יום 192 - מטאנג, אוסטרליה

  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם
 

5.12.1991

האמת, שבחישוב מהיר לא נשאר לנו הרבה זמן עד הטיסה, וכך אתמול אספנו כמה שיותר חומר ומפות על האזור ותכננו כמעט יום יום מה נעשה. השארנו 6 ימים ספייר לסידני ועוד 6 ימים לפארק Bogong ונותרו כ- 3 שבועות.

הנסיעה ל- Lakes Entrance היתה קצרה, וכמובן שהגענו בראש שיירת מכוניות שהצטברה מאחורינו.

העיר נמצאת ליד אחד האגמים שנוצרו על ידי סכר טבעי שבנה הים במשך השנים כשהביא איתו חול. אז יש רצועת חוף ואחר כך רצועת ים ואחר כך שוב רצועת חול ובסוף הים. חצינו על הגשר וטיילנו לאורך רצועת החול בצמחיה מגוונת מלאת ציפורים וזבובים. הגענו עד ה- ENTERENCE שהיא תעלה שנעשתה כדי לאפשר לסירות לחצות את רצועת החול ולהגיע בנוחות למרינה ולחוף.

חזרנו לאורך החוף ונסענו ל- Myerimilang Heritage Park, שהוא פארק קטן שנמצא בסביבתו של בית עשירים שהתרוקן מיושביו. הבית ניתן לביקור ומרשים במיקומו וברהיטיו. המסלול הקצר שהלכנו בפארק העביר אותנו דרך הצוק שיורד אל הים, אל יער אקליפטוסים דליל, קריק יפה ועשיר בצמחיה וביצה עם ברווזים וצמחיה נמוכה. היה מאוד נחמד והחלטנו להישאר ללון באזור בקמפינג שהתברר לנו שהוא ממש ריק מאדם.

מתנות ממני אליכם

מסלולי טיול להורדה והדפסה

יום 4.jpg

היום לפני - מסע חובק עולם

יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה

מסע חובק עולם

יום 193 - פארק האגמים, אוסטרליה

 

6.12.1991

היום נסענו ליער של Mitchell River National Park שהודות למר Howitt השתמר ולא נכרת ונהפך לשטח חקלאי כשטחים שמסביבו. עשינו שם טיול מעגלי שכלל תצפית יפה, יער אקליפטוסים ויער גשם בערוצים וליד הנהר. חיות לא ראינו, אך היה מאוד נחמד ופסטורלי - בעיקר הקטע של מערת Den Nargun, שאט אט נוצרים בה נטיפים ומתגוררות בה סנוניות. האבוריג'נים מספרים כי חיה שם מפלצת בלתי מנוצחת.

מהפארק נסענו ל- Sale שם ביצענו קניה שלא מן המניין עקב מיעוט הערים הגדולות באזור, והמשכנו עד הפארק הלאומי The Lakes. אזור הכניסה לפארק מאוד שטוח וכשאין צמחיית חופים רואים למרחק. הפארק עצמו היה די נטוש וכיוון שלא היה אף אחד במשרד נישן כאן בחינם. היתושים התקיפו בגלים ואנחנו לחמנו בהם עד חרמה וכשירד הערב יצאנו לשיטוט לאור השקיעה בה נראה אגם ויקטוריה מהמם בצבעי אדום-כתום-ורוד.

:חלומות טריים

Please reload

כל החלומות לפי נושאים:

יום 194 - פארק האגמים, אוסטרליה

 

7.12.1991

האמת שאנחנו זקוקים כבר כמה ימים ליום מנוחה אמיתי, אבל בכל זאת המשכנו וטיילנו ועכשיו אנחנו מעט עייפים ומותשים. מחר ננוח.

הבוקר נפתח בטלפון הביתה עם בשורה טובה - החבילה מסינגפור הגיעה וגם מכתב מדגביורט ובכלל, הכל בסדר (הבטיחו סופגניות!). אחר כך יצאנו לטייל בפארק האגמים. דרכים חוליות עטופות בצמחיית חוף Tree-Ti, אקליפטוסים וצמחייה נמוכה ובנקציות. גילינו קואלה והרבה מאוד ציפורי מים יפהפיות כולל שקנאי וקורמורנים, ברבורים שחורים ושחפים לרוב. גם אצ'ידנה (הרביעית בטיול) גילינו עקב הרעש וחוסר הזהירות שהיא מפגינה, ונחש אחד שחור ושמן. הטיול היה יפה מאוד ומעניין. את האגמים ראינו בינות לצמחיה בעיקר כיוון שהתצפית היתה סגורה.

אחרי התרעננות על אחד החופים, המשכנו בנסיעה רצופה עד Wilsons Promontory National Park. הדרך היתה יפה מאוד, בעיקר כשנכנסים לאזור גבעות ירוקות ודשנות שביניהן פזורות פרות שמנות וחוות מטופחות. המראה מאוד נעים לעין, ומצדו השני של המישור התגלה הים. האמת שלהיכנס לוילסון זו שחיטה די רצינית, אך כל כך יפה כאן שאולי אפילו נישאר 4 ימים. הקמפינג כאן מזכיר את הקמפינג של אוסלו - צפוף, מלוכלך ומלא בני עשרה חצופים. אנחנו משתדלים להתעלם מהמוסיקה הרעשנית והאופי המאוד לא נחמד של המקום. מחר (תוך כדי מנוחה) נצא לטבע ושם בטוח נרגיש הרבה יותר טוב.

רשימת הקריאה שלי

בלוגים שאני חוזרת וקוראת בהם

יום 195 - ווילסון פרומונטרי, אוסטרליה

 

8.12.1991

יומנו השני בפארק ווילסון פרומונטרי הוקדש למנוחה.

קראנו ורבצנו באוטו. עשינו סיור בתערוכה המעניינת והמקיפה על הפארק שנמצאת ב- i וכמובן שלא פספסנו את האודיו-ויז'ואל המקומי. קיבלנו אישורי לינה ושילמנו ממיטב כספנו ואחר הצהריים יצאנו לטיול (איך לא) קצר שהוביל להר Oberon. עליה של כ- 3 ק"מ, שפעם היתה כביש וכיום היא דרך מטיילים. עוד פיתול ועוד אחד ועוד אחד. צמחיה צפופה של שרכים, ליליות ואקליפטוסים ולמעלה שיחי טי-טרי. הרבה פרחים בצהוב, לבן, סגול וורוד. מפסגת ההר נשקף נוף מהמם ביופיו של החלק הדרום-מערבי של הפארק. חופים מסולעים עשויים מפרצים-מפרצים, ים כחול שקט והאיים הרבים הפזורים בו. צילמנו וצולמנו תמונות "היינו כאן" על ידי סינגפורי שהתעקש, סיפר ושאל. אחר כך ירדנו ושוב נחנו ולעת ערב יצאנו לצפות בשקיעה מנורמן ביי הקרובה לטידל ריבר. עוד מראה מרהיב שלא ישכח במהרה. באותן שעות ממש נסעו כל נופשי הסופשבוע הביתה ונשארנו יחידים ב"רחוב" שלנו בקמפינג, מה שהיה הרבה יותר סימפטי ושקט.

יום 196 - ווילסון פרומונטרי, אוסטרליה

 

9.12.1991

היום יצאנו לטיול, ה- 13 במספר, של יותר מיום אחד. מ- Tidal River הלכנו לאורך Norman Bay ו- Oberon Bay. הדרך עברה רובה בשיחייה חופית, וחלקה האחר על החופים עצמם. אחר כך נכנסנו ל- INLAND ועוד כ- 9 ק"מ הביאונו ל- Waterloo Bay, כאן אנו חונים הלילה. החופים משגעים - לבנים וזוהרים בשמש, חלקם סלעי. בולדרים צבעוניים ועגולים פזורים במפרצים ולפעמים בולטים מתוך המים. גם האיים שנשקפים מכל עבר יפים. ידוע לנו שיש שם פינגווינים ואריות ים. המים מאוד נקיים וצלולים ויש להם גוון מיוחד של טורקיז. הרבה ציפורים נראות בשטח ויפים מאוד הם קוקטו שצווחים מצמרות העצים.

בקיצר - יפה פה ונעים פה ולמרות היום הקשה שמצפה לנו מחר אנחנו מלאי מרץ ונהנים מאוד. יש לציין שלמרות שיום שני והפארק התרוקן קצת, יש כאן עדיין הרבה מטיילים מכל הגילים והמינים.

[על בושוואקינג בווילסון פרומונטרי נשיונאל פארק ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]

יום 197 - ווילסון פרומונטרי, אוסטרליה

 

10.12.1991

כבר בלילה התחילו גשם וברקים ובבוקר התעוררנו ל"חורף" שהיה ניגודו של היום הקודם. רוב היום היה סגרירי ובחלקו ירד גשם. שמנו מעילי גשם ובמכנסיים קצרים (כמו שכתוב במון וג'וניקה) טיילנו להנאתנו. שוב נופים משגעים של חופים מפורצים מסולעים בבולדרים ויער מרופד בשרכים מסוגים שונים. עד 11:30 הגענו לקריק המפורסם והתגלה לנו שמיהרנו סתם, כיוון שלמרות שהוא מפורסם - הוא לא כל כך עמוק ואפשר לעבור בלי בעיה. בשפל על האבנים, ובגאות – בתוך המים. ההליכה היתה לא קלה, בגלל אורכה - 24 ק"מ, וגם חלק נכבד מהדרך היה בעליה.

הגענו מאוד עייפים וקצת כאובים לחניה, שהיא נקודת הסיום, שם תפסנו טרמפ עד טידל ריבר עם נהג מיניבוס שהביא ילדים. דבר ראשון גלידה (דבל) וקולה קרה שהשיבו את רוחנו ואחר כך ההתארגנות הרגילה.

מוצף כאן קבוצות ילדים, כנראה התחיל החופש, והתקשינו קצת במציאת מקום שהוא גם שקט, גם קרוב לשירותים, גם ישר וגם בלי שמש. למרות הסוף המשביז, היה טיול מאוד מהנה ויפהפיה.

[על בושוואקינג בווילסון פרומונטרי נשיונאל פארק ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]

יום 198 - ווילסון פרומונטרי-מלבורן, אוסטרליה

 

11.12.1991

עזבנו את וילסון. יצאנו מהפארק דרך הכביש המקסים ונסענו במטרה להגיע למלבורן לדואר. בדרך עצרנו פעמיים - פעם ראשונה כדי לשבור את הרעב במנה ענקית של פיש אנד צ'יפס כשמסביבנו מקרקרים אלפי שחפים נודניקים. בפעם השניה עצרנו לצורך תדלוק ולהפתעתנו קיבלנו תלושי הגרלה באיזו חברה שמציעה סופשבוע איפה שהוא. בסוף שבוע לא זכינו, אך בפחית קולה דווקא כן!! עשינו גם קניות הכרחיות, כולל מכנסיים קצרים (סוף סוף) ועכשיו אנחנו נראים יותר נורמאליים.

הגענו למלבורן וישר הסתבכנו עם כל התנועה והרחובות והפניות. בסוף מצאנו חניה וטסנו לדואר בו אספנו מכתבים רבים ותמונות של אילה, שאותן היינו חייבים לראות. ממש לא התאפקנו, פרצנו את המעטפה ומתוכה הציצה המתוקה. המחמאות שקראנו על אילה תאמו את מה שראינו בתמונות. אחר כך ברחנו לקמפינג שמצאנו בחוברת והתמקמנו בצל עץ אחד ועד שעה מאוחרת נברנו בניירות ובמכתבים.

יום 199 - מלבורן, אוסטרליה

 

12.12.1991

היום החלטנו להסתובב סתם וזה מה שעשינו כל היום. שום דבר מיוחד או מסעיר. מלבורן עיר סואנת מאדם, מכוניות וטראמים. החנויות מלאות, בהלת הקניות לקריסמס בעיצומה, דבר שגורר קישוטי קריסמס מחרידים וקיטשיים והנחות ניכרות במחירים. למרות שאמצע הקיץ, בשביל האוסטרלים קריסמס זה שלג, חורף, מזחלות-איילים וקור. משוגעים, כבר אמרנו?

זהו, משלימים עם זה שעיר גדולה זה הוצאת כספים, אך בסך הכל היה ממש נחמד.

יום 200 - מלבורן, אוסטרליה

 

13.12.1991

היום היינו יותר אקטיביים וזה נתן הרגשה טובה. על הבוקר נסענו ל"שוק של ויקטוריה" שהוא שוק ענק, רובו מקורה ומכיל מכל וכל - ציפורים, בע"ח, ירקות ופירות, בשר, גבינות, בגדים, מזכרות, נעלים ובקיצור - מה לא. התפתינו לשני תפוחי ענק ו- 250 גר' פיצוחים (למרות שהיו לנו סנדביצ'ים). היה נורא נחמד לשוטט שם ואולי עוד נחזור.

משם נסענו ל- Craft Center. הבניין שהיה פעם שוק הבשר מרשים מאוד ומלא כוכים נסתרים, יותר ופחות, ובאמצע אולם גדול עם גג קשתי. קיבלנו קצת הסברים על מה שהיה ומה עכשיו ויצאנו לשוטט בתערוכה המקסימה. הרבה אומנות מכל הסוגים והרבה דברים שפשוט מתחשק לרכוש (עד שרואים את המחיר). גם החנות מסודרת כגלריה ומאוד צפופה. אחר כך נסענו לעיר. הסתובבנו, קנינו, קיבלנו מפות ואכלנו גלידה וחזרנו מאוד מותשים.

יום 201 - מלבורן, אוסטרליה

 

14.12.1991

שלושה חודשים באוסטרליה כנראה מספיקים, בעיקר אחרי עוד 3 חודשים בחלקים אחרים של העולם. הכוונה היא לא שהספקנו לראות הכל, אך כנראה שהעייפות מורידה את עוצמת החוויות בצורה משמעותית.

הבוקר טלפנו הביתה (הכל בסדר) ואחר כך יצאנו לשוח בגנים הבוטאניים המפורסמים של מלבורן. האמת שממש יפה שם. טיילנו להנאתנו תוך עצירות והתפרקדות על הדשא, עד שהגענו לשער עם מרכז מבקרים וגזלן ויצאנו. פסענו לאורך רחוב St. Kilda כשאנו נתקלים לפתע ב- War Memorial המקומי והגרנדיוזי המכונה כאן  The Shrine. נכנסנו, סבבנו והסתכלנו על "נוף" העיר ואפילו ראינו את הים. אחר כך חזרנו לשוטטות וכך עד הטראם שהביאנו כמעט לקמפינג.

לסיכום מלבורן, למרות שזה לא נראה ככה מהכתובים, היא עיר די מכוערת ומשעממת שמתאפיינת בכך שהכל יש בה, אך שום דבר זה לא זה. גורדי השחקים שמעורבבים בבניה ישנה גרנדיוזית לא מוסיפים חן למקום. זהו, מחר אנחנו נוסעים מכאן ולא נותר עוד הרבה זמן.

יום 202 - מלבורן-קווינסקליף, אוסטרליה

 

15.12.1991

אוף כבר עם הגשם הזה, נמאס. אנחנו רוצים הביתה!!! קשה לנו ואנחנו עייפים ומעדיפים להתפנק בבית מאשר להתפנק ולפצות את עצמנו בשוקולדים וגלידות.

יצאנו היום את מלבורן ונסענו לנשום קצת אוויר ב- Organ Pipes National Park. במקום אירעו התפרצויות לבה לפני שנים ויצרו תצורות יפות, שאותנו לא הרשימו במיוחד אחרי איסלנד. משם נסענו ל- Geelong  שהיא העיר הגדולה אחרי מלבורן בויקטוריה ואספנו חומר על הדרך ועשינו קניה בסופר שכללה פינוקים שונים.

נתקענו כאן, ב- Queenscliff בגשם שלא מפסיק ואנחנו נורא מסכנים כי אפילו ארוחת ערב אנחנו לא יכולים לבשל. חוץ מזה נמאס מהכל והשירים היפים ברדיו מזכירים את בין 17:00 ל- 19:00 בשישי בערב (כשמתעוררים למקלחת חמה ואח"כ מתקשטים לארוחת ערב) וגם אותן שעות בשבת (כשיודעים שהשבת מאחורינו ומחר שוב הולכים לעבודה). רק 25 ימים נשארו וזה בכל זאת המון. מזל שיש קצת כתבות שעוד לא קראנו. ג'ון ומוניקה עומדים אובדי עצות מול המלנכוליה שתקפה אותנו. גם הם כבר לא בדיוק עוזרים ואנחנו הרי הבטחנו טיול של חמישה ימים ב- Bogong. היריעה משתוללת ברוח ומכה במכונית, שהיא מוכה בלאו הכי, ואל תספרו לנו עכשיו שאנחנו הולכים להפסיד הזדמנות שלא תחזור על עצמה, כי במבחן המציאות זה פשוט טיעון שלא עומד. אנחנו רוצים הביתה, עם כל מה שמחכה לנו שם וזה כולל הרבה לא ידוע, הרבה קושי והחלטות חשובות ובעיקר שיגרה. בנימה אופטימית זו נסיים להיום.

יום 203 - איפשהו באוסטרליה, אוסטרליה

16.12.1991

קצת מפליא אבל... החלטנו לוותר על כל התכניות ולחזור לסידני! כן, אחרי שינויי תכניות ושוב שינויים, החלטנו שצריך למכור את המכונית. הגורמים העיקרים היו בני, סוחר המכוניות מעפולה (שעד לרגע זה לא אותר) והגשם. מתחילים בנסיעה רצופה...

 
לפרקים הבאים
לפרקים הקודמים