 

7.6.1991

שוודיה? כן שוודיה!! היום פסענו על פני הים הבאלטי, אמנם על פני סיפון של אחת ממעבורות STENN, אבל עברנו לשוודיה. בבוקר הספקנו לצעוד 4 ק"מ לנמל + חצי ק"מ בתוך השרוול בתוך הנמל לרציף לגטבורג. ב- 9:00 הרמנו עוגן ושטנו לנו בתוך הקפיטריה במשך 3 שעות. חגגנו את המעשה בארוחת שחיתות במזנון - כריך לכל אחד ושני מיני עוגות, אחד דביק ואחד מתפורר. בשבדיה מיהרנו לבנק הקרוב להחליף דולרים לקרונות, ומשם לתחנה המרכזית הגדולה של גטבורג. אנו שמים את האצבע על המפה ויוצא - Trollhättan (או משהו כזה). מתברברים בניירת השוודית ובלוחות הזמנים. המתנו כשעתיים, צופים ב"בקרוב" של רובין הוד וקוראים בחוברות בהונית בניב מקומי. בסוף הגיעה הרכבת לטרולהטן. היא קצת פחות מפוארת מה- IC של אתמול, אך גם בסדר. בתחנה אנו יורדים והולכים ישר למפה המקומית ומאתרים את הקמפינג. אנו מקדימים את העונה, זאת מוכיחים הקמפינג הריק וטפטוף קליל של גשם. סיימנו את היום בטיול ערב בעיר הריקה ובאזור תחנות הכוח והתעלה.

יום 12 - טרולהטן, שוודיה

8.6.1991

התעוררנו לבוקר גשום ופה אחד הוחלט לוותר על התכנית ולהישאר מכורבלים בשק"שים ובתור תירוץ, שדרך אגב היה אמת, אמרנו שלא יוצאים כי לאחד מאיתנו כואבת הרגל. כעבור שעתיים יצאנו מהאוהל לכמה דקות התרעננות ותשלום חובות, וחזרנו להתפנקות ולאחריה ארוחת בוקר מאוחרת. עוד שעתיים חלפו ויצאנו לעבר המפלים שהובטח לנו כי יפתחו בדיוק ב- 14:15. בדרך אל המטרה נכנסנו לסופרמרקט. הסתובבנו מלא זמן בין המדפים, סוקרים כל מוצר ומוצר, משווים מחירים ונהנים מהמבחר העצום של הלחמים. עברנו גם במרכז הקניות ההומה אדם וקנינו גלידה. כשהגענו למפלים כבר עמדו על הגשר צופים רבים, אך הצלחנו להשחיל עצמנו ולהתכונן. רגע לפני פתיחת הסכרים הודיעה מישהי משהו בשוודית ואז נפתחו הסכרים והמים פרצו בכוח אדיר לכיוון הנהר. המחזה היה מרשים למדי, אם כי שיטפון בנחל הבשור נראה בעל עוצמה גדולה יותר. לאחר 10 דקות נסגרו הסכרים וכולם התפזרו. חזרנו לקמפינג, קצת פטפטנו, קיטלגנו מוצרי מזון לפי ארצות, למדנו איך משחקים "ספיד" וזהו.

 

יום 13 - הלנברג-גוטבורג, שוודיה

 

כל החלומות לפי נושאים:

Please reload

:חלומות טריים

מסע חובק עולם

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

יום 4.jpg

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

9.6.1991

הבוקר התחיל במסע לכיוון פארק Halleberg שנמצא ליד אגם Vänern. לקחנו רכבת לצומת רכבות ומשם תפסנו טרמפ עם בחורה שחיכתה לאמה שהגיעה בוולוו חבוט. הן לקחו אותנו עד לתחנת רכבת, שם ריחמה עלינו מורה נחמדה שפגשנו ולקחה אותנו לתחנת האוטובוס. היא התרוצצה לגלות איזה אוטובוס אנו צריכים, והסבירה לנו איך לעלות לפארק. ואכן טיפסנו מעלה ביער הלח וחפשנו ELK, אבל אפילו את אלף לא מצאנו, רק כמה תולעים שחורות וקצת גללי אלקים. צפינו מעל המצוקים לכיוון האגם, ירדנו לחוף והחלטנו לחזור דרך הסלעים לתחנת האוטובוס. שמחים וטובי לב דילגנו וקפצנו מסלע לזיז, מאבן לגוש עד ש... נפלנו למים. התגברנו והמשכנו, התייבשנו בשמש ועלינו לרכבת לגטבורג, לאחר שחיסלנו את מלאי המזון השבועי. בתחנת הרכבת קבענו עם ריטה שתבוא לאסוף אותנו, אך היא איחרה בשעה. מסתבר שהגיעה דווקא בזמן, אך לא ידעה איך מוציאים את המפתחות מהסוויץ'. אחרי חצי שעה של מיני ניסיונות ועזרה מצד העוברים ושבים, קראה את האותיות הקטנות ולחצה על הכפתור הנכון... ריטה לקחה אותנו לביתה, התקלחנו באמבטיה וזללנו מכל טוב הבית, שתינו קפה ושוחחנו. סוף סוף הולכים לישון מאוחר - ולא בגלל זמני רכבות ובניית אוהל. אמנם קצת צפוף אצל אמא של ריטה, אבל מתעקשים שנשאר. הנרות הם המוטיב העיקרי בבית, וכשאנו נשארים לבד לרגע, אנחנו סופרים 21 נרות רק בסלון...

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם

יום 14 - גטבורג, שוודיה

 

10.6.1991

לאחר שבגדינו כובסו ויובשו, אכלנו שלווה בחלב ויצאנו לעיר גטבורג יחד עם ריטה. שוטטנו לנו ברחובות, החנויות ומרכזי הקניות. גם בלונה-פארק הענקי והיפה היינו, אמנם לפני שעות ההפעלה, אבל עד 14:00 ניתן לסייר ולהתרשם מן המתקנים והנוי. מזג האוויר האפור בימים האחרונים פינה קצת מקום לשמש ולאחר שיטוטים וקניות - טלאים לתרמיל, צלחת פלסטיק (הקץ לברבריזם), פיתוח פילם מס' 2 (על החוויה הזאת היקרה לא נחזור כנראה) וחיפוש קרם פנים ויריעה לאוהל שלא צלח - קנינו גלידה מדהימה והתמכרנו לשמש. על אף הצפיפות, בבית אמא ריטה ממש מוזיאון. ריטה אירחה אותנו בצורה נפלאה והשתדלה למלא את הקילוגרמים שהחסרנו מאז תחילת הטיול. כמובן שלא נשכח את החבילה שקיבלנו בדואר - הגיעו גם קפה ושקדי מרק. במשפחת זלמנוביץ לא לקחו סיכון והכפילו את הכמויות.

יום 15 - שטוקהולם, שוודיה

 

11.6.1991

שוב נשארנו בודדים בעולם ללא מכרים ורעים... מצוידים בשני תפוחים ובשוקולד - מתנת ריטה, בקבוק מיץ , שתי לחמניות וגבינה צהובה - מתנת הסופר ברכבת, אנו יוצאים לדרך לשטוקהולם. מצב הרוח מדורדר מעט בעקבות זה שאנו לא יושבים יחד ברכבת, אבל לא לאורך זמן. חולפים לרוחבה של שוודיה. הנוף הירוק ניבט דרך החלון ויהיה שם במשך כמעט 5 שעות. שוודיה מאד שונה מדנמרק השטוחה. אמנם גם כאן הכל ירוק ומלא מים, אך הררי-סלעי ויותר מיוער. בערים הגדולות "פליטים" מכל רחבי העולם מציפים את הרחובות ודי קשה למצוא שוודים. גם השפה שונה, ולנו היא נשמעת כמו הכלאה בין הונגרית ויפנית. הנחיתה בעיר לאחר נמנום של שעות, היתה קשה. בתחנת הרכבת הענקית נאלצנו להשאיר הון על לוקרים ועל שירותים. בסוף התרשתנו על עצמנו ויצאנו לגמלה-סטאן, העיר העתיקה. קומפוזיציית המבנים הישנים, הסמטאות העתיקות והחנויות, מנגני הרחוב והילדים המשחקים בגן שמאחורי הכנסייה, הכל היה – בדיוק כמו שכתוב בספר. לאחר מכן יצאנו למדרחוב ושמש של אחר הצהרים חמימה ונעימה ליוותה אותנו לתוך חנויות הענק. עברנו בדואר מקווים, כרגיל, אך לא חיכו לנו מכתבים. משם לפיצה-האט וקפה אחרון ליום היורד על פרברי העיר ויתושיה. אנחנו ב- Ängby  - קמפינג השוכן כמה וכמה תחנות ממרכז שטוקהולם. הגענו אליו באמצעות ה- BANA-T, אחרי שנוכחנו לגלות כי כרטיס הרכבות שלנו לא תופס כאן ונאלצנו לקנות כרטיס שטוב ליממה בכל הקווים כאן. האדמה לחה ויריעת ניילון עדיין לא מצאנו, אבל 5 יתדות יש. לפי מצב הלחות הנמשכת, מחר נצטרך לחפש שוב יריעה.

[הערת העורכת: אל שטוקהולם חזרנו שוב בשנת 2018. כאן כתבתי עליה]

 

יום 16 - שטוקהולם-לודוויקה, שוודיה

12.6.1991

אתם שואלים מה אנחנו עושים ב- Ludvika? גם אנחנו שואלים! אבל באזור דלארנה היפה, מים ויער שקט ונעים וגם זול יותר - קמפינג 40 קרונות, וזאת אומרת שיותר זול לגור באוהל כאן מאשר בלוקר בשטוקהולם. את הבוקר בילינו בשטוקהולם - היינו במוזיאון VASA - ספינת הדגל שטבעה והוצאה ממי המפרץ לאחר 300 שנה. הספינה מרשימה וגם עבודת השחזור, ההצלה והמוזיאון עצמו. כרגיל מישהו נתן הוראה, מישהו פחד לשנות, אחרים ידעו אבל זה לא היה עניינם ואחרי כמה מאות מטר הספינה טבעה בהפלגה הראשונה. גם אנחנו טבענו בחנויות הענק במדרחוב בחפשנו אחר יריעה לתחתית האוהל. מכלבו לכלבו... בסוף נשלחנו לחנות ציוד מרשימה, בעלת שם מרשים לא פחות: Friluftsmagasinet , ושם מצאנו יריעה מצופה באלומיניום שעכשיו נבחנת לראשונה, כי כמובן מטפטף לו גשם בחוץ. בחגיגה במקדונלד סיימנו את סיורנו בעיר, הצבענו על המפה, ואל המקום שיצא - נסענו ברכבת משקשקת לאזור הנידח למחצה הזה. בעל המקום נראה בשוק משני המוזרים שהגיעו ומרוב הלם נתן לנו הנחה של 5 קרונות. על כיריים חלודות, ממש לפני הגשם, הספקנו להנות משקדי ארץ ישראל במרק עוף.

יום 17 - לודוויקה, שוודיה

 

13.6.1991

שם הפרק: 'נאבקים בגשם'. זרם מים צונן שטף את האוהל בלילה. היריעה אכן אטומה למים אבל שוליה אספו את ממטרי הלילה והזרימו אותם לקרקעית האוהל ומשם לבגדים ולשק השינה. השכמנו מאוחר והתארגנו לאט לאט. משאירים את האוהל בקמפינג, צעדנו ל- i שם מצאנו את החומר על פארק קרוב שהחלטנו לטייל בו. השעה כבר 12:30 ואוטובוס מס' 39 יוצא ב- 15:30 ל- Malingsbo. כאן החל המרוץ נגד הזמן. נכנסים לקנות מזון ליומיים שלושה, מחפשים בנזין לקולמן וכמובן הגשם מתחיל לשטוף שוב. לשמחתנו אנחנו מגלים בדרך חזרה לקמפינג את תחנת 39. נרגעים, אורזים, שותים תה. נהג האוטובוס ושני הנוסעים נדהמים לגלות שני אנשים בתחנה, אבל בכל זאת עוצרים ולוקחים אותנו לקמפינג במלינגסבו. מוצאים חומר ומפות לטיול, אבל חוסר בבנזין וגשם עוצרים בעדנו להתחיל היום. במרכז ההומה שבישוב אנו מצטיידים בליטר בנזין וגוש גבינה צהובה בטעם גלבוע. יש לקוות שהגוש ישרוד מספיק זמן כדי לכלכל את בטנינו במשך המסע המתוכנן ליומיים הבאים.

יום 18 - דלארנה, שוודיה

 

14.6.1991

תקועים על גבעה רמה ליד שרידי כנסיה, צלב עץ ושרידי אבנים. סביר להניח שבנינו את האוהל הקט על איזה קבר של איכר מהמאה ה- 17. בכל מקרה, הגענו לכאן תשושים ודלי כוח לאחר הליכה של 17 ק"מ עם הציוד על הגב. כבר לא הצלחנו לעלות את העליות ונאלצנו לנוח לפרקים. הדרך ממלינגסבו עברה בתוך יערות מחטניים לחים מהגשם היורד כל יום. גם אנחנו נאלצנו להירטב מעט מהגשם. נעלינו היו רטובות מכיוון שחלק ניכר מהדרך היה מוצף ודשדשנו בשלוליות, מנתרים מאי לאי, שלא תמיד צף ופשוט שחינו בנעלים. אבל השקט, הלבד, הירוק והמים היו יפים. בדרך ראינו נקבה וגור של איל כלשהו שנמלטו חיש-קל, ציפורים ותלי נמלים גדולים בגובה מטר-מטר ועשרים. בדרך עברנו בכפר Kloten והצטיידנו בלחם, פירות יבשים ומים. המשכנו לתצפית על האגם וגשם קל התחיל לרדת. מצב הרוח היה קשה, התרמיל הלך והעלה משקל והגפרורים רעדו. כאשר העפלנו מעלה מצאנו את משטח הדשא רק מחכה לאוהל. הקמנו את האוהל והתחלנו לבשל את המרק, שאותו הספקנו לשתות. אבל האורז נשאר כל הלילה בחוץ מבושל למחצה, טרף לשיני הדובים (שלא באו), עקב מזג האוויר שהבריח אותנו פנימה. גם הקולמן סובל מסתימות. הבנזין כאן לא טוב בשבילו.

יום 19 - דלארנה, שוודיה

 

15.6.1991

בבוקר קמנו ומצאנו את האורז החצי-מבושל שהשארנו אתמול בלילה מחוץ לאוהל – מבושל (!!), וביחד עם קפה ופירות יבשים הוא השיב את רוחנו. לאחר שהגשם הפך טפטוף קל, ארזנו במהירות, דוחסים את האוהל הרטוב, ועזבנו את בית הקברות או שרידי הכנסייה. גלשנו מטה לכיוון אגם Kroktjarnen . המפות של איגוד המהלכים השוודי מדויקות, השביל מסומן כולו מעץ לעץ בצפיפות גדולה בצבע כתום, והדרך גזומה ומגושרת לכל אורכה. היום כואבות הכתפיים, אבל יותר קל. הגענו לאגם ומצאנו מחסה מטיילים. בישלנו קפה, חתמנו בספר המבקרים, ושוב אנחנו מטפסים ויורדים, חוצים ומדשדשים בבוץ. הפעם ידענו שנירטב ברגלים, אז לא התאמצנו במיוחד לא להירטב. האגמים הכחולים והיערות הירוקים נשארו מאחורינו וב- Gillerklack, להפתעתנו, מצאנו מתקן אשר בחורף משמש מרכז סקי, ועכשיו מתקיימת בו תחרות כלבים (לא נראו בינתיים כלבים, אלא רק פרסים), והכי חשוב - מקלחת. מקלחת חמה. 4 ימים לא התקלחנו, אבל היום מקלחת וכביסה שדי האפירה את הבגדים, וארוחה חמה. על אף שהשמש יצאה היום ואף היה חם לפעמים עד כדי כובע וזיעה, כל מקומי שאנו משיחים איתו טוען שמזג האוויר מפתיע לרעה השנה. אנחנו נמשיך בדרך ונלמד לקנות משהו יותר עמיד לגשם, כמו של ההלך הזקן (והיחיד) שפגשנו היום שהיה מוגן להפליא.

 

יום 20 - קופרברג, שוודיה

16.6.1991

היום עבר עלינו יום הליכה קצר ואף הספקנו ליבש את יריעת האוהל ואת הבגדים שכובסו אתמול. תם המסע שהתחלנו לפני יומיים וחצי, 45 ק"מ מעבר לאגמים ויערות, ביצות, עליות ומורדות. הנזקים די מועטים: כאבים בכתפיים, קצת במותניים מהתרמיל ומעט שרירים מתוחים, קרסוליים קצת כואבים וזהו. לא שילמנו על לינה, וקניית אוכל מרוכזת יוצאת זולה מקניה יומיומית, ונחסכו גם שאר הדברים המסיחים את הדעת ואת הארנק ממקום מסתורו. מלקחי הטיול: לצמצם ככל האפשר את התרמילים מכל חפץ, ולו הקטן ביותר, ולחסוך משקל ומקום; ללכת תמיד לפי סימוני השוודים ולא לקצר, אחרת טובעים בביצות מיותרות...; אריזה של 1 ק"ג אורז מספיקה ל- 4 בישולים, רק צריך לקחת בחשבון את היציאות (שלא יוצאות); עכשיו צריך יום-יומיים מנוחה, לחפש מסלולים חדשים, וקדימה לדרך.

יום 20 - קופרברג, שוודיה

יום 20 - קופרברג, שוודיה

יום 21 - גרונקליט-אורסה, שוודיה

 

17.6.1991

יצאנו לעשות סידורים. ראשית שלחנו דרך הים חבילה של עודפים - בגדים, ספר, שעון - להקל על דחיסות התרמילים. המשכנו בהמרת דולרים לכסף שוודי, ומשם לרכבת לקנות כרטיס נורד-טוריסט חדש. מיהרנו לשוב לקמפינג לקפל, כאשר גשם קל תופס אותנו בשלב הרגיש הזה, ואחר כך באוטובוס 104 עד  Grönklitt. הפרסומים הבטיחו פארק דובים, ואנו, חובבי הדובים וההליכה, חלמנו להתהלך בין הדובים ביום שמש אביבי שכזה. ומה קיבלנו במקום?  פחות כך וכך קרונות על אוטובוס ודמי כניסה לפארק, גשם אלכסוני, עליה ארוכה, שני תאומים רעשנים (שאם היו דובים באיזור הם הבריחו את כולם), ודובה עם 2 גורים (שהם באמת לא אשמים במצב והיו נחמדים) בתוך מכלאה. בקיצור: "לא דובים ולא יער". מצב הרוח דמה לעננות בחוץ, וכדי לפרוק את המתח והזעם העמסנו הפקלאות ושעטנו במורד המדרון לאורך 15 ק"מ, ממכלאות הדובים עד לקמפינג ב- Orsa. התנחמנו במעט אטריות וקרקרים עם ריבה לקינוח.

יום 22 - אורסה-סנדסוול, שוודיה

 

18.6.1991

התעוררנו לקול צריחות התאומים מגרונקליט, שירו אחד על השני במקלות. היום עובר עלינו יום של נסיעות. התחלנו באוטובוס מ- Orsa עד Mora, ממשיכים ברכבת עד Borlänge, שם אנו ממתינים שעתיים לרכבת הבאה שתיקח אותנו עד עיר החוף Gävle. מנצלים את הזמן לקניית ציידה בסופר, לישיבה ממושכת בבית הקפה שבתחנה ולצפייה בגנון ילדים שמלקקים ארטיקים. אז מה עוד אפשר לכתוב על שבדיה? יש כאן מלא מים, רק נחלים ברוחב שני מטר לפחות מסומנים במפה ולשאר, שזה המון, פשוט לא מתייחסים. יש כאן תופעה שלא ירדנו לעומקה של מים בצבע נחושת - אולי זיהום, אולי אצות - לא ברור. הבנייה ברובה צריפי עץ. תעשיית העץ היא אדירה וכל הזמן רואים רכבות עמוסות בולי עץ והרבה מאד יערות כרותים. שעות האור הולכות ומתארכות ואנו מתרגלים. כל יום יורד גשם לפחות שעה, בדרך כלל בין אחת לשלוש אחה"צ. עקב השעמום הגובר ברכבת, נעבור לפינת המתכונים. והרי המתכון החביב על המטיילים - כריך גבינה צהובה. מצרכים: פרוסת לחם, פרוסת גבינה צהובה, קורט מלח. אופן ההכנה: קחי את פרוסת הלחם. הניחי עליה את פרוסת הגבינה. פזרי קורט מלח שווה בשווה על הלחם. בתאבון. מתכון זה קל מאד להכנה וניתן לעשותו בכל מקום, זמן ועת.

הגענו ל- Sundsvall בעשר בלילה. מחפשים מפה כדי למצוא קמפינג, אך מפה אין. לבסוף נמצאה אחת בחוץ, בגשם, ללא הדגשה של מקומות חשובים בעיר או סימני זיהוי מקלים אחרים. התלבטות קצרה ו... הזמנת מונית. תענוג זה יעלה כמחיר לינה בקמפינג טוב. המונית מטפסת מעלה בהר וכבר אנו באכסניה שתוך זמן קצר מתברר כי כבר לא מקבלים בה קהל - מאוחר מדי. זקנה שאינה יודעת מלה אנגלית מנסה לעזור אך ללא הועיל. אפילו מכונת הקפה מקולקלת. ישנים על 2 ספות קצרות מדי במועדון. סוער בחוץ, קשה להתקפל לממדי הספה, נשאר רק לחכות לבוקר.

יום 23 - אוסטרסונד, שוודיה

 

עוד יום גשום עבר על כוחותינו, אשר עם עלות השחר ירדו מהספות וזחלו באווירה לחה אל תחנת הרכבת ללגום קפה חם. חיכינו שהזמן יעבור ושהגשם ייחלש ויצאנו לתחנת המידע המקומית לגלות שאין מה לראות. שמחים על כך עלינו לרכבת שאחרה. כנראה המרחקים גורמים לכך. לבסוף הגענו ל- Östersund , בירת מחוז Jämtland  וניגשנו לתחנת המידע לחפש מסלול לטיול. קנינו מפה והחלטנו על טיול קצר עקב בעיות הרגלים שנוצרו בטיול הקודם. גם השעה לטלפן הגיעה ומשפחת זלמנוביץ זוכה לטלפון קצר אך יקר, כאשר החשבון מתנפץ לרגלינו - פי 3 מדנמרק. לא עזרו הטענות והכסף הלך לקופת מדינת שבדיה.

במשך שעתיים ניסינו למצוא חיה מיוחדת: מישהו שקורא שוודית, מדבר אנגלית, רואה, ומסוגל להסביר מה פירוש העיגולים האדומים בטבלת הזמנים של הרכבת. כשסוף סוף מצאנו את החיה בעלת כל התכונות הנדרשות – הסתבר שהם מורים על זמנים של הנחות ברכבת. רוח קרירה עם גשם מלווה אותנו לקמפינג הרחוק במקצת מן המרכז. לעת ערב מתבהר מעט ואנו מקווים לטוב מחר, כאשר אנו מקווים לטפס להר Åreskutan.

יום 24 - אורֶה, שוודיה

 

20.6.1991

אחרי לילה מלא פיצוצים חשודים, הנעת מכוניות ואופנועים וגשם שלא הכזיב, השכמנו לנו, אכלנו קרקר עם ריבה ופסענו לתחנת הרכבת - חצי שעה של טיול בגשם, אשר כמעט השאיר אותנו בשקי השינה, אבל לא ניתן לאיתני הטבע להטריד אותנו בקטנות.

הרכבת עצרה ב- Åre ואנו זינקנו לאולם ההמתנה המחומם, מביטים אחד בשניה ותוהים האם אין אנו מופרעים במקצת לנסות לטפס במעלה 1400 מ' של הר המתנשא מעל העיירה, ואשר לא נראה כלל עקב העננות? בעוד אנו מדשדשים במדרון הלח, והנה זוג פנתרים דנים מתקרב, ושניהם פוסעים במרץ למעלה. חברנו אליהם, עוזרים להם במפה ומטפסים בשביל. הסב קיפצץ עם מקל ממקום למקום והסבתא אחריו, משאירים אותנו לפרקים ללא אויר. גם הקולמן נשאר ללא אויר והקור גרם לו להצתה קשה, אבל בכל זאת הכנו קפה במרום. הדרך למעלה חסומה ויש שלטים המורים לא לעלות בגלל שלא הסתיימה הפשרת השלגים. למעלה קר ורוח נושבת, אבל הרוח מפזרת מעט את העננים וגם הגשם חדל. נוף השלג וזרימת המים מהמם אותנו. המקום ודאי הומה אדם בתקופת החורף, אבל כעת כל המעליות ומרכזי הגלישה סגורים. במשך 6 שעות שוטטנו מעל העיירה שנמתחת, כמו רוב הישובים, לאורך הנהר. את שארית הזמן עד הגעת הרכבת העברנו בהכנת קפה ושיטוט בסופרים המקומיים, מעלים ריר ומחפשים תבלינים לשפר את טעם האטריות. בסוף מיצי העיכול מכריעים את הכף ואנו קונים גם סלט מיונז. שבים ברכבת, ממהרים לבדוק את התבלינים. אין ספק שזה שווה את המחיר. תוספת אבקת שום לטוסט מזכיר את פיצה האט ואת לחם השום העצום שלהם.

לפרקים הבאים
לפרקים הקודמים