• Ora Gazit

לי כל גל נושא מזכרת

אני אוהבת לספר על זכרונותי, לעלעל בהם וליצור חיבורים בין אז לעכשיו. כתבתי עליהם לא פעם בבלוג, אבל הפוסט הנוכחי (לפחות עבורי) בעיקר משקף תקופה, ולא בטוח שהיה נכתב בזמן אחר. התקופה הזו, תקופת הקורונה, שבה נכפה עלינו לשבת בבית ומה שנותר מהטיולים שלנו הוא כרגע זכרונות בלבד, שלצערי הולכים ומתרחקים כמו גלים שנשטפים אל הים. אני מקווה שכמו הגלים שתמיד חוזרים אל החוף, גם האפשרות לצאת ולטייל – מי בארץ מי בחו"ל – תחזור אלינו במהרה.


זכרונות הם חלק בלתי נפרד מכל טיול, והם נשארים הרבה-הרבה שנים אחריו – אם באלבומי התמונות, בספרי זכרונות ובעיקר בלב. אצלי הם תמיד משולבים עם תכניות וחלומות להמשך. יש לי מגירה מלאה בחלומות שמורים, אותה אני מטפחת בקנאות. חלומות שמוכנים להגשמה. פתאום נקטע הרצף הזה: תכנון-טיול-כתיבה-זכרונות-חלומות להמשך - וכך, ביום שבו נפל המגנט שהבאנו מטאלין מהדלת של המקרר ונשבר, ידעתי שהפעם באמת נפל דבר! תרתי משמע...


מזכרות מרחבי תבל

אז התיישבתי לכתוב על כמה מזכרות שהבאנו מטיולנו הרבים בחו"ל... חלק מהמזכרות מלוות אותנו שנים, מבית לבית, ותאמינו לי שהיו לא מעט מעברים כאלה. ולמרות שבדרך כלל המזכרות שהבאנו איתנו קטנות, כי אנחנו לא אוהבים להקדיש זמן טיול לשופינג, לכל אחת מהן פינה חמה ומיוחדת בלב ומאחוריה מסתתר סיפור.

הדב פדינגטון – לונדון

הדובון הוא מרצ'נדייז מתוק, שמתבסס על דמותו הספרותית של הדב פדינגטון ונרכש אי-שם בלונדון, עת יצאתי לראשונה עם הורי את גבולות הארץ. על הטיול ההוא בלונדון כתבתי כאן. כיוון שמלוננו הטחוב מצוי היה בשכונת פדינגטון, אך הגיוני היה הדבר לרכוש מזכרת שתשחזר את עשרת הימים שבילינו יחד בעיר הגדולה.


הסופר הבריטי מייקל בונד כתב סדרת ספרים המתעדים את הרפתקאותיו הלונדוניות של הדובון, הנקרא על שם תחנת הרכבת פדינגטון, בה נאסף על ידי משפחתו המאמצת לאחר שהגיע אליה מפרו הרחוקה. הספר הראשון התפרסם בשנת 1958 ולאחריו יצאו עוד ועוד ספרי המשך, סדרת טלוויזיה ואף סרטי קולנוע.


את דמותו הספרותית לא הכרתי לפני הנסיעה ההיא, ואני לא בטוחה אם התעניינתי בה גם לאחר שחזרנו. בכל זאת הייתי מתבגרת בת 16 והעסיקו אותי דברים מעט שונים... אבל הבובה הקטנטנה והנחמדה שבתה את ליבי ושמורה אצלי מאמצע שנות ה- 80' של המאה הקודמת ועד היום. יש לו מקום של כבוד בספר הזכרונות שלי, בעיקר כי הוא באמת כה מתוק וזוהי המזכרת הותיקה ביותר שהבאתי איתי מחו"ל.


הדוב פדינגטון - מזכרת מלונדון

שלושה פלטיפוסים – סידני, אוסטרליה

זוהי אחת המזכרות הותיקות שנשמרו מהטיול הגדול אחרי צבא. ממש בסיומו, כאשר אנחנו אוחזים כבר בכרטיסי טיסה הביתה וכוססים ציפרניים עד שנוכל לעלות על המטוס ולהתאחד עם יקירינו – כילינו את ימינו בסידני, אוסטרליה. שוטטנו פה וגם שם, יצאנו לסרט, קנינו בגדים, ביקרנו כל יום בדואר לבדוק אם קיבלנו מכתבים, הסתפרנו, וגם יצאנו לתור את שוק פדינגטון. מדובר בשוק ססגוני עם עבודות יד מסוגים שונים וכן פיצ'פקעס מכל הבא ליד.


בדוכן נהדר שכולו חיות קרמיקה מקסימות, ביקשנו לרכוש לנו שני פלטיפוסים, זכר לעובדה שעל אף מאמצינו - לא פגשנו ולו פלטיפוס אחד בטיול... אך כפי שציינו ביומן: "עקב התלהבותנו, או נחמדותנו, קיבלנו פלטיפוס נוסף במתנה".

וכך, עם רכש של 3 חיות מחמד חדשות, ארוזות היטב בטישו מגולגל, חזרנו ארצה.


שלושת המופלאים קישטו דירות ובתים וחדרים בהם התגוררנו, אך במהלך השנים צנחו פה ונשברו שם. כבת לארכיאולוג לא היתה לי בעיה לעסוק במעט רפאות ולשחזר את השברים לכדי שלמות אחת, אם כי את סימני ההדבקה לא ניתן לסתיר.


שלושה פלטיפוסים - אוסטרליה

ברילו בוקס ( Brillo Box) – שטוקהולם

בשנת 1964 זעזע אנדי וורהול את עולם האמנות כאשר יצר מאות העתקים של קרטוני משלוח בסופרמרקטים והציגם כאמנות. הפריט הידוע ביותר שלו היו קופסאות ברילו, שיצר מקופסאות עץ שוות בגודלן וזהות לקופסאות המקוריות מהסופרמרקט.


הקופסאות הוצגו בגלריה בתצוגת ערמה שהזכירה מחסן מכולת צפוף. אספנים הוזמנו לרכוש פסלים מן התצוגה במחיר של כ- 200 דולרים, אך הקופסאות לא הצליחו להימכר ולמעשה נדחו על ידי עולם האמנות. כיום, כעבור עשרות שנים, עם המוניטין של וורהול כאמן הפופ-ארט המפורסם ביותר בעולם, נמכרות אותן הקופסאות ממש במליוני דולרים.


את התערוכה שנסובה סביב סיפור הברילו בוקס פקדנו בשנת 2018 כאשר טיילנו בשטוקהולם היפה שהיתה מכוסה בשלכת זהובה. כתבתי על הטיול בשטוקהולם כאן. המוזיאון לאמנות מודרנית בעיר הוא פנינה של ממש ומומלץ לביקור. חלק אינטגרלי מביקור במוזיאון, כל מוזיאון, הוא בעיני ביקור בחנות המזכרות. רוב הפעמים הארנק נשאר בתיק, אבל סיפור הקופסאות היה כה מרתק שהיה ברור שמזכרת קטנה שתוצב בבית ותעורר לי את בלוטות החלום היא כמעט בגדר חובה.

בעת הביקור בתערוכה הוצג בה הסרט התיעודי "Brillo Box 3 ¢ off". הסרט מספר את סיפורה של אחת הקופסאות, שנרכשה על ידי משפחת סקילר בשנת 1969 בעבור 1000 דולר, וכעבור 40 שנה נמכרה במכירה פומבית במעל 3 מליון דולר. סרט מלא הומור והפתעות שמלווה מסע של קופסא אחת ומשפחה אחת לאורך חצי מאה.

מדובר בסרט של HBO שניתן לצפות בו בחלק מערוצי ה- VOD. מומלץ מאד!


ברילו בוקס - שטוקהולם

המפלצת מלוך נס - סקוטלנד

הטיול בסקוטלנד התהווה בחלומות שלי זמן רב לפני שהגענו לשם. ובכל זאת, באופן מאד לא מתוכנן, עם אפס מחשבה קדימה יצאנו לדרך כשאני בחודש השלישי להריוני הראשון...


אתם כבר מבינים כנראה שרוב הזכרונות שלי מהמדינה היפה נסובים סביב בחילות בוקר, בחילות צהריים ובחילות ערב. גם התמונות בהן אני מופיעה, משקפות לי בבירור את החוויה הלא-מוצלחת. אולי זו הסיבה שמעולם לא העליתי על הכתב זכרונות מהטיול הזה.


מה אני כן זוכרת משם? דרכים פתלתלות, אגמים, טירות עתיקות, הרבה ירוק, מזקקת ויסקי עם סיפור על איזו חתולה, ואגם לוך נס עם המפלצת השוכנת בקרבו. נראה לי שהמפלצת הזו, המכונה בשם הכה לא מפלצתי "נסי", אף הופיעה בחלק מסיוטי הלילה שלי. העיקר שנשארה לנו מזכרת משם, שלעד תזכיר לי את הטיול המפוספס ההוא.

אין ספק שאני זקוקה לחוויה מתקנת.


המפלצת מלוך נס - סקוטלנד

זוג כפות עץ - נורבגיה

כמו הפלטיפוסים שהזכרתי למעלה, גם המזכרת הזו נרכשה אי שם בשנת 1991 במהלך המסע העולמי שעשינו בטיול אחרי צבא. נורבגיה ידועה במוצרי העץ היפים שלה והמזכרת שבחרנו היא שתי כפות עץ קטנות עם עיטורים מסורתיים. אני זוכרת, ויעיד על כך היומן שכתבנו, שהמזכרות הסקנדינביות היו כה יפות אך גם כה יקרות שפשוט לא יכולנו להרשות אותן לעצמנו. אך רגע לפני שעלינו על המטוס לאיסלנד, משהו בנו נשבר ובכל זאת הוצאנו את השטרות מהגרב.


מהיומן אני למדה כי אחרי שבחרנו בקפידה, אף ייעדנו לזוג הכפות מקום ספציפי ביותר – בפינה המערבית של המטבח! וואו! מתוכננים זה אנחנו! כשחזרנו וקיבלנו חדר בקיבוץ, הכפות אכן נתלו בפינה המערבית של המטבח. לכבוד כתיבת הפוסט הזה הן הוצאו ממרבצן ארוך השנים בארגז שעבר מבית לבית ואולי אף יתלו שוב. הפעם אמנם אין לנו פינה מערבית במטבח... אבל אולי בפינה הדרומית?


זוג כפות עץ - נורבגיה

חבילות צמר - איסלנד

גם איסלנד, שהגיעה מיד לאחר נורבגיה, היתה יקרה להחריד, בטח עבור שני תרמילאים תפרנים. שם כבר נקטנו בשיטת "הבה נתחכמה לו" ובמקום לקנות מוצר מוגמר שעולה הון, קנינו שתי חבילות צמר - אחת כחולה והשניה ירוקה. כך גם הרווחנו סיור קצר בחנות המפעל של המותג הותיק Álafoss, עליו כתבנו ביומן ביום ה- 88 למסע. את הצמר ייעדנו לסוודר שתסרוג הסבתא לעתיד לנכדתה הראשונה שבילתה באותם חודשים עוד ברחם אמה, אחותי הגדולה. מתוכננים, כבר אמרנו?


איסלנד היא מעצמת צמר וסריגה. החורף שם ארוך וקשה ובגדי צמר הם מוצר נדרש, שכן ידוע הוא שצמר טבעי מחמם להפליא, וזה עוד לפני שדיברנו על יופיו. וכמובן, בל נשכח כי באי יש יותר כבשים מבני אדם...


אם תהיתם מה עלה בגורלן של שתי חבילות הצמר – אז הסוודר נסרג למופת על ידי אמי, בדיוק כפי שתכננו. מה שלא נלקח בחשבון בעת הטיול הוא שכמות הצמר לא תספיק לסוודר הקטנטן, ולפיכך הוסיפה הסבתא היצירתית צמר נוסף בגוון אפור והאילתור יצא מושלם. הסוודר, יש לציין, שימש לפחות שלושה נכדים ברצף... והוא עדיין נראה חדש גם היום, כאילו לא נלבש מעולם.


חבילות צמר - איסלנד

קופסת פח - הולנד

חיבתי לוינטג' היא סוד גלוי, ואוסף קופסאות הפח שלי עולה על גדותיו ומציץ אלי מכל פינה בבית. ובכל זאת, לא התאפקתי. בביקורי האחרון באמסטרדם, פירגנתי לעצמי חצי יום טיול מחוץ לעיר בחברתה של רחלי מ"רק-עתיק", המתגוררת בהולנד ומובילה שם סיורי וינטג'. כתבתי על יום הטיול הזה כאן.


ביום הגשום שנחת עלינו, הסתובבנו בין האנגרים של וינטג' הולנדי נהדר לבין בתי קפה מדליקים. העיניים רכשו שלל מזכרות, אבל גודל המזוודה איפשר רק אחת. קופסת הפח הזו היא האחת שבחרתי ואני אוהבת אותה מאד. יחד עם זאת, באחד ההאנגרים נחה עיני על הדפס של איור בוטאני ממוסגר. לא אלאה כאן בכל הפרטים, אך לאחר שלא קניתי חשתי חרטה עמוקה. הודעת SMS בהולה שלחה את רחלי בחזרה לחנות לרכוש עבורי את האוצר, שעשה את דרכו לישראל וממתין לי אי שם במרכז הארץ כבר מספר חודשים. אני חושבת שכשיסתיים עידן הקורונה, זה יהיה סוף סוף זמן טוב לנסוע לאסוף אותו משם, לא?


קופסת פח וינטג' - הולנד

מגנטים של מגדל אייפל ושער הניצחון - פריז

טיולי המשותפים עם ביתי כבר הפכו למסורת רבת שנים, אבל הטיול לפריז – עליו כתבתי כאן – היה יריית הפתיחה. היה זה טיול בת מצווה אליו יצאתי בחשש גדול, שכן גודל האחריות – על הנערה, אך גם על עצמי – הדירה שינה מעיני.

ואכן, הטיול הזה התאפיין בהרבה אילתורים ורגעים של חוסר וודאות שעוררו דאגה. כך למשל התקשינו באיתור הכניסה לדירה וללא עזרתו האדיבה של נהג המונית שלקח אותנו באישון לילה משדה התעופה, כנראה עד היום היינו מנסות להקיש את קוד הכניסה באינטרקום הלא נכון; על אחד הגשרים הרבים שעל הסיין ניסו לכייס אותנו, ורק תושיה שצנחה עלי משום מקום הובילה אותנו לברוח מהמקום; ואל חלק מהמקומות בהם תכננו לבקר הגענו ומצאנו אותם סגורים ונאלצנו לחשב מסלול מחדש.


על כל פנים, דווקא החוויות הללו ביחד עם המון חוויות נוספות, הפכו ברבות השנים לסיפורי הקאלט של הטיול הזה ולזכרונות היפים שנשארו לנו מעיר האורות. והמגנטים? אותם אני מודה לבושתי כי אינני זוכרת היכן רכשנו. נכנסו ובאנו בכל כך הרבה חנויות – בכל זאת אם ומתבגרת... – שכיום קשה לי לשחזר. אבל הם איתנו, מקשטים בצבעוניותם את המקרר, ומזכירים לי את הטיול הראשון שלנו בהרכב המיוחד והאהוב הזה.


שני מגנטים - פריז

סחרחרת אווירונים - בודפשט

כמו הטיול לפריז, גם הטיול לבודפשט עליו כתבתי כאן, הוא אחד מהטיולים אליהם יצאנו בהרכב אם-בת. כאן כבר היינו מנוסות יותר והגברת הצעירה גדלה והפכה לפרטנרית אמיתית. בשיטוטינו הרבים לאורך ואצי אוצה התרשמתי במיוחד מצעצועי הפח בסגנון רטרו. למרות שידעתי שלא מדובר בדבר האמיתי, והם כולם חדשים מהניילונים, התאהבתי בהם. כשנדרשתי לבחור הגיעו לקו הגמר סחרחרת האווירונים וקופת חיסכון עם כלב שמוציא לשון. קופה כזו בדיוק היתה לאחי הצעיר בילדותו וכגרופי של נוסטלגיה - ליבי יצא אליה.


התלבטתי והתלבטתי ובסופו של דבר השארתי את העבר מאחורי ובחרתי בסחרחרת האווירונים הצבעונית והשמחה, שמזכירה לי את מה שאני אוהבת באמת – לטוס לטייל בעולם.


סחרחרת אווירונים - בודפשט

אני מאחלת לכולנו שימי הקורונה יעברו ביעף ונוכל כולנו לעלות על סחרחרת האווירונים ולהגיע למקומות רחוקים ומרתקים. שנחזור משם עם חוויות, הרפתקאות וזכרונות נפלאים שימלאו את חיינו וגם את בלוגנו...


אם גם אתם שומרים מזכרות שהבאתם איתכם מטיוליכם בעולם - אשמח אם תספרו לי עליהן כאן למטה בתגובות. יש להן בטוח ערך רגשי עבורכם, ובמיוחד בימים טרופים אלה. לי יש בבית עוד המון מזכרות שלא הספקתי לספר עליהן כאן, אז אולי נארגן לנו מלאי וירטואלי של מזכרות מרחבי העולם שימלא בינתיים את מגירות החלומות והתכניות שלנו עד יעבור זעם.


מוזמנים להרשם כמנויים בקוביית ההרשמה לבלוג, כאן בתחתית הפוסט. מנויי הבלוג מקבלים ראשונים את הפוסטים ואת מסלולי הטיול להורדה והדפסה שאני מפרסמת, ואני תמיד שמחה לשמור על קשר.


תהיו בריאים ושמרו על עצמכם!




#מזכרות #חנותמזכרות #זכרונותמטיולים #החייםעצמם



מוזמנים להרשם לבלוג ולקבל למייל כל חלום חדש שמתפרסם
  • קבוצת טיולים בראש טוב
  • Facebook
  • אינסטגרם

זכויות יוצרים 2017 © חלומות שמורים  | כל הזכויות שמורות לאורה גזית