מילאנו בהחלט לא היתה בתכניות שלי, אבל החלטה ספונטנית לברוח מכאן קצת בשילוב עם כרטיסי טיסה זולים, סימנה את היעד על המפה. יומיים במילאנו - טיול אם-בת, מתכונת שכבר מזמן מזמן לא יצא לנו לעשות. בדיעבד הרגשתי מעט החמצה מפני שהעיר יכולה להחזיק חופשה של הרבה יותר מיומיים, ושיש בה הכל – אוכל טוב, אמנות, פארקים עירוניים, אנשים יפים ושמחים ותשתיות תיירותיות מעולות. בדיעבד גם מסתבר שגם כשבורחים ליומיים היאוש לא תמיד נעשה יותר נוח.
מילאנו היא עיר שמתאימה מאד לשיטוט אורבני, שבו צריך לקחת את הזמן, להרים עיניים מהדרך (ומהטלפון הנייד), ולספוג את הוויב שלה. לעד אמשך לאנשים הפשוטים ולסצינות הקטנות והאנושיות שממלאות כל עיר באשר היא, ובעצם כל מקום. אז הנה אני שמה אותם בפרונט לפני שנתחיל עם כל השאר.
תשע בכיכר - מרכז עיר
נחתנו בעיצומו של שבוע האופנה ובימי הקרנבל האמברוזיאני. הכיכר המרכזית ארגנה לנו קבלת פנים חגיגית, צבעונית, מלאה ושמחה. התקיימו בה שלל התרחשויות במהלך כל שעות היום והערב. את שעות הלילה מודה שלא בדקנו. מופעי רחוב, בלונים, ריקודים ומופעי רחוב, תחפושות, מוסיקה, חנויות פתוחות והמון אנשים. זה היה כל כך ההיפך מהאווירה שממנה נמלטנו בארץ, שהצלחתי אפילו לתפוס את עצמי על חם עם ייסורי מצפון. ככה זה אצל הפולניות, ההנאה מלווה תמיד בקורטוב של הכחשה בקיומם של רגעים טובים.
למרבה השמחה הפולנית ולמען השקטת ייסורי המצפון, הכיכר ידעה גם רגעים אחרים, מוכרים יותר, של מחאה וכאב. בישראל אירוע רודף אירוע ומה שהיה אקטואלי היום, ישכח מחר בשל אירוע דרמטי חדש שיתפוס את מקומו. אבל באירופה, המורגלת בשלווה, המלחמה באוקראינה היא האירוע המרכזי שלא יורד מהכותרות כבר שנה שלמה. נתקלתי במחאה הזו גם בוינה. הכיכר שימשה פלטפורמה מרכזית להבעת רחשי הלב וההזדהות עם העם האוקראיני.
אי אפשר בלעדיה - הדואומו
היא חולשת על כיכר העיר ובעצם על העיר כולה, היהלום שבכתר, האתר הידוע והמתוייר ביותר במילאנו. בדרך כלל אני לא רצה לעשות וי על מאסטים, והמשפט "חובה לבקר" גורם לי לרתיעה. אבל הקתדרלה של מילאו היא באמת משהו מיוחד, בדגש על הגג מרובה הפיתוחים והשפיצים שבראש כל אחד מהם ניצב פסל אחר, שהוא ממש מלאכת מחשבת.
ההליכה ההיקפית מאפשרת מבטים רבים. כל זווית חושפת יופי אין-סופי אחר ושילובים מרגשים של שיש ושמים. חלקים מהקתדרלה היו בשיפוצים. אולי זה תמיד כך? אין לדעת. בכל אופן מדהים איך משקיעים בניקוי הצריחים המפוסלים וכמה ניכר ההבדל בין החלק שכבר נוקה לזה שעוד לא זכה. אז אם יש לכם רק יום או כמה שעות במילאנו, ההמלצה שלי היא לעלות לגג הקתדרלה ולהתרשם.
לרציניים בלבד: מומלץ לרכוש מראש כרטיס לביקור בדואומו. לגג ניתן לעלות בכ- 250 מדרגות (הבחירה שלנו) או במעלית. קיימים כמה סוגי כרטיסים המשלבים אופציות שונות, ביניהן – ביקור בפנים הקתדרלה, אופן העליה לגג, ביקור בחלק הארכיאולוגי, וביקור במוזיאון.
המצא מנוחה נכונה - בית הקברות העתיק
יש לי מן תחביב מוזר - לבקר בבתי קברות כחלק מטיול. אני נמשכת לאסתטיקה שלהם ולסיפורים של האנשים שהיו ואינם. בית הקברות העתיק של מילאנו הוא מקום יפהפה בכל קנה מידה. הוא מכיל רחובות שלמים של קברים ומוזוליאומים, חלקם מפוארים ואחרים מפוארים יותר, שלל תצורות אדריכליות וקישוטים אין-סוף.
הסתובבנו בשבילי בית הקברות נפעמות מהעושר, מהדמיון (ההזוי לפעמים), מהפאר והטיפוח ומשלל הפסלים והמבנים. אם את כל הכסף והמחשבה שהשקיעו כאן היו משקיעים בחיים ולא במתים, נראה שמצבנו היה אחר.
מומלץ להיכנס גם למבנים בהם יש קבורה בקירות. זהו אירוע מרשים בפני עצמו שנותן תחושה של שכונה שלמה. בקיצור, אם יש לכם כסף (וקשרים), בית הקברות העתיק של מילאנו הוא המקום למצוא בו מנוחה אחרונה.
לרציניים בלבד: הכניסה לבית הקברות אינה כרוכה בתשלום. ניתן להגיע בתחבורה ציבורית – במטרו הסגול לתחנת Monumentale, או בחשמלית מס' 2 (הבחירה שלנו) לתחנת Via Farini Via Ferrari.
עצוב וגם שמח - פארק סמפיונה
אני חובבת פארקים עירוניים, וככל שמאפשר לי הזמן תמיד אבחר לדגום מהם. פארק סמפיונה מהווה ראה ירוקה גדולה במרכז מילאנו. המצודה, שעליה ויתרנו בביקור זה, חולשת עליו מדרום-מזרח ומנגד, בצידו האחר, שער השלום, Arco della pace, שצורתו ככל שערי הניצחון המוכרים בעולם.
בחורף הפארק מעט עגמומי. העצים עירומים וחומים, מי האגם אפרוריים והברווזים נראים מכורבלים בתוך עצמם. יום די סגרירי שקיבל את פנינו העצים את המראה הערפילי והנוגה.
מאידך גילינו פארק שעשועים צבעוני ושמח שהוקם כנראה לטובת ימי הפסטיבל, ולהקת יונים גרגרניות ששמחו לקבל פירורים מאם ושתי בנותיה. אירוע ההאכלה והצילום הסתיים בסוף דרמטי ומשעשע כאשר אם המשפחה קיבלה בתמורה על ראשה את המגיע לה. הבנות נמלטו וגם היונים עפו. אולי יחזרו עם עלה של זית...
ואם כבר עוסקים בשלום, בקצה הפארק ניצב, כאמור, שער השלום. לא מצאנו שם שום שלום וגם לא יונים, אבל כן זכינו למנת ההתעמלות היומית.
כל התעלות מובילות אל נבילי
אל שכונת נבילי הטרנדית הגענו בזכות נעליים.
ביילה רצה כבר הרבה יותר משנתיים בזוג נעליים אהוב במיוחד ובלוי במיוחד. על כן חיפשה בדיוק את אותו הזוג, באותה מידה ובאותו הצבע, אך כל חיפושיה העלו חרס שכן מדובר בדגם ישן. והנה, לקראת הנסיעה נמצאו באורח פלא שני זוגות כאלה דווקא במילאנו! מיד ננעצה כתובת החנות במפת הגוגל הייעודית ונערך מעקב צמוד שלא ירכש השלל חלילה על ידי ציידת נעליים אחרת. סוף טוב הכל טוב. הגענו, מצאנו, מדדנו, התאהבנו במוכר, קנינו ו... נתקענו עם שקית ענקית שהטלטלה איתנו לאורך התעלות בשכונת נבילי.
בשונה מהעיר העוטפת אותה, בשכונת נבילי נושבת רוח מאד חופשיה, פתוחה, צעירה וטרנדית. היא משתרעת לאורך תעלות מים ומאופיינת בבנייה נמוכה וצבעונית, בתי קפה רבים שהופכים בערב לבארים הומים, גלריות וחנויות וינטג' ויד שניה קטנות ונחמדות. מעל התעלות גשרונים נחמדים וההשתקפויות יפות.
"עשינו את נבילי" מאד בקיצור ונראה שכדאי להשקיע שם מעט יותר, ובעיקר לדגום את שוק הפשפשים שמתקיים בכל שבת לאורך התעלה. נשארנו עם טעם של עוד לביקור הבא.
לרציניים בלבד, ובמקרה הזה לרציניות בלבד: ממבט חטוף, חנות הנעליים G. Turci מלאה בכל טוב, ובתקופה זו של השנה (חודש פברואר) היו בה מבצעים מצויינים. בהחלט מומלצת לביקור.
כתובת: פינת הרחובות Piazzale Stazione Genova ו- Via Vigevano.
אמנות או-נמות – פינקוטקה די בררה
הגלריה המהודרת שוכנת בארמון יפהפה שנמצא בלב שכונת בררה, שגם היא עצמה שווה שיטוט. זוהי אחת הגלריות הידועות והחשובות באיטליה ואומרים שמרוכזות בה מיטב היצירות של הרנסאנס האיטלקי.
להודות על האמת, זו אינה סוגת האמנות שהיא הבחירה הראשונה שלי. קדושים, צלובים ואירועים היסטוריים לא עושים לי את זה, ובכל זאת משהו משך אותי לשם. התצוגה אכן מרשימה וחובבי הז'אנר ימצאו בה עניין רב. אני הוקסמתי בעיקר מהמאסטרפיס "סנט מארק מטיף באלכסנדריה" של בליני ובליני, ומסדרת תמונות יום-יומיות של וינצ'נצ'ו קאמפי, שבה מתוארים מוכרי סחורות שונות בשוק כפרי.
לרציניים בלבד: מומלץ מאד להזמין מראש כרטיסים לפינקוטקה בררה. ואם כבר הגעתם עד כאן, כדאי להציץ לספריית ברנדייס (Braidense National Library) הממוקמת גם היא בתוך מתחם ארמון בררה. יש בה ספרים עתיקים ומוצגות בה לעיתים תערוכות בנושאים שונים. הביקור בדמי כניסה סמליים.
עוד כמה על קצה המזלג
בית גלימברטי (Casa Galimberti) – בניין בסגנון אר-נובו, המקושט להפליא בשלל ציורים ותבליטים תואמים לסוגה. בהחלט חגיגה לעיניים ומומלץ מאד מאד לאוהבי הז'אנר.
כתובת: Via Malpighi 3.
קרייזי קט קפה (Crazy Cat Café) – בית קפה בז'אנר שתופס תאוצה בשנים האחרונות, המשלב בין בעלי הבית – במקרה זה 9 חתולים שמנים ומנומנמים – לבין בית קפה. קפה טעים מוגש בספלים בצורת חתול, גם הקינוחים שבחרנו היו טובים. כמו כן ניתן לרכוש במקום מגוון סובנירים ולקחת חלק באירועי צדקה למען החיה המושלמת בעולם. חשוב מאד להתעדכן באתר לגבי כללי ההתנהגות במקום, וכן לגבי הזמנת מקומות מראש. אם החוויה מדברת אליכם, צפו לתור ארוך בכניסה והצטיידו בסבלנות.
כתובת: Via Napo Torriani, 5
גלריה ויטוריו עמנואל השני – מרכז קניות מפואר הנמצא בצנטרום של הפיילה בסמוך לקתדרלה. מקום יפהפה לשטוף בו את העיניים ופחות את הכיס... בעיני אובר-רייטד ולא הייתי מתאמצת במיוחד, אבל מכיוון שלדואומו ממילא תגיעו - תנו קפיצה גם לשם. אולי תתפסו סצינה מעניינת.
ואי אפשר בלי מינהלות
איפה לישון
אני בדרך כלל אוהבת ללון במרכז ולטייל ברגל. הפעם נאלצנו להתפשר. יש מחיר לספונטניות. בחרנו במלון Teco שוכן השוכן בסמטה קטנה היוצאת מרחוב קורסו ונציה הראשי, ונמצא במרחק הליכה של כ- 20 דקות מהדואומו (או נסיעת מטרו בת 4 תחנות). מדובר במלון קטן, מצוחצח ונקי עם ארוחת בוקר טובה וחדר שקט ומאובזר. לא מלון מפנק, אבל מלון מומלץ לשהיה קצרה בעיר.
איך להגיע אל העיר
שני נמלי התעופה אליהם מגיעות טיסות ישירות מישראל הם מלפנסה-מילאנו ואוריו-אל-סריו-ברגמו. שניהם מרוחקים כשעה נסיעה ממרכז העיר. לנוחתים, כמונו, בנמל התעופה ברגמו אני ממליצה על השאטל של חברת Terravision. האוטובוס ממתין ביציאה מאולם הנוסעים ומגיע אל תחנת הרכבת המרכזית (צנטרלה) במילאנו. העלות היא 10 יורו לאדם ויש להזמין מקום מראש. שירות יעיל, אדיב, יוצא ומגיע בזמן. תענוג.
תחבורה ציבורית במילאנו
התחבורה הציבורית בתוך העיר מצויינת. הן המטרו והן החשמליות יביאו אתכם לכל מקום במהירות וביעילות. לחשמליות, בעיקר הישנות, יש קסם מיוחד! מומלץ להצטייד בכרטיס יומי (24, 48 או 72 שעות) שמתאים לכל אמצעי התחבורה וחוסך בעלויות הנסיעה. הוזהרנו לשמור על התיקים בתחב"צ. שמרנו ולא נתקלנו בבעיות.
תודה לבת האהובה שלי שעדיין מזמינה אותי לטייל איתה. זה לא מובן מאליו כלל. הביקור במילאנו, שנחשבת משום מה ליעד לא אטרקטיבי לחופשה, השאיר לי טעם של עוד. הרגשתי שבעצם לא הספקתי כלום ובטח עוד אחזור אליה, אקח אותה בנחת ואבלה בה מספר ימים.
לאט לאט אני אוספת לי עוד ערים איטלקיות לרזומה. אם גם אתם אוהבים את איטליה וחוזרים לבקר בה שוב ושוב, הנה המלצות שכתבתי בבלוג על כמה מהן:
אשמח לקרוא תגובותיכם כאן למטה. ונתראה בטיול הבא, בסיעתא דשמיא...