'שאלתי את אמא שלי איפה היינו עבדים בפעם האחרונה, והיא אמרה לי - ברומא', מספר חבר טוב לבני, וזה משיב לו: 'זה לא רומא, זה א-רומה וזה בישראל בכלל...' - אז רומא צצה על מפת התיירות שלי כשעלה הרעיון לנסוע לטיול בר מצווה בהשראת סדרת ספרי הפנטזיה "סטרווגנזה" מאת מרי הופמן. ספרים שהסעירו את דמיונו של הנער. מה זה סטרווגנזה? בגדול - סיפור על שני עולמות מקבילים שניתן לעבור ביניהם. אחד מתרחש בימינו בלונדון והשני במאה ה- 16 בטאליה המקבילה לאיטליה. האמת היא שעד עתה קשה להגיד שאני באמת מבינה, אבל כל אחד מוזמן לקרוא בספרים ולנסות את מזלו... התכנית נבנתה על פי שלושה עקרונות עיקריים: עוגנים שהכתיב הנער, בהתאם למקומות בהם מתרחשת עלילת הספר. גמישות מרבית בתכנית הטיול. לקחת את הזמן באיזי. זה דווקא כן רומא - ולא א-רומה רומא אינה זולה, ואני, שתמיד מתעקשת להזמין לינה בצנטרום של הפיילה, בוחרת ביצור כלאיים - משהו שבין מלון לבית הארחה. Spagna Ave, שוכן במיקום מעולה במרכז העיר העתיקה. הכל במרחק הליכה, ואם בכל זאת צריך - יש 2 תחנות מטרו במרחק 5 דקות הליכה. מקום קטן ונחמד, צוות אדיב ועוזר בהכל, דוברי אנגלית טובה. החדר נקי ומסודר ועם בונוס – תקרות מצויירות! מזגן מצוין, ווי פיי מעולה ומהיר – מה צריך הבן אדם יותר מזה? תקרות מצויירות בונוס לרציניים בלבד: הגעה משדה התעופה פיומיצ'ינו אל העיר העתיקה בתחבורה ציבורית דורשת מעברים בין כלי תחבורה שונים ואינה זולה. מאידך, נסיעה במונית נמשכת כחצי שעה ועלותה כ- 50 יורו. העניין משתלם אם אתם יותר משני נוסעים, או למעדיפים נוחות. היום הראשון – בין סמטאות, כיכרות ומזרקות ברומא חם וצפוף. אה, כן, וגם לח. ועל ההתחלה, למרות ששני אוייבי הגדולים הם קיץ וצפיפות, אני מחליטה שזה לא מה שיהרוס לי את החוויה. כבר ביומנו הראשון בעיר אנחנו מגשימים את העקרונות השני והשלישי. תכף תראו. בתכנית ליום זה – הקולוסיאום והפורום הרומאי – ללא ספק מההיי-לייטים של רומא. אנחנו יוצאים מהמלון וכל בית, כל כרכוב, כל מזרקה וכל עמוד מעוררים בנער ובנו קריאות התפעלות. אז אנחנו לוקחים את הזמן, מתגלגלים לנו מסמטה לסמטה ומפיאצה לפיאצה, עוצרים, משתהים, קוראים בספר שלנו את סיפורי המקום – מה היה כאן ומה היה שם? את מי הנציחו? איך בנו ובאיזה סגנון? לגמרי מרתק! רומא מלאה פינות חמד הנה מזרקת טרווי היפה, שבשעת בוקר היא אפילו לא נורא מלאה. הנער מסתובב, זורק את המטבע ההכרחי ואנחנו ממשיכים. מזרקת טרווי - מוקדם בבוקר לא צפוף כאן וכאן חנות מקסימה לצעצועי עץ. פינוקיו כוכב ראשי. פסלונים חמודים מספרים את סיפורו של הילד – מיום יצירתו כבובה, דרך הרפתקאותיו המוכרות, ועד הסוף המפתיע שאינו נכלל בשום אגדה, בו הוא מתאהב בילדה מתוקה כמוהו ומציע לה את ליבו. פינוקיו - סוף טוב, הכל טוב זורמים עם ההמון אל ויה דל קורסו, רחוב הקניות הראשי של העיר. עם רחוב זה יצטלבו דרכינו בכל פעם מחדש בימים הבאים. כמובטח בספר שלנו, עמוד מרקוס אורליוס ניצב בפיאצה קולונה, וגם את אובליסק מונטצ'יטוריו מצאנו ניצב במקומו. פינות החמד רבות. רומא היא מוזיאון פתוח אחד ענקי - את זה לא אני אמרתי, אבל לגמרי מסכימה. מתקדמים צעד-צעד וכל פעם מגלים פנינה אחרת, והכל כה קרוב ונגיש. בלי לשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו ליד הפנתיאון. מולו ניצב מייצג מחאה נגד השלכת פסולת פלסטיק לים הגורמת לנזקים בלתי הפיכים. מעט משונה המייצג העכשווי הזה אל מול העושר והעוצמה העתיקים של המבנה. כשנצא, המיצג כבר יפוזר והמוחים יישלחו הביתה. מחאה מול הפנתיאון בפנתיאון מצפה לנו חוויה עוצמתית בדמות מקהלה מזדמנת המסיירת בעיר שפוצחת בשירה מופלאה הממלאת את החלל האדיר. עומדים ומקשיבים. חוויה! ביציאה הנער קולט מודעות פרסומת המנתבות אותנו אל מעלית הזמן – אטרקציה לא מסעירה במיוחד, אבל נחמדה ובעלת שני יתרונות ברורים – סקירה היסטורית על רומא הנותנת תמונה רחבה יחסית על מה בדיוק קורה כאן; ומקום טוב למנוחה לרגליים באמצע יום ארוך. במקום מספר סרטים לבחירה המוקרנים בטכנולוגיית 5-D. הלכנו על The History of Rome, ועד שיתחיל התענגנו על הגלידה הראשונה שלנו בעיר. קפיצה קטנה ואנחנו בפיאצה ונציה ההומה והכעורה למדי. חוצים אותה ועולים לאנדרטת הויטוריאנו. אני יכולה להבין על מה יצא זעמם של תושבי העיר עם הקמתו של המונומנט, אבל התצפית משם יפה ובהחלט שווה טיפוס קל. ישנה אפשרות לעלות אל הגג באמצעות מעלית הנמצאת בגב האנדרטה. אנחנו ויתרנו. התצפית מהויטוריאנו יפה בשלב זה העייפות מכריעה ואנחנו מבינים שלקולוסיאום כבר לא נגיע היום (עקרון 2). לפיכך, אנחנו עושים את מה שנעשה כמעט מדי יום בטיול הזה – חוזרים למלון לשנ"צ (עקרון 3). לרציניים בלבד: למלון הממוקם במרכז מספר יתרונות. כיף לקום בבוקר ולהיות מיד במרכז העניינים מבלי להיות תלויים בתחבורה ציבורית. יתרון נוסף הוא שניתן לחזור אליו בלי בעיה מכל מקום ובכל שעה משעות היום, לנוח ולהתרענן, ולצאת שוב לטייל לפנות ערב. לקראת ערב נגיח שוב החוצה, למרות שמד המעלות עדיין על 30 בצל. המדרגות הספרדיות שוכנות מעבר לבלוק ואנחנו ניגשים לבדוק על מה המהומה. לא הבנו, האם תאירו את עיני? לטעמי ממש לא אתר חובה, בטח שלא שווה להגיע במיוחד. בכל אופן, אנחנו מטפסים בהן ועולים אל הפארק של וילה בורגזה. פארק שיש בו חלקים ירוקים ומוצלים וגם פסלים של גדולי הרומאים והאיטלקים לדורותיהם. חלקם איבדו את הראש עם השנים, אבל רובם עדיין חיים וקיימים. הנער מתלהב, מתרוצץ מאחד לשני ומצטלם עם גיבורי ילדותו. כמה טוב לגלות מחדש שגיבוריו הם פיתגורס, ארכימדס ולאונדרו דה וינצ'י ולא סטטיק ובן אל. גיבורי ילדות מיצינו את השיטוט בפארק, לחלקים גדולים ממנו לא הגענו. רגע לפני שאנחנו חוזרים למלון אנחנו זוכים לתצפית נפלאה עד מהממת על העיר בשעות בין ערביים. היום השני – ארכיאולוגיה ועתיקות טוב, אז היום אנחנו חייבים להגיע לקולוסיאום! הומלץ לנו להזמין כרטיסים מראש כדי לחסוך את התור העצום בכניסה. נשמע מסובך? תכף תראו שכלל לא! התלבטתי עד הרגע האחרון, כי היה ברור שלקולוסיאום ניכנס (עקרון 1), אבל החלטתי להמר ולזרום עם השמועות האומרות כי יש דרך לשמור על גמישות (עקרון 2) ולדלג על התור גם יחד. לרציניים בלבד: כרטיס הכניסה לקולוסיאום כולל גם את הכניסה לפורום הרומאי. מומלץ לרכוש אותו דווקא בכניסה לפורום, שבה התור קטן בדרך כלל, וכך לזכות בדילוג על התור בכניסה לקולוסיאום. למתעקשים בכל זאת להזמין כרטיס מראש - ההזמנה מכאן. שניים במחיר אחד בדרך אל הפורום שוב עוברים בויה דל קורסו המכוער ובפיאצה ונציה הבלתי אפשרית. אבל מיד לאחר הויטוריאנו, מתגלות העתיקות הרבות הפזורות במרחב. המראה של העבר הנטוע בתוככי ההווה מפעים. כבת לארכיאולוג זה וואו אמיתי! לאורך ה"טיילת" כולם מנסים להתפרנס – אלה מתאמצים למכור לך דברים שאתה לא צריך, אחרים מרימים מופעים מאולתרים. אנשי הביטחון מתרוצצים ביניהם, אך על כל אחד שהם מסלקים מהשטח, צץ אחד אחר. מרדף אין סופי משעשע שכזה. Somebody's watching you בפורום אין תור! מצטיידים בכרטיס המשולב ונכנסים. לא יאומן אבל מסתבר שעדיין נשאר מה לחפור כאן ועדיין מגלים תגליות חדשות. כל כך חם ברומא. מזל ששער טיטוס כזה גדול ומניפת הצל שלו כה רחבה. לתחושתי לא מיצינו את הפורום בכלל, אבל החום כבד והנער נובל... ובסופו של דבר המטרה היא הקולוסיאום, אז אנחנו חולפים על פני הפורום וממשיכים הלאה. עדיין חופרים וחופרים וחופרים מדלגים בקלילות על התור הענק בקולוסאום והופ! אנחנו בפנים. אין ספק שלמקום יש את האימפקט שלו... הגודל, העוצמה, רק לדמיין מתוך השרידים את מה שהמקום הזה הכיל פעם. אז נכון שזה אתר תיירותי פראקלאנס, אבל לא סתם הוא קנה לו את שמו. לדעתי אחד המרשימים! מכאן נסחוב את עצמנו שפוכים מהחום לשנ"צ היומי במלון. חם ברומא התעוררנו משנת היופי ואנחנו בדרך לביקור במקלט לחתולי רחוב נטושים. חתולי הרחוב מוצאים מסתור בין ההריסות והעתיקות הפזורות בעיר. המקלט, Largo di Torre Argentina, שוכן במערה בין שרידי מקדשים עתיקים, ועובדים בו מתנדבים המטפלים בחתולים חסרי הבית. הכניסה חופשית. אפשר להסתובב בין החתולים, לשוחח עם אנשי הצוות, להשאיר תרומה ואף לאמץ חתול. אמץ חתול! משיחתנו עם הצוות הבנו כי חתולי הרחוב הוותיקים חופשיים לנפשם ומגיעים למרכז על פי רצונם. לעומת זאת, גורים נטושים שהובאו, מוחזקים בכלובים ומשוחררים רק תחת השגחה, שכן אין להם את המיומנויות הנדרשות בכדי לשרוד ברחוב. המרכז הותיר על הנער חובב החתולים רושם כה רב, שדרש לחזור לשם באחד הימים הבאים. מתדלקים בגלידה מעבר לכביש וצועדים כמה דקות עד נהר הטיבר. לא רחוק יש רציף ממנו ניתן לקחת שייט, האחרון להיום יוצא בקרוב. אנחנו ממהרים לכיוונו ותופסים את הסירה שלוקחת אותנו לאורך הנהר, תחת לגשרים המאסיביים. הטיבר אינו מהנהרות היפים והרומנטיים שראיתי, מאידך מסביבנו מעופפים שחפים, האור מושלם, סוף סוף רוח נעימה ופשוט נעים לנו. הנער רוצה להמשיך עוד ועוד, אבל סוף היום והגענו לתחנה האחרונה, ובכל זאת צריך להשאיר גם משהו לפעם הבאה ברומא... פשוט נעים לנו יורדים סמוך לגשר Cavour והספן אומר: 'ימינה לפיאצה נאבונה, שמאלה לפיאצה פופולו'. בשתיהן טרם ביקרנו ובניגוד לנטיית ליבנו הרגילה, אנחנו פונים הפעם ימינה. פיאצה נאבונה מתגלה כפנינה אמיתית. הכיכר, על שלושת מזרקותיה המרשימות, מוקפת בבתי קפה ובגלידריות, אשר כפי שהובטח בספר שלנו - "שולחנותיהם גולשים בעליזות אל הרחוב". אמני רחוב בכל פינה. אנחנו תופסים לנו שולחן ומתיישבים לארוחה מצויינת. אחת הטובות שהיו לנו בטיול. גלידריה עליזה מאזינים לזמרת לא מאד מוצלחת, לאחריה תופס את המקום להטוטן שאינו מלהטט אלא בקהל, ולבסוף נעצור ליד צייר שמפליא ליצור בזריזות ידיים עולמות פנטזיה בצבעים פסיכדליים. הנער מתעקש להשאר עד תום היצירה ולבסוף אף רוכש אותה. פיאצה נאבונה - יפה אמיתית היום השלישי - אל פירנצה היפה יום פירצה! זהו היום היחיד שהיה "סגור" בתכנית, שכן את כרטיסי הרכבת מומלץ להזמין מראש. ככל שתקדימו, הכרטיסים יהיו זולים יותר. על היום שבילינו בפירנצה כתבתי כאן - בפוסט נפרד. מוזמנים להכנס ולקרוא על החוויות שלנו משם. היום הרביעי – קצת חופש מהחופש אחרי היום הארוך בפירנצה לקחנו יום מנוחה. יצאנו מהמלון רק בשעות הצהריים המאוחרות ומסתבר שהנער התעורר רעב. טוב, בכל זאת כבר צהריים... המשימה הראשונה שלנו, אם כן, היא לייצר שקט בקהל. מאתרים פיצרייה והגברבר הצעיר יורד על פיצה מרגריטה שלמה לארוחת בוהוריים. השקט הושג. בשתיים קבענו להפגש לארוחת צהריים עם חברים המתגוררים בעיר, ובינתיים נתנהל לכיוון דרך שוק קאמפו די פיורי. בשוק שוכנים בערבוביה זה לצד זה בגדים, פירות, מזון ופיצ'יפקעס. לא מקום אסתטי במיוחד לטעמי, ולא באמת משהו לרוץ לספר לחבר'ה. קאמפו די פיורי - די מאכזב אנחנו נפגשים ב- La Campana, מסעדה מעולה, שיתרונה הגדול הוא שלצד התפריט הרגיל, יש בה מזנון הגשה עצמית עם מנות נפלאות – בעיקר ירקות מבושלים ואפויים וגם פריטטה, שהיא הכלאה בין פשטידה לחביתה. חגיגה לצמחונים. כל מה שטעמנו מהמזנון היה נהדר! אם לא מאד רעבים אפשר להסתפק בזה, ואם כן – כדאי להזמין מנות נוספות מהתפריט, וכמובן לא לוותר על הקינוחים המעולים. לרציניים בלבד: המסעדות (Ristirante) ברומא פתוחות בשעות הצהריים לארוחת צהריים, לאחר מכן נסגרות למספר שעות, ונפתחות שוב בערב לארוחת ערב. המעוניינים לשבת במסעדה, ראוי שיתכננו את עצמם בהתאם לשעות הפתיחה המאד מצומצמות. אוכל רחוב, בדרך כלל טעים וזול, ניתן לקנות במה שמכונה Bar הפתוח במהלך כל שעות היום והערב. La Campana היה טעים, אבל אם להודות על האמת, היו לנו עיניים קצת גדולות... אז בשביל להוריד קצת את האוכל, כמו שאומרים בפולניה, יצאנו לשוח על גדות הטיבר. אנחנו מתקדמים לאט ברגל. הטיבר טומן בחובו הפתעות אין-ספור. לאורך גדותיו שביל נוח להליכה, יש הרוכבים בו באופניים. גם כאן יש משהו מאד לא מלוקק, קצת מחוספס ולפעמים מוזנח. הפתעות על גדות הטיבר הנער מוציא אנרגיה. מטפס על קירות בטון, מתרוצץ אחרי שחפים מבוהלים, מזהה מקומות על פניהם חלפנו אתמול בשייט ומתמרמר מדי פעם שהוא רוצה למלון. לגיטימי. אנחנו מבטיחים לו שבסוף נגיע לשם. מורידים את האוכל בינתיים התקדמנו כל כך עד ש"יצאנו מהמפה" שנתנו לנו במלון. טוב, זה כבר באמת רחוק, אז עלינו בגשר Matteotti וניווטנו את דרכנו חזרה עד ש"נכנסנו שוב למפה". ככל שמתקרבים לאיזורי התיירות הרחובות הופכים יותר ויותר הומים. ליד תחנת המטרו Flaminio ברור לגמרי שאנחנו במקום הנכון. והנה כבר העליה לוילה בורגזה ולפנינו פיאצה פופולו. הרהורים של אריה באחת מפינותיה של הכיכר ניכרת תכונה ערה. אנשים בלבוש צבעוני מתארגנים כנראה לקראת משהו... אנחנו יושבים וממתינים לראות מה ילד יום. ואכן, די מהר החבר'ה מתחילים לתופף. ועוד איך לתופף! איזה מופע מלהיב. עשרות תופים, תלבושות, ריקודים ותנועות שונות ומשונות. מרהיב. האמת שבעיקר אני מתלהבת. הבנים די שפוכים, יושבים על ספסל בצד ומחכים, בסלבנות יש לציין, עד שדעתי תנוח מהאירוע. סיום די גרנדיוזי ליום מנוחה. מתופפים בכיכר היום החמישי – חוזרים לאקסטרים אז נכון שתרבות, היסטוריה, ארכיטקטורה זה חשוב ואף מהנה, אבל עדיין - מדובר בטיול בר מצווה. לפיכך, חיפשתי איזה פארק לרפואה. שיטוטיי בכתובים הביאו אותי אל שניים שהופיעו פעם אחר פעם, אך נפסלו על ידי מסיבות שונות. שורה בודדת, כמעט נחבאת, בספר שלנו ציינה את פארק המים Hydromnia הנמצא בפאתי רומא. שיטוט קל באתר שלהם ובינגו! היעד נבחר! אפשרויות ההגעה מעט מסורבלות ולכן אנחנו תופסים מונית בסמוך למלון. מדובר על כחצי שעה נסיעה, 25 יורו לכולנו. בפארק, שלמיטב הבנתי אנו התיירים היחידים שהסתובבו בו בין המקומיים, מגוון מגלשות מים ובריכות, כולל בריכת גלים, מגלשות אקסטרים מסוגים שונים, אבובים ובקיצור – תענוגות אינספור. אלה המגלשות למתחילים... בילינו יום שלם עד הסגירה לקראת הערב, כאשר אני מפזזת אחרי הנער, דחוסה בבגד הים שעין אדם לא שזפה ב- 30 שנה האחרונות... הנער בוחר לנו בתור התחלה את אחת האקסטרימיות, כדבריו של מורה הספורט המיתולוגי שלנו אליהו לוי (שנכנסו אחר כך לסרט הקאלט "מבצע סבתא"): 'אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר'... לא נורא, יש לי את זמן העמידה בתור לשכנע את עצמי שנצא משם בחיים. משם המשכנו בלי פחד לכל השאר. עלינו, ירדנו, גלשנו, נרטבנו עלינו, ירדנו, גלשנו – יחד ולחוד, נרטבנו והכי חשוב – מאד נהננו. המקום נקי, מתוקתק, דוכני אוכל מסוגים שונים, אנשי צוות בכל פינה מקפידים על כללי המקום ועל בטיחות, התורים למתקנים סבירים. בקיצור, מומלץ בחום, תרתי משמע. את החזרה העירה עשינו באמצעות אוטובוס מס' 906. חוויה דחוסה ומפוקפקת שהיוותה כרטיס כניסה לנו, ההורים, לקבוצת הוואטסאפ היוקרתית "קבוצת שונאי ענבר". אם בכל זאת אתם אנשים אמיצים והחלטתם ללכת על זה, למרות האזהרה שלי, יש לרדת בתחנה האחרונה, ומשם לקחת את המטרו עד מרכז העיר. לרציניים בלבד: בקירבת רומא עוד שני פארקים שהומלצו במספר מקומות. הראשון, Rainbow Magicland - פארק שעשועים גדול עם מגוון מתקנים לאמיצים יותר ולאמיצים פחות. השני, Zoomarine – פארק מים שבו יש מעט מגלשות יחסית והוא מתמקד בעיקר במופעים עם חיות כאלה ואחרות. לא ניסינו. היום השישי והאחרון – לא עלינו לתורה כי אם לותיקן אחרי שצלחנו את שיחות השלום עם הנער וסגרנו את קבוצת הוואטסאפ, התעוררנו מאוחר. היום מזומן לנו סיור בותיקן. מלבד הרכבת לפירנצה, זו האטרקציה היחידה שהזמנתי מראש, בעיקר בשל השתייכותה לעקרון מס' 1. חיפשתי סיור מוצלח בעברית והמלצה הובילה אותי אל המדריך נתי מ"הדרכים ברומא". בשעת צהריים הגענו לנקודת המפגש, גלידה, תדריך ראשוני, הקראת שמות ואנחנו בפנים. אקדים ואומר שהחוויה אינה זולה כלל. היא כוללת תשלום מראש על כניסה למוזיאוני הותיקן באתר האינטרנט של המקום + תשלום נפרד עבור ההדרכה למדריך בסוף הסיור. כאן נגמרו המינוסים של הסיור הזה. איננו יכולים להימלט מן ההיסטוריה (א. לינקולן) ונעבור לפלוסים – הסיור מרתק! הפחד הגדול שלי היה שחצי שעה והנער ממצה וכולנו נאלצים לפרוש בשיא. טעיתי. הוא נדבק למדריך, שאל שאלות, נתן תשובות והיה כולו בתוך החוויה. נתי שופע ידע בתחומים רבים ומגוונים ומעביר אותו בצורה מעניינת וחיננית. הוא קשוב לקבוצה והתרשמתי מכך שהצליח לגשר על פערי הגילאים והאמונות של האנשים שהתקבצו לקבוצה אחת מאד הטרוגנית. למרות שהבטיח לנו 3.5 שעות, הסיור גלש הרבה מעבר לזה והשעות חלפו להן ביעף. חדר המפות - אחד המרשימים בותיקן על המקום עצמו אין צורך להכביר מילים. אחרים עשו זאת לפני וטוב ממני. באתי ללא ציפיות מיוחדות ויש סיכוי שאם הותיקן לא היה ברשימת המאסטים של הנער, לא הייתי חושבת להכנס אליו. אולי בגלל הציפיות הנמוכות - השילוב בין המראות ובין ההסברים המעניינים היו חוויה עצומה בשבילי. בדיעבד, נראה שגם אם אגיע למקום עוד עשרות פעמים, לא אוכל למצות אותו. ברומא התנהג כרומאי החוויה הכי מרנינה שנשאר לי מהוותיקן הוא ציפור מבולבלת ומבוהלת שהצליחה לחדור פנימה והחייתה לרגע את התקרות המפעימות שריחפו מעלינו. ציפור מבולבלת ועכשיו פיצה אחרונה, שוב חציית הטיבר, ויה דל קורסו, מזרקת טרווי המפוצצת תיירים. הנער מתעקש שגם אנחנו נזרוק את מטבע המשאלות, ואנחנו עוצרים, נדחפים בהמון, מסתובבים עם הגב ומבצעים את הפעולה הנדרשת. זהו, עכשיו אין ספק שעוד נחזור אל רומא, ואם לא לרומא - אז לפחות לארומה (ורצוי לסניף שבנמל התעופה)... רומא מרתקת, מסעירה מערבלת חושים ויפהפיה. בכלל, איטליה אהובה עלי מאד! כאן תוכלו לקרוא על עוד כמה מקומות בהם טיילתי בארץ המגף: על טיול עם חברות שעשיתי בברגמו היפה על טיולי יום רגליים שטיילנו בדולומיטים על טיול שעשיתי לבד בבולוניה וכאן על טיולים עירוניים אחרים שעשיתי בארץ ובעולם. ואולי תרצו לקרוא גם: אריוורדרצ'י רומא - רבקה קופלר מהבלוג "אוספת אוצרות" חופשה ברומא - מיכל בן ארי מנור מהבלוג "רואה עולם" אשליות מעבר לנהר - זיוה רען מהבלוג "שמתי לב" אם אהבתם את הסיפור ואת הצילומים שלי מרומא, תרגישו חופשי להרשם לבלוג דרך קוביית ההרשמה ולהמשיך לעקוב אחרי ברחבי הגלובוס. מפעם לפעם אשלח אליכם למייל חלום חדש שהגשמתי, כאן שם ובכל מקום... אני תמיד שמחה לקרוא את מה שיש לכם לכתוב לי ואתם מוזמנים להשאיר לי תגובות כאן למטה, או ליצור קשר. #רומא #טיולברמצווהברומא #אורהגזית #איטליה #אטרקציותברומא #רומאעםילדים

לנסוע לחו"ל עם חברות-יַלְדוּת אף פעם לא היה ברשימת הטו-דו ליסט שלי, עד ששלושתן באו עם רעיון וטרפו לי את הרשימות... זה היה כשהתחלנו לגרד את גיל 50 מלמטה. למרות שנולדנו יחד, גדלנו יחד והקפדנו לשמור על קשרי חברות עמוקים והדוקים כל השנים - היתה תחושה באוויר שצריך לעשות משהו! משהו גדול! משהו אחר! משהו שיאפשר לנו, שנים אחרי הלינה המשותפת, שנים אחרי שהתפזרנו כל אחת לדרכה – להתאחד שוב לכמה רגעים. וכך, מצאנו את עצמנו, ארבע חברות, בדרך לברגמו. תחושה באוויר שצריך לעשות משהו העיר ברגמו, על שני חלקיה, יפהפיה וידידותית למטייל. מרבית אתרי העניין והתיירות מרוכזים בעיר העילית המכונה גם העיר העתיקה (Citta Alta). זהו המרכז ההיסטורי של ברגמו. יחד עם זאת, גם בעיר התחתית (Citta Bassa), שהיא חדשה יחסית לעיר העתיקה, אבל לא באמת באמת חדשה - יש לא מעט מה לעשות ולראות, על החנויות והמסעדות הרבות שבה. יש שיאמרו כי מספיק יום אחד בשביל לסמן וי על ברגמו. אנחנו בילינו בה שלושה וחצי ימים והשארנו שם לא מעט מקומות שהייתי רוצה לשוב בכדי לבקר בהם. בחיי שהיינו יכולות להשאר עוד, אם רק אפשר היה. עיר יפהפיה וידידותית אז מה עשינו בברגמו? טיילנו על חומות העיר העתיקה העיר העתיקה מוקפת בחומה ונציאנית אדירה שהשתמרה מהמאה ה- 17. לאורך החומה מתוחים כ- 6 ק"מ של שבילי הליכה, המשובצים בשטחים ציבוריים ירוקים. במדשאות אלה מתקיימים בקיץ אירועים ומופעי ערב הפתוחים לקהל הרחב והכניסה אליהם בחינם. השבילים מלאים ברצים ובהולכים והאווירה נעימה ובטוחה. טיילנו על חומות העיר העתיקה ההליכה לאורך החומה מאפשרת תצפיות נפלאות על העיר התחתית ועל ההרים המקיפים את ברגמו. הפתיח שבו בחרנו לטיול שלנו – שיטוט לאורך החומה - היה גם רקע טוב לצילומי "היינו כאן" שישארו לנו למזכרת, לפחות עד הנסיעה המשותפת הבאה... תצפיות נפלאות על העיר וההרים שמסביבה כדי להנות מהנוף במיטבו, מומלץ ביותר לצעוד על החומה בשעת בין-ערביים, כאשר השמש אינה בעיניים. האור הרך והצללים, הופכים את החוויה למפעימה אף יותר. הכי טוב - בין ערביים נשאנו תפילה בקתדרלה וטיפסנו לתצפית ממגדל הפעמונים כמה שהעיר העילית של ברגמו קטנה, ככה הקתדרלה הנמצאת בטבורה גדולה. והיא לא רק גדולה, היא גם מפוארת ומרשימה. הכניסה אליה בחינם וגם אם ביקרתם כבר בלא מעט בתי תפילה בחייכם, היא שווה הצצה. הרשימו אותנו במיוחד שטיחי הקיר העצומים המתארים סצינות דתיות כאלה ואחרות. נשבעת לכם שבאחד מהם היינו בטוחות שאנחנו מזהות דינוזאור... לא זכורים לי שטיחי קיר כאלמנט קישוטי בכנסיות (בניגוד לארמונות וטירות בהם ביקרתי). מעניין מה מקורם של אלה בברגמו. נשאנו תפילה ומצאנו דינוזאור בסמוך לקתדרלה ניצב המגדל הגבוה ביותר בברגמו. העליה למגדל הפעמונים, הוא אחד משיאי הטיול שלנו לדעתי, למרות שכמעט קיבלתי התקף לב ברגע שהחלו הפעמונים לצלצל מעלי ללא אזהרה מוקדמת. נופי העיר, על שני חלקיה, הנשקפים מהמגדל - צריחי הכנסיות הרבים, גגות הרעפים היפים, הסמטאות והאנשים הגודשים את הכיכר המרכזית Piazza Vecchia – פשוט מעלפים. מחיר העליה למגדל הפעמונים כולל בתוכו גם ביקור במוזיאון תולדות העיר הנמצא ממש בתחתית המגדל. מומלץ לעלות עם אטמי אזניים. תצפית מהממת ממגדל הפעמונים ביקרנו במוזיאונים וספגנו קצת קולטורה אם מה שעושה לכם את זה הן קלאסיקות מימי הביניים ומתקופת הרנסאנס - מוזיאון אקדמיה קאררה הוא המקום בשבילכם! זהו מוזיאון האמנות הגדול ביותר בברגמו, והוא מכיל תערוכת קבע ובה אוסף עבודות של גדולי האמנים האיטלקיים. בתצוגה ציורים, פסלים, כלי ברונזה ופורצלן ועוד. מוכרחה להודות שאותי המוזיאון הזה פחות משך. לכן בחרתי לעשות בו וויש קצר ולכלות את זמני על הספות היפות שבלובי הכניסה, עד שחברותי סיימו את הסיבוב במוזיאון, כל אחת בזמנה. אקדמיה קאררה - מוזיאון האומנות הגדול בברגמו - ענבל ממתינה דווקא הביקור אצל האחות הצעירה יחסית של אקדמיה קאררה – הגלריה לאמנות מודרנית ובת זמננו, או בשמה המקובל - GAMeC – היה מרתק בעיני. בגלריה תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות, הפזורות על פני מספר קומות בחדרים-חדרים. הרשימה אותי במיוחד תערוכה של מספר אמנים שהמשותף ביניהם היא העובדה כי כולם עקרו ממולדתם בנסיבות שונות וכיום חיים במדינות אחרות. את חווית ההגירה, ולפעמים הפליטות, כל אמן בחר לבטא באופן אישי, והתוצאה השלמה גדולה בהרבה מסך חלקיה. תערוכה מרשימה ומעוררת מחשבה. הגלריה לאמנות מודרנית ובת זמננו - הגר, יעל וענבל נכנסות לאווירה גם יתר התערוכות היו מצויינות ואני ממליצה בחום להגיע ולבקר בגלריה הזו. מחיר הכניסה לגלריית GAMeC כלול במחיר הכניסה לאקדמיה קאררה, ולהיפך. שתיהן ממוקמות בסמוך זו לזו, כאשר כביש וכיכר גדולה מפרידים ביניהן. אי שם מעבר לקשת הסתובבנו בסמטאות הסמטאות של ברגמו כל כך צרות, צבעוניות ויפות. כל אחת טומנת בחובה הפתעה. כל סמטה מובילה לעוד אחת ועוד אחת, מבוך נהדר שכזה שכל כך כיף ללכת בו לאיבוד. זוג או פרד משעות הבוקר המאוחרות מתחילות הסמטאות להתמלא באנשים, חלקם תיירים וחלקם תושבי המקום. כדי לראות ולחוות את הפלא באמת, מומלץ יום אחד לפחות לקום מוקדם מאד ולצאת לשיטוט עצמאי בסמטאות. מה שתראו מכאן, לא תראו משם. בוקר טוב גם לך שיטוט שכזה יזמן למטייל עיר שונה, מסתורית, שקטה. כל צעד נשמע על האבנים המרצפות את הרחוב, ורק עובדי עיריית ברגמו יפרו את הדממה כשיבואו לאסוף את שקיות הזבל המונחות בפתחי הבתים וממתינות להם – לפני שהמוני התיירים יתעוררו משנתם ויסתערו על העיר. שקיות האשפה ממתינות לאיסוף עשינו מדיטציה במצודה וביצבצנו ביער המצודה של ברגמו, Castello di San Vigilio, שוכנת בקצה הצפון מערבי של העיר העילית. היא מרוחקת כ- 20 דקות הליכה מפיאצה וקיה, וניתן לעלות לראשה באמצעות הפוניקולאר הממוקם בתחתיתה. מצודת סן ויגיליו שימשה כמעונם של שליטי העיר במשך שנים רבות. מיקומה על גבעה גבוהה איפשרה לשליטים בעבר שליטה מרבית, ולתיירים בהווה להתפעל מהנוף. להתפעל מהנוף מכאן ניתן לחזות בנופי העיר העתיקה הנפרשת על כף היד, בכפרים השוכנים בעמקים הירוקים, ובהרי האלפים הניצבים מנגד. טיול ברחבי המצודה, הפתוחה ללא תשלום, מעביר משהו ממה שהתרחש כאן בימים ההם. העיר נפרשת על כף היד אנחנו מתמקמות בראש אחד מארבעת המגדלים בחומה המקיפה את המצודה, היישר אל מול הנוף הנהדר. החליל נשלף מנרתיקו והבנות מתמסרות לשיעור מדיטציה קצר, כאשר אני לוקחת לעצמי את תפקיד המתעדת. איזה מן שלווה... קצת מדיטציה עוד לא הזיקה לאף אחד - על החליל הגר בירידה מן המצודה אנחנו מגלות מפה סכמתית התלויה על אחד הקירות, ומחליטות לצעוד בעקבותיה בדרך עוקפת וכפרית המגיעה לבסוף בחזרה אל העיר. תחילת הדרך מספקת תצפיות נהדרות וטיול בין וילות הטובלות בכרמים ובוסתנים. השילוט די טוב, אבל לאחר כחצי שעה של צעידה הוא מתדרדר, ולבסוף נעלם לגמרי. אנחנו מוצאות את עצמנו בירידה תלולה ובוצית בתוך יער ירוק – לא באמת מאורגנות להרפתקה שכזו. התבלטות קצרה וממשיכות הלאה. לפנינו עוד לא מעט שעות אור והעיר לא רחוקה – מקסימום נחזור לאחור. הנוף יפה, אבל השילוט נעלם טו מייק לונג סטורי שורט – את המשך המסלול שבו תכננו ללכת לא מצאנו, אבל הצלחנו לאחר כשעתיים של הליכה לאתר את הדרך חזרה לנקודת ההתחלה. והנה אנחנו שוב בחברת בני האדם, ליד הפוניקולאר, איתו נרד בחזרה לעיר העתיקה. הידד! ניצלנו! תפילתנו נענתה - ניצלנו נסענו לטיול באגם איזאו ברגמו יכולה בשקט להחזיק 3 ימים של טיול רגוע, אבל אם כבר הגענו עד צפון איטליה רצינו לטעום גם משהו מהטבע שלה, ובעיקר מהאגמים. בחרנו באגם הקטן, הצנוע והפחות ידוע – אגם איזאו. משך נסיעה מברגמו לעיירה Lovere כשעה. ניתן לעשות זאת באוטובוס היוצא מרציף מס' 9 בתחנה המרכזית של העיר. אציין כאן כי ההמתנה בתתחנה המרכזית של ברגמו לא נעימה, שכן יש בה לא מעט הומלסים. אבל האוטובוס מגיע בזמן ולמרות שאינו ממוזג אנחנו שורדות את הדרך וההתרגשות עולה ככל שנכנסים עמוק יותר אל תוך ההרים. התחנה המרכזית של ברגמו לוורה (Lovere) עצמה היא עיירה קטנה וחמודה היושבת על שפת אגם איזאו. יש שם גלידה טובה ובתים צבעוניים וכנסיה עם פעמונים וחנויות קטנות של מיני מטעמים. בלשכת התיירות המקומית, הנמצאת ממש על החוף מול תחנת האוטובוס, אנחנו מצטיידות במפה ובמידע על שביל העולה מעלה אל מנזר Sanctuary of San Giovanni. בדרך ניכנס אל חנות או שתיים ונצטייד בפירות ועוגיות לפיקניק שאנחנו מתכננות למעלה. יצאנו לדרך... לוברה - עיירה קטנה וחמודה העליה במעלה ההר תלולה מאד, אך עוברת בשביל נוח ביער מוצל. זמן ההליכה לכיוון אחד כשעה וחצי. העליה קשה ותלולה הטיול מאתגר למדי, אבל המבט הפנורמי שבו נזכה לבסוף עוצר נשימה. נוף האגם וההרים סביבו שווה את המאמץ ומרחיב את הלב. למעלה אנחנו מפקנקות עם המטעמים שקנינו בלוברה, מצלמות ומצטלמות. בשביל הגיוון, את הדרך חזרה לעיר בחרנו ללכת בנתיב אחר שהוביל אותנו עד למטה. תצפית שמרחיבה את הלב ניתן לקחת שייט אל האי הנמצא במרכז איזאו, מלוברה וכן מעיירות נוספות הנמצאות סביב האגם. אנחנו השארנו את האופציה הזו לפעם הבאה... לא נשארנו רעבות על האוכל האיטלקי אין צורך להכביר מילים. הוא מעולה מכל בחינה שהיא, ברוב במקומות – אם כי לא בכולם. ניסינו הרבה. ישבנו בלא מעט בתי קפה, כל יום בחרנו מסעדה אחרת, זללנו המון גלידות. מתוך כל אלה, בחרתי להמליץ על מסעדת La Bruschetta, הנמצאת במקום מרכזי בעיר התחתית. המנות שהזמנו היו כולן מצויינות וגם הקינוחים היו אחד-אחד! ניתן לשבת בפנים או בחוץ. בפנים מעט אפלולי, ובחוץ יש אווירה שמחה ופתוחה. אנחנו ישבנו בחוץ ונהננו מאד! בקטגוריית הדברים הפחות טובים אציין כי למרות שהמלצרית (היחידה שהיתה שם) מאד מאד השתדלה והיתה נחמדה, שירותית ודיברה אנגלית טובה - השירות היה איטי ולפעמים מעט מבולבל. כתובת: La Bruschetta, Via Guglielmo D'Alzano 1 הם פשוט יודעים איך לחיות האיטלקים האלה בתחום הגלידריות אזכיר שתיים. הראשונה, גלידריה בלתי נשכחת בעלת השם הבלתי נשכח גם הוא - Surya. הגענו אליה בהמלצת בעל הדירה שלנו, לצערנו רק ביום האחרון. אני מניחה שאם היינו מגיעות כבר ביום הראשון לשהותנו בברגמו, היינו מבקרות בה מדי יום. תעשו לעצמכם טובה ותעברו בה לפחות פעם אחת ואל תתקמצנו על כמות הכדורים. אין לי ספק שתודו לי על ההמלצה הזו. כתובת: Surya Gelateria, Viale Papa Giovanni XXIII, 26 השניה, היא יותר ארטיקיה מאשר גלידריה, בשם Stekko. מדובר בדוכן ארטיקים לא גדול בלב ליבה של העיר העתיקה. אין לי דרך לתאר את המקום הזה, את הצבעוניות שלו, את ערבוב הטעמים המופלא שמאפיין כל אחד מהארטיקים המסודרים כמו חיילים בתוך ויטרינות שקופות. לבחור, להתענג, לסיים ולקנות ישר עוד אחד. כתובת: Stekko, via Gombito 34 לא להתקמצן על הגלידה ישנו במקום הכי טוב בברגמו הדירה שבה לנו היתה ה-שיחוק של הטיול! B&B Piazza Vecchia נמצאת במיקום מנצח, בצנטרום של הפיילה ממש מעל פיאצה ווקיה. על אף מיקומה המרכזי, הדירה עורפית ושקטה. מדובר בדירה מרווחת ומוארת, וכמה כיף להתעורר כל בוקר מדנדוני פעמוני הכנסיות, לפתוח את החלון ולראות את נוף הגגות של הנשקף מהחלונות. הדירה מאובזרת עד הפרט האחרון, נקיה ומצוחצחת. ארוחת הבוקר ממתינה כל בוקר ליד דלת החדר והיא עשירה וטעימה ומוגשת בנדיבות רבה!! האירוח של מריו, בעל הדירה, לבבי ואדיב, הוא מלא בידע והמלצות ועמד לרשותנו בכל עת - בחיוך ובנעימות. חשוב לי לציין כי העליה לדירה בתוך הבניין העתיק כרוכה בהרבה מדרגות תלולות מאד. לנו זה לא הפריע, אך יתכן ויש אנשים שזה לא יתאים להם וצריכים לקחת זאת בחשבון. הדירה מומלצת בחום ואני בטוחה שחברותיי לטיול יסכימו איתי פה אחד. כתובת: B&B Piazza Vecchia, Via Gombito 2 הדירה שלנו היתה שיחוק אמיתי השהות הממושכת יחדיו, הזכרונות המשותפים, החוויות, הצחוקים והדמעות – עשו את שלהם. כולנו נשארנו עם טעם של עוד, והבטחנו שהפעם לא נחכה כל כך הרבה שנים. נו, חכמה שבאה תמיד בדיעבד. ועל אף הזמן שעבר, הנבירה בעבר, העדכונים על ההווה וגם כמה חלומות על העתיד, עדיין לא הצלחתי לפתור את החידה ולגלות מהו סוד החברות האמיצה שמצליחה לשרוד אצלנו כל מרחק וכל מחלוקת. ואיך קרה שהיא מחזיקה מעמד כל כך הרבה שנים? אני רק יכולה לברך עליה ולדאוג שהיא תמיד תמשיך להתקיים. שתמיד ימשיך לנו ככה הורידו מכאן את מסלול הטיול בברגמו אני אוהבת לטייל בערים היפות, בארץ ובחו"ל. טיילתי בלא מעט מהן, ואף פעם העין אינה שבעה ואני רוצה עוד ועוד. כאן תוכלו לקרוא על טיולים אורבניים נוספים שעשיתי. אם אהבתם לקרוא על ברגמו "שלי", תרגישו חופשי להרשם לבלוג בקוביית ההרשמה, ולהמשיך לעקוב אחרי ברחבי הגלובוס. מפעם לפעם אשלח אליכם למייל חלום חדש שהגשמתי, כאן שם ובכל מקום... כבר מגלה שהפוסט הבא גם הוא יהיה איטלקי למהדרין. יכולים לנחש מה היעד הבא שלי? מוזמנים להשאיר לי תגובות כאן למטה, או ליצור קשר. #ברגמו #טיולעירוני #בלוגטיולים #טיולבנות #צפוןאיטליה

'הי אורה, רצינו להזמין אותך להשתתף בסדרת כתבות חדשה בשם True Local במגזין שלנו. סדרה שתעסוק בסביבה/בעיר/באזור שלך מהעיניים שלך...' נו, ולהזמנה כזו אפשר לסרב? את ההזמנה המלבבת קיבלתי מורוניקה ויוהנה מ- Make Eat Magazine וכבר התחילה העיר להתערבב לי בראש. כי מה יש בה? או יותר נכון – מה אין בה? שילוב של ים והר, טבע, נוף ואורבניות, מיקס עתיק וחדש, מוזנח ומטופח. ערבוב של דתות ותרבויות החיות זו לצד זו בשלוה ובנחת - קשה לבחור. מי שעוקב אחר טיולי, וודאי קרא על הרפתקאותינו ב"שביל חיפה" ולבטח יודע על אהבתי לעיר. רציתי כל כך הרבה והיה לי ברור שלא נספיק הכל. חשבתי על התמצית, על חיפה בקליפת אגוז. הכנתי "בנק אתרים" עם חלופות שהסתדרו לכדי מסלול הגיוני, ובכל צומת אליה הגענו עצרנו והחלטנו – לכאן או לכאן. אז קבענו תאריך ויצאנו לדרך... את פנינו קיבל יום שמשי ונהדר באמצע החורף. לאחר כמה ימים של גשם זלעפות הכל נקי וצלול והנוף – כמו על פי הזמנה מראש - למלוא העין. תחנה ראשונה: תלפיות (החמארה) – הכי טעים תלפיות, או החמארה (מסעדת שוק), ממוקמת בלב שוק תלפיות ההומה שבשכונת הדר. זהו אחד השווקים הוותיקים של העיר שנחנך כבר באמצע המאה הקודמת. החמארה היתה הסנונית הראשונה של "מקומות אוכל" הנפתחים לאחרונה בזה אחר זה בתוך השוק עצמו. המקום משופץ ומעוצב באווירה שובת לב של מיקס-אנד-מאצ', ומשלב פריטי וינטג' ורטרו שמשווים לו לוק אסתטי ונעים. התפריט, כיאה למסעדת שף, מושקע וייחודי ומתבסס על חומרי גלם עונתיים מהמגוון המוצע בשוק. אנחנו נפגשות והחיבור מיידי. סבב היכרות קצר ואנחנו כבר מוכנות לצלול אל ארוחת הבוקר. הטעמים מתערבבים עם הדיבורים והסיפורים, הכל טעים ונעים, מדוייק, מוגש בצורה משגעת. בין ביס לביס אנחנו תופסות את ויקטוריה המלצרית לשיחה קצרה. היא משתפת אותנו ומספרת על כך שבחרה לגור בקרבת השוק עם הכלב הענק שלה, בחירה לא מאד מקובלת, שכן האזור נחשב לאחד האזורים הפחות "מפותחים" של חיפה. היא מתכננת לפתוח עסק עצמאי, גם הוא בתוך השוק עצמו. נראה שהמקום נמצא בתאוצה ומתפתח לכיוונים חדשים. שווה לחכות ולראות מה יקרה כאן. תנו לנו רק להשאר שם, אבל יש לנו תכניות רבות להיום, ולכן אנחנו מלקקות מהצלחות את מה שנשאר, נפרדות וממשיכות הלאה. את השוק עצמו אנחנו רק חוצות, בדרך לרכב, אך לא מתעכבות. צריך להשאיר גם דברים לפעם הבאה, לא? החמארה תלפיות, בוויז: רחוב סירקין 28, שוק תלפיות חיפה תחנה שניה: בלומה מיי – הכי וינטג' בלומה מיי, היא חנות וינטג' נוסטלגית ומלאת אהבה לפריטים המעוררים את הזכרונות שלנו. החנות ממוקמת בשוק הפשפשים של חיפה, ומשלבת ריהוט, פריטי סטיילינג לעיצוב הבית ומתנות. הפריטים, אשר מלוקטים אחד-אחד בארץ ובעולם הם בסגנון כפרי סולידי עם קווים נקיים, פריטים שרואים עליהם את השנים, כאלה שיכולים להשתלב בקלות במגוון סגנונות ולתת זריקת שיק נפלאה בכל בית. החנות מעוצבת ביד אוהבת ומכוונת אל החוויה השלמה שבה הלקוח מקבל ב"חבילה" אחת פריטים ייחודיים ושירות הכולל גם שידרוג וצביעה של רהיטים, לפי הצורך ולפי בקשה. במפעם עבדתי תקופה לא קצרה וזו הזדמנות בשבילי גם לקפוץ לבקר, וגם להכיר את החנות המקסימה לשותפותיי לדרך היום. אנחנו נפגשות עם גבי שמספרת לנו על החנות, על איך הכל התחיל ועל ההשתלבות שלה, כחנות ייחודית, בשוק הפשפשים הצבעוני של חיפה. גבי מדברת, אבל העיניים משוטטות בחלל ומתקשות להתנתק. בחירת הפריטים המדוייקת, שילובי הצבעים, הסיפורים הנשמעים מפיה של גבי ברקע – עושים את החוויה לכייפית וגם מכאן קשה להיפרד. אנחנו עולות לקומת הגלריה, שבה נפתחה לאחרונה מחלקת מתנות מעוצבות המשתלבות כל כך יפה עם הסגנון הוינטג'י. העין לא שבעה אך הזמן קצר והמלאכה מרובה. בלומה מיי, בוויז: רחוב קיבוץ גלויות 16, שוק הפשפשים חיפה תחנה שלישית: שוק הפשפשים – הכי שוק שוק הפשפשים של חיפה הוא אולי שוק הפשפשים היחיד בארץ שנותר אותנטי ונאמן למקור. הוא נולד לפני 100 שנים וכמו העיר עצמה, הוא שוק מעורב. עובדים בו ערבים ויהודים, ותיקים וצעירים, גברים ונשים, אנשים ממעמדים סוציו-אקונומיים במנעד רחב. סוג של מיקרוקוסמוס מבולגן שמשקף בעיני מאד טוב את העיר שלנו. מדובר בשוק צבעוני וקטן, שהשוטטות בו מחזירה את המבקר עשרות שנים (ולפעמים מאות שנים) אחורה בזמן. נמכרים בשוק ריהוט, מוצרי חשמל, אביזרי נוי, בגדים, מנורות ישנות, בובות של פעם ובקיצור – מציאות מכל טוב ומכל הבא ליד. בשבת מתווסף אליו שוק רוכלים ואז החגיגה גדולה במיוחד. אנחנו עושות סיבוב קצר, שמזמן לי מפגשים מרגשים עם סבלים, מוכרים וקונים קבועים, אותם הכרתי כשעבדתי במקום. כמה נעים להגיע למקום ולהרגיש שהתגעגעת אליו, שאת שמחה לחזור אליו. הפעם מעיניים של "תיירת" ולא של עובדת. שוק הפשפשים חיפה, בוויז: רחוב קיבוץ גלויות, חיפה תחנה רביעית: תצפית מטיילת לואי – הכי נוף אחרי שבילינו כחצי יום במורדות הכרמל – הדר והעיר התחתית – אנחנו משנות אווירה ומטפסות למעלה אל ההר. אי אפשר לבקר בחיפה או לסייר בה מבלי לראות נוף. הנוף, הנשקף כמעט מכל שכונה בעיר, עוטף את המטיילים ואת המתגוררים בה. כמי שחיה כאן כבר די הרבה שנים אני תמיד תוהה מתי יגיע הבוקר הזה שבו לא אבחין בנוף יותר, שבו הוא יהפך למובן מאליו. בכל שנותיי בחיפה זה לא קרה לי, ותמיד הדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא לפתוח את התריס הפונה לנוף ולהציץ החוצה, לקחת נשימה עמוקה ולהודות על מזלי הטוב. התצפית מטיילת לואי, אליה פנינו מועדות, היא אחת מתצפיות הנוף היפות בארץ, לדעתי. מדובר בתצפית פנורמית, כאשר המבט משוטט ממזרח – צפונה - ועד פאתי מערב. מהתצפית נפרשים לפנינו העיר ומפרץ חיפה על ספינותיו. המבט ממשיך צפונה בואכה עכו, נהריה ועד ראש הנקרה, הרי הגליל והחרמון, הנראה בבירור ביום עם ראות טובה. במזרח - העמקים והרי מנשה. מתחתינו משתרעים הגנים הבהאיים היפים והמסודרים, אליהם לא נכנס הפעם והם ימתינו לנו לפעם הבאה. טיילת לואי, בוויז: רח' יפה נוף 61, חיפה תחנה חמישית: נחל לוטם – הכי ירוק הנחלים הירוקים החוצים את המרחב העירוני ומשתלבים בו הם למעשה אחד המאפיינים הנופיים המאד מזוהים עם חיפה. כשבניתי את המסלול, חשבתי לעצמי כי טיול בחיפה על קצה המזלג חייב לשלב איזשהו נחל. את נחל לוטם בחרתי גם בגלל קירבתו הפיזית לתצפית מטיילת לואי וגם בשל העובדה שהגענו לאחר יום סוער וגשום במיוחד וידעתי כי חלקו העליון מוסדר יחסית להליכה וציפיתי שיהיה פחות בוצי. על כל צרה שלא תבוא הצטיידנו במגפי גיבורים – ויצאנו לדרך... הכניסה לנחל, המסומן בסימון שבילים כחול, נמצאת בגן האם לצד הקונכיה וקצת לפני הכניסה לגן החיות הלימודי של חיפה. אנחנו משאירות מאחורינו את הכרך ההומה ונבלעות בסבך ירוק ונפלא. הגשם שירד אתמול מחדד את הצבעים ומעניק להם עומק וזוהר. משוטטות לנו במורד הנחל, מצטלמות, צוחקות, ומרגישות לרגע אחד ביער קסום שקשה להאמין שהוא נמצא ממש ממש בתוככי העיר. יורדות עוד ועוד ויודעות שכל מה שנרד עכשיו – יחכה לנו בעליה בחזרה. קצת קשה להחליט, אבל בשלב מסויים נסתובב ונשוב על עקבותינו, לגן האם ולמכונית. נחל לוטם, בוויז: גן האם, חיפה תחנה שישית: בין טיילת שקמונה לטיילת בת גלים – הכי ים הבנות רוצות ים, והאמת? גם אותי לא סיפקה התצפית מלמעלה. לכן אנחנו כעת חוצות שוב את הרכס ויורדות, הפעם מצידו המערבי, אל הים. טיילות נסללו לאורך חופי העיר - למעשה, כמעט כל החופים חבוקים כבר באיזושהי טיילת – החל מחוף דדו בדרום ועד חוף בת גלים בצפון. קטע חוף אחד נותר בתולי למדי, ולכן הוא מרתק בעיני. קטע זה נמצא בין המכון לחקר ימים ואגמים, המסמל גם את סופה של טיילת שקמונה, לבין הרכבל (המכונה בפי המקומיים "ביצי גוראל") המסמל את תחילתה של טיילת בת גלים. רצועת החוף הקצרה הזו איננה חוף רחצה מוסדר והיא מאופיינת בצדפים יפהפיים שנפלטים, דווקא שם, אל החוף, בסירות שכבר שנים לא ירדו אל הים, בבתים קטנים וישנים עם חצרות שמשקפות סוג של הזנחה יצירתית, אין לי שום מילה אחרת לתאר את מה שרואים שם. אנחנו מטיילות על החוף, אוספות צדפים, מצלמות ומצטלמות, נהנות מהרוח הטובה ומהאווירה הכה שונה מכל המקומות שבהם ביקרנו עד עכשיו. ארוחת הבוקר בתלפיות כבר הרחק מאחורינו, ואנחנו מסכימות פה אחד שזה בדיוק הזמן לקפה קטן. בוויז: רחוב יוברט המפרי, חיפה תחנה שביעית: מילהאוס קפה – הכי קפה מודה שההצעה לעשות את הפסקת הקפה שלנו במילהאוס קפה היתה סוג של הימור. מצד אחד, מעולם לא הייתי שם קודם לכן. מצד שני, נפגשתי בלא מעט פרסומים כאשר פתחו את המקום לפני כמה חודשים והמקום, ובמיוחד משהו בסיפור שמאחוריו עניין אותי וקסם לי. ומכיוון שזה לא רחוק ממיקומנו הנוכחי, ומכיוון שכל היום הלך לנו סבבה אז למה שעכשיו משהו ישתבש - אז הלכנו, מה כבר יכול להיות? ומה גילינו? קודם כל הקפה – פשוט טעים! וגם עוגיות הכוכבים שנחו להן בערמה קטנה לידו. בית הקפה פינתי ולא גדול, אפילו קטן – אבל מעוצב ומזמין ומרגיש שם לגמרי בבית. בית קפה שכונתי - כמו שזה נשמע, ככה זה מתנהג בשטח. בלי משחקים, בלי שטויות – סוג של ללכת עם ולהרגיש בלי. אווירה נינוחה וכייפית ושירות נהדר. שנית הסיפור –או-רן הורוביץ, בעלת המקום, מספרת לנו איך הפכה למציאות חלום ישן – לפתוח בית קפה שכונתי איכותי בבת גלים. או-רן היא אשה צעירה ומעוררת השראה. למלחמה שלה על בית הקפה הזה, במיקומו הנוכחי, נדרשו כנראה לא מעט אומץ וחזון. מנקודת המבט שלי (שכוללת את הקפה הטעים ואת החוויה הכייפית במקום) בהחלט השתלם שאו-רן הצליחה במלחמתה הצודקת! מילהאוס קפה, בוויז: שדרות בת גלים 14 חיפה כבר שעת אחר הצהריים, הרבה יותר מאוחרת ממה שתכננו מראש. אנחנו מציצות הצצה חטופה מהקצה הצפוני של טיילת בת גלים, ותכף נפרדות. הזמן עובר מהר כשנהנים... היה לי יום כייפי ומרגש, שמחתי להכיר חברות חדשות לדרך, ולטייל בפעם המי יודע כמה בעירי היפה - חיפה. כאן תוכלו לקרוא את הכתבה שפורסמה ב- Make Eat Magazine עלי ועל הסיור המשותף שלנו על חיפה אני מרבה לכתוב בבלוג. היא אחת הערים המגוונות והמרתקות בישראל, ותמיד אני מדמיינת אותה כ"חבית בלי תחתית" - כי לאן שלא אביט אמצא משהו מעניין. כאן ריכזתי המלצות לטיולים בחיפה, וכאן על טיולים עירוניים נוספים בערים אחרות בארץ ובעולם. ליען נוסבאום מהבלוג "בדרכים" וינינה זסלבסקי אפק מהבלוג "אפקים מטיילים" כתבו שתיהן על טיולים משפחתיים בחיפה. מוזמנים להכנס ולקרוא את הפוסט של ליען וגם את הפוסט של ינינה. כבר מזמן למדתי שלא חייבים לחפש רחוק ושיש לא מעט דברים מעניינים וכייפים שמסתתרים מעבר לפינה ממש. אם גם אתם ביקרתם בחיפה ונהניתם, ספרו לי. אולי דרככם אגלה בעיר מקומות חדשים ומעניינים שטרם טיילתי בהם. אשמח אם תשאירו לי תגובה כאן למטה. מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג דרך קוביית ההרשמה, ולהמשיך לעקוב אחרי במסעותיי. #טיולבחיפה #אורהגזית #אטרקציותבחיפה #מסעדותבחיפה #שוקהפשפשיםחיפה #טיוליםבארץ

'תכווני את המצלמה על מהירות תריס גבוהה וככה תצליחי לתפוס עוד מכל היופי הזה', אני מהרהרת לעצמי כשאנחנו זוחלים לנו בכבישים הקטנים של סלובקיה הכפרית. המצלמה על הברכיים שלי, מוכנה לקלוט רגעים שאין לנו זמן לעצור בשבילם. הרי באנו בעיקר בשביל לטייל בטבע, ועל כך כתבתי בהרחבה כאן. בפוסט הנוכחי אשתף קצת בתכלס הקשור בתכנון הטיול - פרטים שישלימו את התמונה שתיארתי בפוסט המסלולים. אבל יותר מזה, בגלל קוצר הטיול ובגלל שהתרכזנו במסלולי טבע, חזרתי עם תחושה שלא באמת חוויתי את סלובקיה. להפתעתי, מעיון בצילומים שהורדתי למחשב לאחר חזרתנו, גיליתי הרבה יותר ממה שציפיתי. אז הפוסט הזה ישמש גם host לצילומים "אחרים" שנקלטו בעדשת המצלמה שלי, עם סיפורים קטנים לצידם. איך הגענו? טיסת Wizzair תל אביב–קושיצה - טיסה שלצערי כבר אינה רלוונטית כי הקו הספציפי הזה נסגר, תפסנו את אחת הטיסות האחרונות. אין ספק שהקירבה של קושיצה לכל העסק היתה שיחוק וחסכה לנו המון זמן על הכבישים. יחד עם זאת, עדיין - מי שירצה להגיע ולטייל בגן העדן הסלובקי ובהרי הטטרה, ניתן להזמין טיסות ישירות מישראל אל מספר יעדים כמו ברטיסלבה, בירת סלובקיה וכן אל קרקוב וקטוביץ' בפולין, או בודפשט ודברצן בהונגריה – שכולם יחסית קרובים אל היעד, אך כרוכים בנסיעה של מספר שעות. מזרח סלובקיה הוא חבל ארץ כפרי. הוא מאופיין בשטחים חקלאיים רחבי ידיים, בכפרים ובעיירות קטנות. בתחילת הקיץ הכל ירוק מאד וגם פורח. סלובקיה מתהדרת בכבישים ואוטוסטרדות מעולים, אבל אנחנו בחרנו לנו דווקא את הכבישים הצרים והקטנים. המתפתלים. אלו שנוסעים בהם לאט ורואים, כך אני מקווה, את סלובקיה האמיתית. האביב בעיצומו, הטרקטורים עובדים שעות נוספות בשדות, קוצרים יבול ומאגדים עשב לחבילות שישמשו כמזון לבעלי החיים לשנה שלמה. צבעי ירוק וצהוב מתערבבים בשלמות בשדות, וביחד עם כחול השמים יוצרים תשבץ מופלא. הכפרים והעיירות בהם עברנו בדרך היו שקטים ויפים. שלטה בכפרים צבעוניות נהדרת – כל בית צבוע בצבע אחר והסך הכל יוצר פאזל מרהיב, מעניין ומגוון. הכפרים הסלובקיים אינם מצועצעים ככפרים שנמצא באלפים למשל, אך גם אינם מוזנחים ונטושים כמו עמיתיהם הבולגרים. יש כאן שילוב נכון ומאוזן של טיפוח, השקעה ויד דואגת, יחד עם חוויה בסיסית של פשטות ואפילו אולד-פאשן. וכאמור צבעוניות בלתי מתפשרת. איפה ישנו? מלון Metropol נמצא בעיירה ספישקה-נובה-ווס (Spišská Nová Ves), שנבחרה בשל קרבתה לגן העדן הסלובקי. ספישקה התגלתה כעיירה די מנומנמת, לפחות בעונה זו של השנה, המתהדרת בכנסיה בעלת הצריח הגבוה ביותר בסלובקיה. בערב הראשון שוטטנו מעט ברחובה הראשי ומצאנו כי יש בה את כל השירותים הנדרשים לתייר ממש בהישג יד – בנקים, סופרים, מסעדות ואפילו לשכת תיירות. מלון Metropol התברר כהצלחה מסחררת. הוא ממש מקרה קלאסי של אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. בתוך המבנה הירקרק בסגנון סלאמס המעוטר באנטנות על גגו - כלוא מלון נהדר. קיבלנו חדר ענק מלא בכל טוב ועם נוף מגניב לעיירה ולגבעות הסובבות אותה. את הנוף עם השפיץ צילמתי בזריחה ובשקיעה, בגשם ובשמש. צוות המלון דובר אנגלית טובה, עניין שאינו טריוויאלי בסלובקיה. למלון חניה פרטית בחינם – חשוב למי ששוכר רכב. ארוחת הבוקר היא אחת העשירות שיצא לי לפגוש באירופה. פעמיים ניצלנו את מסעדת המלון גם לארוחת ערב (שעליה שילמנו בנפרד) והאוכל שהוגש מתפריט לא גדול היה פשוט נפלא! ויחד עם כל זה – המחיר מצחיק. שילמנו כ- 200 ש"ח (כן, ש"ח!! לא טעיתי במטבע) ללילה. בקיצור, מומלץ בחום רב מאד! אחר כך, כשהתחלנו להסתובב קצת ברחבי סלובקיה, הבנו שהסלאמס הצבעוני הזה, כמו של המלון שלנו, מאד אופנתי כאן. האמת? אפשר להודות שיש בצבעים האלו משהו משמח. בטח יותר מבטון אפור ומשמים. בפאתי חלק גדול מהכפרים ראינו פאבלות שדי מהר הבנו שגרים בהן צוענים. ניתן לזהות אותם מיד על פי מראם הכהה המיוחד. את שכונות העוני שלהם ראינו מרחוק, רק חלפנו ליד, אבל המקומות שלהם ריתקו אותי. אם היה לי מספיק זמן ויותר אומץ הייתי נכנסת פנימה ללמוד יותר, להבין, לראות מקרוב. זה נשמע קצת מציצני, ואולי זה באמת כזה, אבל העוני והעזובה תמיד שולחים אלי חוטים נסתרים ומושכים אותי אליהם. לקריאה על הצוענים באירופה בכלל ובסלובקיה ומזרח אירופה בפרט איך הגענו ממקום למקום? שכרנו רכב דרך אופרן מהארץ. בסלובקיה הם עובדים עם באדג'ט. הכל הלך סבבה, לא היו עניינים. מחיר ההשכרה לארבעה ימים היה כ- 100 יורו. מודה שלא עשיתי השוואת מחירים... לא היו תורים בשלב ההשכרה, החזרנו מפתחות בתיבת שירות כי הטיסה חזור היתה לפנות בוקר, קיבלנו רכב מצוחצח ובגלל מרחקי הנסיעה הקצרים מילאנו דלק פעם אחת בלבד, לפני הטיסה חזרה. איך מצאנו את הדרך? כמו בטיולנו המשפחתי בבולגריה, גם כאן נהננו עד מאד משירותיה של אפליקציית הניווט Here We Go. מדובר באפליקציית ניווט חינמית מצויינת שעובדת גם אוף-ליין. חשוב לזכור שכדי להפעילה, יש להוריד אותה לטלפון עוד בישראל וכן את מפת המדינה שאליה נוסעים. גם כאן היא הצליחה להוביל אותנו לכל מקום שרצינו, כולל בדרכים ובשבילים הנידחים והבלתי סלולים ביותר. בקיצור, מומלצת! סלובקיה מזמנת שלל דמויות נהדרות שהופכות כל פריים לממתק אמיתי. למרות הטמפרטורות הגבוהות להן זכינו שלוו באור חזק ועננים שלא שיתפו פעולה ולא הגיעו. למרות זמננו הקצר בכפרים ובעיירות על פניהם בעיקר חלפנו בנסיעה מבלי לעצור. למרות שרוב הצילומים נלקחו תוך כדי תנועה, בנסיעה. למרות... הביקור החטוף בסלובקיה השאיר אצלי טעם של עוד. השילוב בין נופים נהדרים, תרבות שנראית מרתקת, תשתיות מערביות ומחירים שפויים – עושה בעיני את היעד לאידיאלי לטייל בו שוב ושוב. אני עם הפנים כבר ליעד הבא. מונחים במגירתי שמורים היטב כרטיסי טיסה שמאד מאד בקרוב אעשה בהם שימוש. מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי ולהרשם לקבלת עדכונים בקוביית ההרשמה של הבלוג. מבטיחה שיהיה מעניין! משמח ומרגש אותי כשאתם קוראים מה שיש לי לומר, אבל בעיקר כשאתם משתמשים בידע שהעליתי על הכתב - בטיולים שלכם. מוזמנים להשאיר לי תגובות כאן למטה. תובנות, שאלות, הגיגים או סתם פרגונים תמיד מתקבלים בשמחה. לקריאה נוספת - מוזמנים להכנס לבלוג "טרוולסט" של רונית שימרון שאירחה את משפחת ארד שעשתה טיול נפלא בסלובקיה. #סלובקיה #אורהגזית #בלוגטיולים #הריהטטרה #קושיצה

הליכה בטבע מספקת חוויה עוצמתית ושונה. חוויה שאינה "תיירותית", אלא מתחברת בהכרח למקום שבו דרכו כפות הרגליים. היא דרך נהדרת לחוות מקום לעומק דרך טיול איטי, המוכתב על ידי קצב אישי. המאמץ הפיזי חוקק את החוויה בגוף, עד כדי כך שאני נושאת את אותה חוויה איתי הלאה עוד שנים רבות. לפיכך, כשנקרתה בפנינו ההזדמנות קפצתי עליה מיד, ובניגוד מוחלט לאופיי המאורגן והמתוכנן – הזמנתי זוג כרטיסי טיסה לסלובקיה (כאן תוכלו למצוא מידע שימושי על תכנון הטיול שלנו בסלובקיה). הפארקים הלאומיים של סלובקיה הם מקום נפלא לטיולים רגליים, וניחנו בכל היתרונות אותם מחפשים טיילים בבואם לבחור מסלול הליכה: הם מרושתים באין ספור מסלולים במגוון רמות קושי – החל ממסלולים קצרים ועממיים של שעות ספורות, וכלה במסלולים ארוכים בני מספר ימים המצריכים ידע, ניסיון ולעיתים גם ציוד מיוחד. סלובקיה התברכה במגוון נופי רחב על שטח גיאוגרפי קטן יחסית. נמצא בה יערות ירוקים וצפופים, תצפיות נפלאות, נחלים ומפלים שופעי מים, אגמים אלפיניים והרים נישאים. השבילים מסומנים ומשולטים היטב – הן על מפות והן בשטח - וחלקם הגדול חולף בקרבת יישובים ועל כן נגיש מאד וקל לתכנון ולהגעה. וכבונוס, רמת המחירים בסלובקיה עדיין נמוכה משמעותית ממערב אירופה, עניין שרק מוסיף לאטרקטיביות הטיול בה. אז זהו – יצאנו לדרך, בלי לתכנן יותר מדי, מה שנקרא – זרמנו, ואתם מוזמנים להתלוות אלינו לארבעה מסלולי טבע נהדרים ולא קשים במיוחד: מסלולים בגן העדן הסלובקי מפה טופוגרפית מקוונת מעולה, הכוללת את כל מסלולי ההליכה בגן העדן הסלובקי ניתן למצוא כאן. סוחה בלה (Suchá Belá) מרחק וזמן: 12 ק"מ, כ- 5 שעות הליכה נינוחה סוג מסלול: מעגלי נקודת התחלה (וסיום): Podlesok סימוני שבילים: ירוק-->צהוב-->אדום-->ירוק-->כחול כניסה: 1.5 יורו לאדם + 3 יורו לחניה הסוחה בלה, שזכה אצלנו מייד לכינוי החיבה "שוּרֵה בּיילה", הוא אולי המסלול המפורסם ביותר בגן העדן הסלובקי. הוא עובר בתוואי שטח יפהפה שבו נעזרים בסולמות, בגשרוני עץ ובמדרגות מתכת לחצות פלגי מים ולטפס לגובה. המסלול נגיש מאד ונחשב, למרות האתגרים, למסלול קל ומתאים כמעט לכל גיל. נקודת ההתחלה שלנו סמוכה לכפר הקטן Podlesok. כבר בחניה הרגשנו תכונה רבה - עשרות מכוניות ותור ארוך המשתרך מול הקופה. מוזר, אנחנו חושבים לעצמנו, הרי לא מדובר בסוף שבוע וגם את החגים הסלובקיים הלאומיים בדקנו מבעוד מועד... ציפינו להיות כמעט לבד. אז ציפינו! אנחנו משלמים בחניה ונעמדים בתור עם כולם לקנות אשרת כניסה לשמורה. בסובניר שופ הקטנטן נצטייד במפה של הפארק ונצא (עם כולם) לדרך. זוהי נקודת התחלה למסלולים רבים, אך די מהר בעזרת השילוט המצויין, אנחנו מאתרים את המסלול שלנו ומתחילים ללכת. בשעות הקרובות נעלה במשך כשעתיים וחצי עם המסלול הירוק בתוך הנחל. בתחילה המסלול רחב ועובר בערוץ מיוער שבו פזורים בערבוביה גזעי עצים שנפלו או נכרתו. מראה מעט חוּרבּני ומוזר. ההליכה משלבת דילוגים מאבן לאבן, גשרוני עץ חמודים המזגזגים מעל המים ולעיתים דריכה בתוך המים עצמם, שמפלסם נמוך מאד - הרבה מתחת למצופה בתקופה זו. לרציניים בלבד: חלק גדול מהמסלול, ובעיקר החלק הראשון שלו, רטוב. מומלץ להביא נעליים טובות שמונעות החלקה ואינן חדירות למים, או להצטייד בזוג נעליים נוסף להחלפה בסיום המסלול. לאחר כשעה מנקודת היציאה, נגיע סוף סוף אל האתגר האמיתי – הסולמות. בשלב זה, אנחנו כבר בטוחים כי משהו חריג קורה. התור לעליה בסולמות גדול, ועל הסולמות עצמם תלויים בין שמיים לארץ שלל מטיילים. לרציניים בלבד: מסלול זה הוא חד-סטרי, כמו מסלולים אחרים בגן העדן הסלובקי הכרוכים בעליה בסולמות. הסולמות נועדו לעליה בלבד, והירידה חזרה נעשית בשביל עוקף. יש לקחת זאת בחשבון לפני שמתחילים לטפס, כי זוהי דרך "אל-חזור" – once טיפסת, אתה שבוי של השביל עד סיום הסולמות, או עד פיצול לשביל אחר (במידה וישנו כזה). במפות הפארק מסומנים כיווני ההליכה המותרים בכל שביל ושביל. בתור מי שסבלה שנים רבות מפחד גבהים, לא הרגשתי מול הסולמות הללו כל פחד. האתגר נראה לי אפשרי ואפילו כייפי, אחרי שעברתי את הסולמות ב- TMB. תורנו מגיע והנה אנחנו כבר על הסולם. הבחור הגדול שמטפס מתחתינו משמיע גניחות המעידות על חשש, ואנחנו מפנים לו מקום על מדרגה קטנה בדרך, מחווה שמיד מפתחת שיח "שותפים לגורל". לאחר החלפת דברי נימוס אני מתעניינת האם פספסנו משהו ויש איזו חופשה או יום חג בסלובקיה היום. כאן מתרחשת תפנית בעלילה, כשמתברר שיום החג שייך דווקא לפולין (יום החוקה, אם שאלתם) הנמצאת ממש מעבר לגבול, וכל הפולנים הגיעו לטייל בסלובקיה. "תסתכלו על מספרי המכוניות במגרש החניה, כולן PL", הוא אומר לנו. לרציניים בלבד: לאלו מכם המעדיפים לטייל בטבע ביחידות ולא בתקופות עומס - מסתבר שהטבע הסלובקי אהוב מאד גם על השכנים שמעבר לגבול. בתכנון הטיול מומלץ לבדוק, מעבר למועדי החופשות והחגים של סלובקיה, גם את מועדי החופשות של שכנותיה. אוקיי, אז הבנו שאנחנו והפולנים נדונו לטייל יחד בסלובקיה בימים הבאים. אחרי פקקי התנועה בסולמות השביל משתחרר, עוזב את הערוץ, וממשיך במגמת עליה מעט תלולה בתוך יער יפה. בסיומו מגיעים לדרך כבושה. כאן אנחנו עושים הפסקה, אוכלים, שותים ולאחר מכן פונים שמאלה לשביל הצהוב ההולך על הדרך הכבושה, חולף בצומת שבילים גדולה וחשופה ומתחיל לרדת חזרה לכיוון Podlesok. השביל יורד במתינות על דרך רחבה מוקפת יער ירוק ומוצל. בהגיענו להצטלבות עם השביל האדום אנו פונים בו ימינה וממשיכים כחצי שעה נוספת בירידה עד בקתה גדולה בשם Chata Klastorisko. בבקתה זו ניתן להצטייד במזון ובמשקה והמקום מציע אף אפשרות ללינת לילה. אל הבקתה מתנקזים שבילים רבים והיא מהווה צומת די ראשי ולפיכך האזור הומה אנשים. אנחנו מצטרפים בשמחה אל ההמולה, מתיישבים בצל ומחסלים את שאריות האוכל שעוד נותרו בתרמיל. מסביבנו אחו ירוק ומקסים, וברקע נישאים הרי הטטרה הגבוהים והמושלגים. לאחר מנוחה קלה, נמשיך כ- 45 דקות נוספות בירידה תלולה למדי, הפעם בשביל עם סימון ירוק. הירידה מאתגרת את הברכיים ובסופה מעט קשה. זה הרגע שבו אני מרשה לעצמי לקלל (בלב, בלב...) את היערות הסלובקים, אבל הנה הגענו להצטלבות. בנקודה זו שוכן מתחם צימרים הנקרא Turisticky Raj. נראה נחמד. לא ניסינו... מכאן נפנה שמאלה בשביל הכחול שיוביל אותנו במישור בטוח בחזרה אל מגרש החניה, שאכן מלא במכוניות שכולן נושאות מספר+PL עליהן... טיול מעל אגם דדינקי (Dedinky) מרחק וזמן: 5 ק"מ, כ- 3 שעות הליכה נינוחה סוג מסלול: מעגלי נקודת התחלה (וסיום): שפת האגם, סמוך למלון Priehrada סימוני שבילים: אדום-->כחול-->ירוק כניסה: 1.5 יורו לאדם אגם דדינקי נמצא בדרומו של גן העדן הסלובקי. זהו אגם מקסים ופסטורלי, מוקף גבעות מיוערות ולחופו התפתחו ריזורטים קטנים מהם מתפרנסים אנשי הכפרים הסובבים אותו. השביל המעגלי בו נטייל עובר מעל האגם ובתוך ערוץ יפה ומספק תצפיות יפות וכמובן – אתגר סולמות קטן. תחילתו של המסלול על שפת האגם, סמוך למלון Priehrada. אנחנו תוהים אם יש לשלם עבור החניה שלמרגלות המלון, אך המלון נראה נטוש לגמרי. לקחנו הימור. גם כאן מרמז לנו מגרש החניה על העומד לקרות בהמשך, כשממש איתנו מגיע אוטובוס וממנו נשפכים תלמידי שכבת ז' מבית הספר המקומי מלווים במוריהם הנמרצים... כאן אין משחק מקדים, והשביל האדום מתחיל לטפס מיד מאחורי המלון מזרחה אל הרכס. שווה לעצור מפעם לפעם, להסתובב לאחור ולצפות על האגם הנפלא שהולך ומתרחק. העצירות הללו מאפשרות לנו, מלבד נוף ומנוחה, גם לתפוס מרחק משכבה ז'. אבל מסתבר שגם מוריהם חושבים כי כדאי לעצור ולצפות על האגם מפעם לפעם... וכך אנחנו ממשיכים יחד פחות או יותר, במרחק סביר אלו מאלו, במעלה. העליה אינה ארוכה ודי מהר היא מביאה אותנו אל תחילתה של ירידה קטנה שתוביל אותנו בשביל עטור ירק ופרחים אל כפר קטן ונחמד בשם Biele Vody. השביל חולף בפאתי הכפר. כביסה מתייבשת בשמש החמימה, חלונות בית הספר המקומי מעוטרים בקישוטים נאיביים, וגרניומים יפים נשתלו באדניות המוצבות על אדני החלונות. אני אוהבת שבילים שנכנסים לכפרים. תמיד ניתן למצוא בהם משהו מעניין, מקומי. האווירה השלווה, השקט, הגינות הקטנות – הכל כאן הרבה יותר פשוט והרבה פחות מצועצע מהכפרים שנמצא באיזורים ההרריים של מערב אירופה. יחד עם זאת אין הכפרים הסלובקיים מוזנחים כלל ויש בהם יופי בסיסי ונעים. הכניסה למסלול הכחול, שאליו פנינו מועדות, נמצאת ממש בקצה הכפר. יש שם עמדת שומר שגם גובה כסף עבור כניסה למסלול. אנחנו מתיישבים בצד וממתינים שכל תלמידי שכבה ז' ישלמו ויכנסו פנימה לערוץ. השומר שואל אותנו: "יזראל?", וכשאנחנו עונים בחיוב הוא אומר: "יזראל, ירושלים" ונותן לנו הנחה של שליש במחיר... צווחות הבנות שנאלצות לדשדש במים מהדהדות בערוץ, ואנחנו מחליטים להמתין עד שיתרחקו מעט ובינתיים עוסקים בפעלולי קרקס. הערוץ נעים ומוצל ופלגי מים ומפלונים קטנים רוחשים מכל עבר. די מהר אנחנו מגיעים לסולמות. גם כאן, אותו פטנט חד-סטרי שפגשנו במסלול "סוחה בלה". הולכים באיטיות, ולמרות זאת לא מצליחים להשאר לבד. מלפנינו הטיול השנתי, מאחורינו ומצדדינו אב ובנו בן השנתיים, משפחה עם סב כבן 80, ובתווך כל יתר הגילאים... העליה בסולמות ובמדרגות תלולה למדי ויש להיעזר בשרשראות המקובעות בסלע לאורך הטיפוס. בתום העליה, כאשר צוואר הבקבוק משתחרר, אנחנו נותנים לכולם להפליג קדימה ונשארים סוף סוף להנות לבד מהשקט ומהיער הירוק והנהדר. סך כל סיפור העליה בסולמות, פקקי התנועה, והיער לוקח כשעה ורבע. בסוף המסלול הכחול אנחנו פורצים מהיער החוצה אל אחו נרחב וכמובן – בקתה. ליד שולחנות הפיקניק כבר יושבים להם תלמידי שכבה ז' ורק כבשה לא ממושמעת זורעת חורבן ובהלה כאשר המזון נשלף מהתיקים. בבקתה, Chata Geravy, ניתן להצטייד במזון ואף ללון. יש שם פינת חי נחמדה עם כבשים, עיזים וסוסים וכאמור אחו ירוק, אשר מן הון להון הופך למגרש כדורגל. 4 תיקים מסמנים את השערים, הקבוצות מחולקות – בנים נגד בנות, כאשר הבנות זוכות לשחקני חיזוק מצוות המורים. אנחנו מתיישבים על סלע וצופים במתרחש – הרווחנו הופעה בחינם! אך השמחה לא אורכת זמן רב, שכן הכבשה הסוררת, לאחר שמיצתה את מאכלי הילדים, פורצת בדהרה לעברנו, חוטפת מהתיק שלנו תפוח יקר ערך ונותנת בו ביס אחד. אחד! על שאר האוכל אנחנו כבר מגנים בגופנו... אין צילומים מאירועי הספורט והכבשה. כמה חבל. מכאן, נתחיל בדרך חזרה אל האגם בירידה מיוערת המסומנת ירוק. לא יאומן, אבל הפעם אנחנו לבד על השביל. ממש לבד! הנה הנה גגות הכפר Dedinky... וגם האגם בעל השם הזהה כבר נשקף מעליהם. הדרך יוצאת מהיער ושמש מלטפת ומזרזת אותנו למטה במורד. אנחנו חולפים בתוך הכפר ומגיעים אל האגם. הליכה קצרה של מספר דקות על שפתו תוביל אותנו חזרה למכונית. אף אחד לא בא לדרוש כסף על חניה, אז הפלגנו לדרכנו... לרציניים בלבד: במזג אוויר קייצי ניתן לרחוץ באגם, לשכור סירה ולשוט בו, או לבחור משלל המסלולים המקיפים אותו ולטייל ברגל או באופניים. אל תצפית טומשובסקי וילאד (Tomášovský výhľad) מרחק וזמן: 4 ק"מ, 1.5 שעות בהליכה מהירה סוג מסלול: מעגלי נקודת התחלה (וסיום): Ďurkovec סימוני שבילים: כחול-->שביל אופניים-->ירוק-->צהוב כניסה: חינם טומשובסקי וילאד היא נקודת תצפית מרהיבה מגוש סלע ענק וחשוף המתנשא לגובה 667 מ'. סלע זה משקיף על נהר Hornad, על עמק הנחל הלבן וביום יפה ניבטים מכאן גם הרי הטטרה הגבוהים. לא במקרה שלנו. תכף תבינו... נקודת ההתחלה של המסלול היא Ďurkovec , מתחם לינה שנראה נטוש – לפחות בעונה זו. לידו מגרש חניה חופשי ורחב. מכאן יש לחזור בסימון השבילים הכחול כ- 200 מ' על הכביש ממנו הגענו, ולפנות שמאלה בדרך העפר עם סימון השבילים לרכיבה על אופניים (סימון בצורת האות C). דרך העפר מובילה במעלה שדה מעובד וזרוע. מימין אנו עוברים על יד מחצבה וממשיכים במעלה הדרך החוצה את השדה - מערבה לכיוון העצים. שעת אחר הצהריים, שנינו לבד בשדה. העליה מתונה ומלפנים הכל נראה נפלא ומבטיח... אך מאחור נשמעים קולות רעם שהולכים ונעשים תכופים יותר ויותר. כאשר אנחנו מסתובבים לבדוק על מה המהומה, נגלה אלינו מראה שלא נשכח במהרה. דרמה אמיתית בשמים! דרמה שהולכת וקרבה לכיווננו. את הברקים לא צילמתי, אבל בשלב הזה הבנו שאולי אנחנו בבעיה... התלבטות קצרה ואנחנו מחליטים להמשיך הלאה. מה הסיכון? בעיקר להרטב בגשם שככל הנראה ישיג אותנו. המסלול קליל, קצר ורובו (מלבד ההליכה בשדה) עובר ביער שעשוי להגן עלינו מעט מהרטיבות. כמובן שיש את עניין הברקים הנמשכים לפגוע במקום הגבוה ביותר בשטח, וכשנמצאים בתוך יער אין לדעת אם אתה לא נמצא כעת בדיוק מתחת לעץ הגבוה ביותר – אבל את המחשבה על כך השארנו בצד בשלב זה. אל החלק המיוער אשר בראש הגבעה אנחנו מגיעים די מהר ועולים בעליה מתונה בשביל המסומן בירוק. הסערה נשמעת היטב, אך הכל עדיין יבש. מולנו מגיעות שתי צעירות. שינוי מרעיש אחרי הלבד ששהינו בו עד עתה. נמשיך עוד טיפונת הלאה בשביל לגלות את התצפית אליה כיוונו. הסלע החשוף והמראות הנשקפים ממנו מרהיבים. אך הרוח נושבת בעוצמה רבה, עלים ואבק נישאים בטירוף מסביבנו ואנחנו מבינים שהסערה כבר ממש מעלינו. למרות שזוהי תצפית פופולרית מאד בגן העדן הסלובקי אנחנו לבד לגמרי, והבטחון מתחיל להתערער מעט. גונבים 2-3 צילומים מהירים, כאשר ברקע נשמעות צווחות ממורד השביל. מסתבר שהבנות חזרו לסלע לעשות צילומי סלפי. כנראה, בדיוק כמונו, נבהלו קודם מהלבד באמצע הסערה וכשראו אותנו קיבלו בטחון והרגישו שהן לא המשוגעות היחידות. הבנות נמלטות שוב למטה ואנחנו מתארגנים במהירות – מכניסים לתרמיל טלפונים ומצלמה ועוטפים הכל ביריעה שתגן מפני הגשם שכבר ממש כאן. עכשיו אנחנו מתלבטים האם לחזור בדרך הקלה - דרך השדה ממנה הגענו - ולהסתכן בלהפוך לכליא ברק, או שמא לחזור בשביל הצהוב דרך היער ולהסתכן לשהות בדיוק בזמן הלא נכון מתחת לעץ הלא נכון ולהפוך שוב לקורבן של ברק טועה. האופציה השניה נשמעת לנו מעט יותר בטוחה וגם יותר יבשה ואנחנו גולשים בירידה בשביל הצהוב במהירות הגדולה ביותר שאנחנו מסוגלים. נזהרים לא להחליק על השורשים והאבנים הרטובים המשבצים את הדרך. 30 דקות רטובות לוקח לנו להגיע עד חניית המלון הנטוש. כשאנחנו מגיעים לאוטו ומשקיפים על השדה הירוק והיפה בו צעדנו קודם, מתגלה לנו תמונה נהדרת של שלוש איילות בגשם. לרציניים בלבד: טיול זה הוא טיול-צד קצר שניתן "להאריכו" על ידי חיבורו עם אחד ממגוון המסלולים העוברים בסמוך. הוא גם מצויין כ"תוספת" ליום טיול במקום אחר, כמו שאנחנו עשינו. בחרנו לשלב אותו כטיול אחר צהריים לאחר שחזרנו מהרי הטטרה הגבוהים (עליהם מיד בהמשך). מסלול בהרי הטטרה הגבוהים טיול מתחת ל- Lomnický štít מרחק וזמן: 4.5 ק"מ, 3 שעות הליכה סוג מסלול: הלוך-חזור נקודת התחלה (וסיום): תחנת הרכבל Skalnaté Pleso סימון שבילים: אדום כניסה: תשלום על עליה וירידה ברכבל גן העדן הסלובקי אמנם ירוק ומקסים, אבל ברגע שראיתי מרחוק את הרי הטטרה הנישאים והמושלגים, ידעתי שלשם אני רוצה להגיע. כי אין כמו מסלול אלפיני טוב לשיפור מצב הרוח ולגיוון הטיול. אם כן, מדובר על טיול רגלי אלפיני, לא ארוך ולא קשה במיוחד. האתגר העיקרי העומד בפני המטייל במסלול זה הוא שביל ה"מרוצף" ברובו המכריע באבן סלעית, שהמדרך עליו אינו נוח במיוחד. נקודת ההתחלה שלנו נמצאת בתחנת הרכבל שבעיירה Tatranská Lomnica, השוכנת למרגלות הרי הטטרה הגבוהים. זהו רכבל עם שתי תחנות ביניים ותחנת פסגה. מסלול ההליכה שבחרנו יוצא מתחנת הביניים השניה, Skalnaté Pleso. לרציניים בלבד: העליה לתחנה השניה כרוכה בתשלום של 29 יורו לאדם (הלוך ושוב, נכון ל- 9/2023). תשלום נוסף ייגבה ממי שיחפוץ לעלות עד הפסגה. בעת התשלום יגבה סכום פקדון של 2 יורו לאדם, אשר יושב לכם כאשר תחזירו את כרטיסי הרכבל שקיבלתם, במכונה הנמצאת ביציאה. ניתן להוזיל את עלויות כרטיס הרכבל ע"י הזמנה מראש של כרטיס אינטרנטי בעלות מופחתת (באתר הזה). העליה ברכבל מספקת לנו הצצה אל נופי סלובקיה הירוקים והיפים הנפרשים למרגלותינו, ומן הצד השני הצצה אל הפסגות הענקיות המושלגות בחלקן הניצבות מולנו. בעת העליה אנחנו עדים לאירוע חריג, בו מסוק יורד אל מאגר סמוך ואוסף ממנו מים, חזור ואסוף. מאוחר יותר נתבשר, באמצעות מר צוקרברג הפונה אל ליבנו לסמן עצמנו כמוגנים ובטוחים, על שריפה גדולה המשתוללת בהרי הטטרה במקום שאינו נגיש, אלא למסוקים. אנחנו יורדים בתחנת Skalnaté Pleso ורוח אלפינית קרירה מקבלת את פנינו. בתחנה תמצאו אגם נחמד ויפה שמסביבו "דרך לימודית" משולטת בהסברים על הסביבה, החי והצומח. כדאי לקחת כמה דקות ולהקיף את האגם הקטן. אני מתרגשת מצפרדע ייחודית למקום שמצאנו בתוך המים ומהשלוגיות שנחות ממש בהישג יד. במקום גם מצפה כוכבים, גן משחקים קטן עם מתקני עץ יפים וקומפלקס גדול למדי הכולל מסעדה, חנות מזכרות ושירותים המעוצבים בהשראה אלפינית... אנחנו מתחילים לצעוד במסלול האדום. שימו לב! למסלול האדום העובר בתחנת הרכבל, שני כיוונים. יש לקחת את זה הממשיך לכיוון דרום! השביל הוא מה שמכונה "שביל מרפסת" - שביל החובק את צלע ההר. הדרך חשופה ברובה לשמש, שכרגע נמצאת במרומי השמים מול העיניים. הירידה תלולה למדי בתחילתה, ובראשי עוברת מיד המחשבה על העליה המצפה לי בדרך חזרה... אך לאחר זמן לא רב מתמתנת והיא נוחה ונעימה. כאן בגבהים הטמפרטורות הגבוהות להן "זכינו" בטיול אינן מורגשות, הנופים הנהדרים של סלובקיה פרושים על כף היד, ואני בעיקר כל כך שמחה לחזור להליכה בנוף אלפיני, אליו התגעגעתי מאד מסתבר. השביל סלעי מאד. אמנם הסלעים נוחים יחסית למדרך ואינם חלקים, ובכל זאת – כל חריץ קטן בין אבני הסלע יכול להוות מכשול לכף הרגל. אני נזהרת מאד ורוב הזמן המבט שלי שקוע ברצפה. מפעם לפעם אני עוצרת לנשום ולהתבונן בנוף היפה. הדרך מנמיכה עוד ועוד, ושוב צצות המחשבות על העליה שעוד תגיע. בערך באמצע הדרך השביל מנמיך מתחת לגובה העצים. הנוף אמנם מוסתר כעת, אך אנחנו זוכים למנת צל כייפית המגיעה בצהרי היום, בדיוק בזמן. בפניה חדה בדרך מתגלים לנו פתאום למלא הדרם ההרים הגבוהים הנישאים מעלינו. תכף הגענו אל בקתת Zamkovského Chata. בקתה זו היא היעד שלנו היום. אנחנו עוצרים בה למנוחה על קפוצ'ינו עם קצפת. אם כבר – אז כבר! גם בקתה זו, כמו יתר הבקתות הסלובקיות, מצויידת היטב וכוללת אפשרות ללינה, בית קפה שמוגש בו גם אוכל חם, גן משחקים קטן ומרפסת פיקניק נעימה שבה יש שולחנות וספסלי עץ לטובת הבאים בשעריה. אנחנו והקפה יושבים לנו ועוקבים בדריכות אחרי הגנן. הוא עסוק מאד כעת. משימתו - להחליף את צמחי האדניות שנותרו מהחורף, בפרחי אביב וקיץ. הוא עובד בתשומת לב, משקיע בכל פרט ופרט, כל רגב אדמה שנכנס לעציץ נבדק היטב ומטופל באופן אישי. פעילות יצירתית וכל כך יומיומית. זהו, הגיע הזמן לתת את הדין על הירידה הנעימה ועל הקפה השחיתותי... אנחנו מתחילים בעליה חזרה לכיוון הרכבל. אני צופה שיהיה לי קשה ויקח לנו הרבה זמן. קצת מלחיץ, שכן הרכבל האחרון יורד למטה ב- 16:30 ואני חוששת שלא נספיק לקחת אותו. השלכה ישירה של תרחיש כזה, היא הליכה ארוכה מאד בירידה תלולה מאד עד לתחנת הבסיס. שורה תחתונה – העליה אינה קשה, היא עוברת במתינות ובקלות ועוד נותר לנו די זמן לשבת על ספסל מול הנוף ליד תחנת הרכבל ולחגוג בארוחת צהריים "משודרגת" של לחם עם גבינה צהובה, ולקינוח פרי ואגוזים. המסוקים עוד מטרטרים הלוך ושוב מעלינו. זה השלב שצוקי דואג לעדכן אותנו במתרחש ובשריפה. היה כיף להיות מנותקים, ולו לרגע מהמציאות. טרק היא אחת הדרכים הכייפיות, המתגמלות והמעמיקות לגלות מקום. ההליכה מאפשרת להכיר דרך העיניים וגם דרך הרגליים, להשתהות ולהבחין בדברים שלא ניתן לגלות דרך חלון המכונית. מוזמנים לקרוא סיפורי דרך נוספים על טרקים שעשיתי בארץ, ובעיקר בחו"ל - כתבתי עליהם כאן את כל המידע הפרקטי על סלובקיה - טיסות, לינה, נהיגה וכיו"ב - ריכזתי כאן לקריאה נוספת - מוזמנים להכנס: לבלוג "אוספת אוצרות" של רבקה קופלר שכתבה על טיול ירוק בסלובקיה. לבלוג של ענת גלנץ "מתוך עולמי" שכתבה על טיול משפחתי בסלובקיה את הימים הקצרים ששהינו בסלובקיה הצלחנו למתוח עד הקצה, והאמת שהרגשתי שלא מיציתי ועוד אשוב לטייל שם. מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג בקוביית ההרשמה כדי שלא תפספסו את המשך קורותינו. אשמח אם תשאירו לי תגובות כאן למטה. #אורהגזית #בלוגטיולים #גןהעדןהסלובקי #סלובקיה #הריהטטרה #טרק

טבע עירוני בחושיהם המחודדים ידעו הוריי כי שילוב של פארקים ירוקים בטיול העירוני יהווה הפוגה נפלאה מהתכנית העמוסה, ויהיה תחליף מושלם למדשאות הקיבוץ. כך ספגנו מהצבע היפה הזה, הצבע הכי יפה בעולם, אי-שם באמצע שנות ה- 80 בלונדון, עת יצאתי לראשונה את גבולות הארץ. גם כיום, בטיוליי העירוניים, אני תמיד מקפידה לשלב ביקור בפארק ירוק בלב הנוף האורבני. איזו השפעה רבת קסם יש לטבע ירוק וכמה מפתיע כשכל השקט, הרוגע והשלווה מתרחשים ממש במרכזה של עיר הומה! עולם קסום וכל כך מנותק ושונה מהעיר הסואנת הסמוכה הוא מנוחה לאזניים מהרעש ומהמהומה, ולעיניים מהעומס הוויזואלי. אני מזמינה אתכם להציץ בכמה פארקים ירוקים שכאלה, בהם ביקרתי על פני הגלובוס ועליהם רציתי להמליץ לכם. יש לי הרגשה שגם אתם תישבו בקסם... 1. אמסטרדם – וונדלפארק (Vondelpark) וונדלפארק הוא פארק עירוני רחב ידיים הממוקם בדרום-מזרח אמסטרדם. זהו פארק יפהפה ומטופח, משובץ עצים, אגמים ושבילים נעימים. לפארק מעמד של אתר מורשת לאומית, ושמו נגזר מפסל המוצב בו לזכר המשורר יוסט ואן דן ונדל. זכיתי לבקר בפארק בסוף הסתיו. חשבתי שבעונה זו אפגוש עצים ערומים, אפורים ועצובים, אבל התבדיתי. פגשתי פארק זהוב ויפהפה עוטה שלכת נהדרת. המדשאות הרחבות, האגמים הקסומים והעצים שהשתקפו במים הכפילו את עוצמת החוויה כמו במראת פלאים. אני מניחה שבכל אחת מעונות השנה הפארק משנה את גווניו, אך תמיד נשאר יפהפה. מומלץ להכליל את הפארק בתכנית הטיול ולהעביר בו מספר שעות נעימות. אפשר לשבת באחד מבתי הקפה או המסעדות הפזורים בו, או סתם להלך בשבילים היפים. בקרבת מקום: מוזיאון ואן גוך, רייקסמוזיאום, מוזיאון סטדלייק. מידע למטייל בפארק מתוך האתר IamAmsterdam כאן תוכלו לקרוא על הטיול שלנו באמסטרדם 2. פריז – יער בולון (Bois de Boulogne) יער בולון משתרע ממזרח לשער הניצחון. מדובר ביער ענק המשלב חלקים פראיים ופחות "נגועים", וחלקים מתורבתים ומסודרים. אם אתם בעלי לב אמיץ, תנו לרגליים להוביל אתכם בחלק הפראי ללא שילוט וללא תכנית, ולכו מעט לאיבוד. ההרגשה של בדידות במעבה היער, עטופים בציוץ ציפורים, מעט מערערת, אבל בהחלט סוג של חוויה. במרכז הפארק אגם גדול ויפה שמומלץ להקיף בהליכה נינוחה בשבילים המסודרים. במרכז האגם אי, אליו ניתן להגיע בסירה. האגם חי, נושם, פורח, מקסים. מכל עבר השתקפויות נהדרות, גינות נסתרות, עצים בשיא הפריחה, וגם משפחות של ברווזים ועופות מים אחרים השטים להנאתם. אם הגעתם לכאן עם ילדים, תשמחו וודאי לגלות כי בתחומו של יער בולון נמצא גם פארק שעשועים נחמד העונה לשם Jardin d'Acclimataion. בקרבת מקום: מוזיאון לואי ויטון, מוזיאון מרמוטן מונה. כאן תוכלו לקרוא על הטיול שלנו בפריז ומכאן תוכלו להוריד את מסלול הטיול שלנו בפריז 3. קופנהגן – הגנים הבוטניים הדנים כנראה חושבים כמוני, לכן הקפידו לטעת ברחבי העיר קופנהגן גנים ופארקים יפהפים. חלקם ממש במרכז העיר ובהישג רגל. כמה נעים לקחת את הזמן, להתנהל בנחת על השבילים בינות לאגמים השלווים ולצמחיה המגוונת, להתרווח על ספסל ולתת לשקט לעטוף הכל. הגנים הבוטניים המטופחים והיפים של קופנהגן הם אחד המקומות הכי מומלצים לביקור כאשר מגיעים לעיר. אי ירוק של שלווה עם פינות יפהפיות ושבילים חבויים. הפארק לא מפסיק לענג את העיניים. הגנים הוקמו בסוף המאה ה- 19 ויש בהם מעל 13,000 מיני צמחים ולא מעט חממות בהן גדלים צמחים מיבשות שונות. בתחומי הגן שני בתי קפה ושני מוזיאונים – מוזיאון גיאולוגי ומוזיאון בוטאני. כמו כן, ניתן לתאם סיורים מודרכים בגנים. הכניסה לגנים הבוטניים בחינם, אך יש לשים לב לשעות הפתיחה! בקרבת מקום: טירת רוזנבורג, הגלריה הלאומית לאומנות. לאתר הגנים הבוטניים כאן תוכלו לקרוא על הטיול שלנו בקופנהגן 4. בודפשט – האי מרגיט (Margitsziget) האי מרגיט נקרא על שם מרגריטה הקדושה, בתו של מלך הונגריה בלה הרביעי. על פי הסיפור, נדר אביה שאם ינצח בקרב תקודש ביתו ותחיה על האי כנזירה. הקרב הוכרע ומרגיט שולחה לאי וחיה עליו כעשרים שנה, מגיל 9 ועד מותה (המידע מכאן) סיפור עצוב... שלא משקף את הפארק הנעים והשמח הזה, השוכן כיום באי אשר על הדנובה. הפארק משתרע לאורך 2.5 קילומטרים. מרשתים אותו שבילים נהדרים המוארים באור נפלא. מעל המדשאות רחבות הידיים מסוככים עצים עבותים ומצלים. אפשר לטייל לאורך האי, לפרוס שמיכה על הדשא ולערוך פינקניק ובעיקר - להתענג על השקט. מקורו של השקט באיסור על תנועה רכובה באי, זאת למעט אוטובוס מס' 26 העובר ועוצר בתחנות הפזורות לאורך המסלול באי. האי מחובר ליבשה בשני קצותיו על ידי גשר ארפאד בצפון וגשר מרגיט בדרום. סמוך לגשר ארפאד גן יפני נהדר. מקום למנוחה והתרגעות אחרי יום הליכה מאומץ בעיר. סמוך לגשר מרגיט מזרקה, שעם רדת הערב מתקיים בה מופע אורות מוסיקלי שמח ומומלץ ביותר. עוד באי: כמה מרכזי ספורט ונופש וכן מזח ממנו ניתן לקחת שייט על הדנובה. כאן תוכלו לקרוא על הטיול שלנו בבודפשט ומכאן תוכלו להוריד את מסלול הטיול 5. וינה – שטאדפארק (Stadtpark) האטרקציה המזוהה ביותר עם שטאדפארק היא כנראה פסלו המוזהב של המלחין הנודע יוהן שטראוס הבן. רבים מהתיירים מגיעים לכאן רק בכדי להצטלם עם הפסל ולהמשיך הלאה לאטרקציות נוספות שמציעה העיר. הצעתי היא להקדיש זמן לשוטטות בפארק עצמו ולהתרשם מיתר הפסלים הפזורים בו, מהברווזים השטים באגם ומשעון הפרחים המקסים. כדאי לתפוס שלווה על אחד מהספסלים הרבים הפזורים לאורך השבילים ולהקשיב לשקט, או למוזיקה – אם שיחק לכם מזלכם ובדיוק התארגן לו מופע קטן. בסוף החורף, העונה שבה אני ביקרתי בוינה, נראית בפארק התחלה מהוססת של לבלוב ירוק וכמה עצים אמיצים שפורחים ומזכירים לנו כמה יפה יהיה כאן או-טו-טו, באביב. ספסלים ריקים המתינו לשמש שתביא איתה אנשים שישבו עליהם. בהחלט סיבה טובה לחזור. בקרבת מקום: בית הונדרטוואסר, מוזיאון וינה (מוזיאון קארלס), המוזיאון לאומנות שימושית. מידע למטייל בפארק מתוך האתר City of Vienna כאן תוכלו לקרוא על הטיול שלנו בוינה ומכאן תוכלו להוריד את מסלול הטיול שלנו בעיר 6. טאלין – פארק קאדריורג (Kadriorg) פארק קאדריורג נמצא ממזרח לעיר העתיקה של טאלין. זהו פארק מיוחד במינו, מכיוון שהוא מהווה "בית" לחמישה מוזיאונים הנמצאים תחת קורת גג מדומה אחת המכונה "מוזיאון האומנות של אסטוניה". המוזיאונים מומלצים מאד לביקור, ומכילים תערוכות קבועות ומתחלפות בנושאים שונים. בחלקם מוצגת אמנות אסטונית בלבד, וזה בפני עצמו כבר שווה ביקור. עוד ברחבי הפארק גן ורדים, גן יפני ואגם ברבורים (כמובן...). כדאי להלך בשבילים הנמתחים לאורך הפארק כולו ולהגיע עד הים התוחם את הפארק מצידו הצפוני. על שפת הים ניצבת אנדרטת רוסלקה האדירה ובראשה פסל מלאך ברונזה הנושא צלב. האנדרטה הוקמה לזכר צוות אניית הקרב של הצי הרוסי שנספו בעת טביעת האניה במסעה מטאלין להלסינקי בשנת 1983. הפארק מרוחק מעט מהעיר העתיקה ומאזורי התיירות העיקריים של טאלין, אך לטעמי שווה מאד להקדיש לו לפחות חצי יום ביקור, כולל הכניסה לפחות לחלק מן המוזיאונים. מהעיר העתיקה ניתן להגיע בתחבורה ציבורית או בהליכה נינוחה של מעט יותר מחצי שעה. אתר הפארק קארדיורג כאן תוכלו לקרוא על הטיול שלנו בטאלין ומכאן תוכלו להוריד את מסלול הטיול שלנו בעיר 7. לונדון – פארק סנט ג'יימס (St. James's Park) לונדון ידועה בריבוי הפארקים המשבצים בירוק את המתחם העירוני, ועל פארק סנט ג'יימס כנראה שלא צריך להכביר מילים. כל מי שביקר בלונדון סביר להניח שביקר בו, או לפחות חלף בו. יש פארקים גדולים ממנו, ואולי אף יפים או מיוחדים ממנו, אבל את ליבי שבה דווקא הפארק הזה, שהוא העתיק ביותר בלונדון. הפארק המלכותי ממוקם ברובע ווסטמינסטר בסמוך לארמון בקינגהם. מדובר אמנם בפארק מלכותי, אך האווירה בו נינוחה ולגמרי לא מעונבת. נעים להסתובב במרחבים הירוקים ולעשות תצפית יפה מהגשר החוצה את האגם שבמרכז הפארק. במימי האגם שטים להם בעלי כנף רבים – ברווזים, ברבורים, שקנאים. מדי יום בשעות אחר הצהריים המוקדמות ניתן לצפות בהאכלת העופות. על הדשאים מסתובבים באופן חופשי סנאים חמודים, אשר מתקרבים ללא חשש. בימות הקיץ מפעם לפעם ניתן לחזות בשעות אחר הצהריים בהופעת התזמורת. בקרבת מקום: ארמון סנט ג'יימס, חדרי המלחמה של צ'רצ'יל, כיכר טרפלגר, הביג בן, רובע ווסטמינסטר. מידע למטייל בפארק כאן תוכלו לקרוא על הטיול שלנו בלונדון 8. ז'נבה - פארק באסטיונס (Parc des Bastions) פארק באסטיונס המשתרע בסמוך לעיר העתיקה של ז'נבה הוא אחד ממקומות הבילוי האהובים על משפחות, זוגות, מבוגרים וצעירים. נעים לשוטט בו, להתבונן בעוברים ושבים ופשוט לשאוף אוויר ולנוח מעט מהנוף האורבני. מומלץ לשבת באחד מבתי הקפה הקטנים ומלאי האווירה, או טוב מכך - להצטייד בכריכים או מצרכים, בקבוק יין ושוקולד שוויצרי ולעשות פיקניק על אחת המדשאות היפות או על ספסל מוצל. אחת האטרקציות הידועות בפארק הם לוחות השחמט הענקיים הפרוסים בו, על חיילי המשחק הגדולים שלהם. סביב הלוחות מתגודדות קבוצות-קבוצות המריעות לשחקנים ומעודדות את הפייבוריט שלהן לנצח. נראה כי השחקנים בני בלי גיל – החל מילדים ועד קשישים – לוקחים את המשחק ממש ברצינות. חוויה. בקרבת מקום: קיר הרפורמציה, קתדרלת סנט פייר, העיר העתיקה, מוזיאון האומנות וההיסטוריה. כאן תוכלו לקרוא המלצות שלי לטיול בעיר ז'נבה 9. המלצות עוקבי הבלוג ערן בריימן מהבלוג The Laughing Traveller ממליץ על ביקור בפארק Bois de Vincennes שנמצא בפאריז. ריבי לוי הולצמן מהבלוג קלינקה ממליצה על שני גנים בעיר פארג: פארק Vysehrad הנמצא בסמוך למצודה הנושאת אותו שם. הפארק המשתרע על גבעת Pterin Hill. זיוה רענן, בעלת הבלוג שמתי לב, ממליצה על ארבעה אתרים של טבע עירוני: גן Arenes Cimiez נמצא בסמוך למוזיאון מאטיס בעיר ניס, צרפת. פארק Battersea נמצא בגדה הדרומית של התמזה בלונדון. הגן הבוטני Jardín botánico de Coímbra נמצא באוניברסיטת קוימברה, פורטוגל. האגמים המלאכותיים Shichahai, Qianhai, Xihai & Houhai הנמצאים בלב העיר בייג'ין, סין. כאן תוכלו לקרוא על עוד כמה פארקים עירוניים מקסימים שאני עצמי ביקרתי בהם: בשטוקהולם ביקרנו בהאגה-פארקן בשיא השלכת. באמסטרדם טיילתי בוונדלפארק בפעם השניה - שהיה כעת מושלג ולבן. בורשה התהלכתי בשבילי פארק וואז'נסקי וידעתי שאהיה חייבת לחזור אליו פעם גם בסתיו. וגם לפארק מקומי מגיע כבוד, אז בחרתי בגן הפסלים היפהפה של חיפה שעליו כתבתי ואליו אני חוזרת שוב ושוב. לסיום נזכיר כי כמעט כל פארק שמתגאה בעצמו מתהדר באגם, וכמעט כל אגם שמתגאה בעצמו מתהדר בבעלי כנף. למרות שזה כיף גדול - אין להאכיל את הברווזים, הברבורים והעופות האחרים בלחם!! זיוה רענן מהבלוג "שמתי לב" כתבה על כך יפה ואתם מוזמנים לקרוא על זה כאן. האמת היא שמתחשק לי איזה פארק לנשמה עכשיו. אז אצא לי לטייל בחיפה למצוא אחד שכזה... ובינתיים, אם גם אתם ביקרתם בפארקים עירוניים ירוקים ויפים שאינם מופיעים כאן, אשמח אם תכתבו לי עליהם בתגובות. מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה של הבלוג בקוביית ההרשמה ולקבל ראשונים את הפוסטים החדשים ואת מסלולי הטיול להורדה ולהדפסה שאני מפרסמת מפעם לפעם. #פארקעירוני #גניםבוטניים #ירוק #אורהגזית #טיולעירוני #פארק #זנבה #פריז #אמסטרדם #וינה #לונדון #טאלין #בודפשט #קופנהגן

מי שעובד עם נוער חייב להיות אופטימי, כך אנחנו מבינים מבין השורות של מוחמד עמאשה, מנהל מחלקת הנוער במועצה המקומית ג'יסר-א-זרקא. כשאנחנו שומעים מפיו את סיפורו המוזר והשונה של הכפר – אנחנו מבינים עד כמה הוא צודק. ובאמת, מוחמד הוא איש אופטימי, למרות שהוא חי במציאות לא פשוטה. הוא חייכן ושופע ידע, אותו הוא מוסר לכל מי שרק מוכן להאזין. בדבריו הוא מתעכב על הקשיים של הכפר ומתבל אותם בציניות, הנדרשת כנראה בשביל להמשיך ולחשוב חיובי ולהמשיך ולפעול לטובת המקום בו הוא חי. הכפר, הפרוש לאורכו של כביש החוף, תמיד סיקרן אותי. הבתים התלויים על שרידי המחצבה העתיקה נראים מהכביש כאילו כל רוח קלה יכולה להעיף אותם. הצבעוניות המוזרה, ההזנחה הזועקת מכל סמטה, הילדים המתרוצצים בינות לבתים – כל אלה קראו לי לבוא, לצלם, ללמוד ולנסות להבין. אני נכנסת לאינטרנט בתקווה לגלות קצה חוט שיחבר אותי אל מישהו מהכפר. חיפוש קצר של "סיורים בג'יסר-א-זרקא" מוביל אותי אל אחמד ג'ובראן (ג'וחה), בעל הגסטהאוס היחיד הנמצא בכפר. בשיחה טלפונית אני מבינה מאחמד שניתן לארגן סיור בכפר, והוא מפנה אותי אל מוחמד עמאשה. 'תגיעי מחר ב- 10:30 לכניסה לשמורת נחל תנינים. יש לנו כמה אנשים שנרשמו. תצטרפי אליהם. מוחמד יחכה לכם שם'. וכך היה. אנחנו יוצאים לדרך. התחנה הראשונה שלנו היא במרומי המחצבה, מעל הכניסה לשמורת נחל תנינים. לאחר מספר סופי שבוע גשומים זכינו ביום יפה, והשמש מלטפת בעדינות. אנחנו נעצרים בנקודה המכונה גן השלום. מוחמד אומר ש'הגן הוקם בשנות ה- 90 כאשר השלום עוד היה שלום, וכעת הגן נראה ככה-ככה, ממש כמו השלום עצמו'. אנחנו עומדים שם וצופים מזרחה – אל רכס הכרמל המתנשא רק כמה קילומטרים מאיתנו, ושומעים את סיפור ההיסטוריה של הכפר המלא במהמורות - ממש כמו המחצבה בראשה אנחנו עומדים. ראשיתו באנשי הביצות, ערב אל ע'וארנה, של הכאברה שהשתרעו בין הכרמל לרכס הכורכר הנושק לים. אנשי הביצות חיו בבתים ארעיים – אוהלים וסוכות - ועיסוקייהם המסורתיים שאבו את כוחם מהביצות עצמן – דייג, גידול תאו ושימוש בחומרים המצויים בשטח לקליעה ולאריגה. האגדה מספרת כי אנשי השבט מחוסנים היו מפני יתוש המלריה ששרץ באיזור. בתחילת שנות העשרים של מאה הקודמת יזמה חברת פיק"א של הברון רוטישלד את ייבוש הביצה בכדי להיפטר מהמלריה ולהופכה לאדמה חקלאית. וכך, לא רק שפונו אנשי הביצות של כבארה מכור מחצבתם, הם גם גוייסו לסייע בייבוש הביצות שמהן הוציאו את לחמם. המהלך הציוני הוביל את אנשי הביצות שאיבדו את ביתם לעלות לרכס הכורכר ולהתיישב בו בבתים שנבנו בשבילם על ידי המוסדות היהודיים על שפתה של מחצבה רומית עתיקה. ממחצבה זו נכרה בימי קדם החומר לבניית אקוודוקט המים לקיסריה. כך הוקם למעשה הכפר ג'יסר א-זרקא. שמו ניתן לו על שם הנחל הכחול (נחל תנינים) – וואדי א-זרקא, ועל שם הגשר העובר מעליו. בניגוד לכפרי החוף הערביים האחרים, כמו טנטורה למשל, סיבות שונות ומשונות הותירו את הכפר על כנו במלחמת השחרור. הסיבה העיקרית כנראה טמונה בכך שהכפר ניתן לאנשי הביצות על ידי המוסדות היהודים, כאמור. כך, לאחר הקמת המדינה, ג'יסר אֶ-זַּרְקָא נותר היישוב הערבי היחיד בישראל השוכן לחוף ים. כיום, הכפר כלוא בין הים ממערב, כביש 2 ממזרח, סוללת עפר שהקימו תושבי קיסריה מדרום ובריכות הדגים של מעגן מיכאל ושמורת נחל תנינים מצפון. הכליאות הצפופה הזו תלווה אותנו ואת תחושותינו מעתה ולאורך הסיור כולו. מכאן אנחנו נכנסים אל הכפר עצמו. כברת דרך קצרה ברחוב הראשי מובילה אותנו אל מרכז ג'יסר-א-זרקא. ברחוב הראשי תחושת ערבוביה ותכונה. הרחוב צר מלהכיל את כל הבאים בו. ליבי על נהג האוטובוס המנסה לנווט בין המכוניות החונות בצידי הרחוב, לאלו המגיעות ממולו ולילדים המתרוצצים באמצע הכביש ממש. לכפר ארבעה צירי אורך ראשיים המקושרים ביניהם ברחובות צרים. הליכה קצרה מובילה אותנו בין סמטאות, ברובן הזנחה ולכלוך. כאן ספה מושלכת, שם שאריות של אריזות מזון ושברי ריהוט ולמעלה מרשתים על הכל חוטים. חוטי חשמל, תקשורת ולכל מיני דברים תלויים אחרים. מוחמד מסביר שלמרות שמהצב השתפר לאחרונה, משהו בגישה של האנשים החיים כאן ביחס למרחב הציבורי חייב להשתנות. בניגוד למרחב האישי שבו בתוך הבית פנימה כל פינה מצוחצחת, על המרחב הציבורי אנשים לא לוקחים אחריות אישית - ברגע שמוציאים את הזבל לרחוב הוא נחשב שאינו שייך לאף אחד וממשיך להתגלגל שם עד שמישהו מלמעלה דואג להביא חברת ניקיון. וכך – לא משנה כמה הרשות המקומית תנקה, תמיד יצטבר עוד ועוד לכלוך. ההליכה ברחובות הכפר קצרה לי מדי. אני רוצה עוד, להכנס פנימה, להרגיש את הלב הפועם של הכפר, לפגוש את האנשים החיים בו, לראות את הסמטאות המרוחקות יותר מהמרכז, להסתובב בין שרידי המחצבה על צוקיה תלויים הבתים הנשקפים אלי מהכביש. אנחנו מהלכים ברחובות ובסמטאות ומלווה אותנו קריאת האימאם למאמינים לתפילה. ביום שישי, כך אני לומדת, בניגוד ליתר ימי השבוע – לאחר הקריאה לתפילה נותן האימאם דרשה ורק לאחריה תתרחש התפילה עצמה. במרכז, ממש מול מסגד עומאר אל חט'אב - אחד משלושה הקיימים בכפר, שוכן גסטהאוס גו'חה. אנחנו מחכים לידו מספר דקות ובנו של אחמד, בעל המקום, מגיע לפתוח בעבורנו את הדלת. בקומה התחתונה חלל משותף המארח גלריה. כעת מוצגים בה צילומי פורטרטים יפים. בקומה העליונה חדרי לינה. הגסטהאוס הוא פרי יוזמה משותפת וייחודית של אחמד ג'ובראן, תושב הכפר, ושל נטע חנין, תושבת אביאל. הוא קיים כבר 5 שנים ומקורם של רוב האורחים בו בתיירות חוץ. פה ושם מגיעים גם ישראלים המזהים את הפוטנציאל הנפלא של המקום. אנחנו מתיישבים בגלריה ומוחמד מספר לנו על הדמויות הנשקפות מן התמונות שעל הקירות. אחר כך הוא עובר לדבר על מצבו של הכפר כיום. לדבריו, באנשי הכפר דבקה סטיגמה והם נחשבים לתחתית המדרג החברתי בעיני ערביי ישראל. לא ברור מה כאן הביצה ומה התרנגולת – האם אנשי ערב אל ע'וארנה בחרו להתיישב באזורי הביצות ה"לא נחשבים" ולפיכך נודו על ידי החברה הערבית, או שמא הגיעו לאיזורים הפחות נוחים להתיישבות בעקבות בריחה או נידוי חברתי שקדם לבואם לשם. כך או כך, הסטיגמה, הנובעת ממוצאם של אנשי הכפר, מעכבת מבעדם להינשא לנשים מכפרים ערביים אחרים. הברירה שנותרת בידם הוא להמשיך ולהתחתן בתוך הכפר עצמו – המורכב ברובו משתי חמולות – עמאשה ונג'ר, עניין שגורר אחריו בעיות הנובעות מנישואין בתוך המשפחה. בכפר, הכלוא בין גבולות טבעיים ואחרים, חיים כיום כ- 14,000 איש והצפיפות בו רבה. מקורות הפרנסה דלים והתושבים סובלים משעורי אבטלה גבוהים. אפילו הדייג, שהיה אחד ממקורות הפרנסה העיקריים בכפר, כבר לא תופס נתח נכבד בחיי היום יום, שכן הדגים נעלמו. למרות שיש במקום 9 בתי ספר – החל מיסודיים, דרך חטיבות ביניים, תיכונים ובית ספר לחינוך מיוחד – שיעורי הנשירה במעבר לתיכון גבוהים. מי שמצליח ומסיים לימודיו בוחר לרוב לעזוב את המקום בתקווה לחיים אחרים שיאפשרו מוביליות חברתית. למרות הסיפור הדי-מייאש, מוחמד מתעקש לראות את חצי הכוס המלאה. הוא מספר על יוזמות שונות – מקומיות בעיקר – שמטרתן לשנות את החיים בכפר ולהיטיב עם התושבים. הוא עצמו רואה שליחות בתפקידו כמנהל מחלקת הנוער במקום, הוא מעורב בוועדת היגוי להקמת בית ספר ברוח חדשה וכמובן מוציא אל הפועל את הסיורים שבאחד מהם אני שותפה. ישנם גם מייזמים נוספים כמו סיורי רמדאן, אירוח בבתים, יוזמות הקשורות באומנות, תיירות וכמובן הליכים מול המדינה להרחבת היישוב ולביסוסו הכלכלי. מהגסטהאוס אנחנו ממשיכים אל חוף הים. הים נמצא מספר דקות הליכה ממרכז הכפר, או דקת נסיעה ברכב. במקום בו נשפך נחל תנינים אל הים אנחנו עוצרים ושומעים את סיפורם של התנינים שפעם שרצו כאן ואת סיפורו של התנין האחרון שניצוד ב- 1902. מדובר בנחל איתן, שלמרות השאיבות המתבצעות במקורותיו הוא עדיין רחב דיו, ירוק ומרשים. במקום בו נשפך הנחל לים עומדים שרידי גשר קשתות שנבנה לכבוד ביקורו של קיסר גרמניה וילהלם השני בארץ בסוף המאה ה- 19. שלושה נערים מן הכפר שבאים לגלוש כאן משלימים מבחינתי את התמונה לכדי סיפור שלם. מעל שפך הנחל מתנשא תל-תנינים שהיה מיושב בתקופות ההלניסטית והביזנטית. כיום מצויים בו שרידי מבנים ורצפות פסיפס שרובן מכוסות. אנחנו עולים למעלה וזוכים לתצפית מרהיבה על האי הנמצא בים מול מעגן מיכאל, על הכפר ג'יסר-א-זרקה שכיפת המסגד שלו זוהרת בשמש הצהריים ועל כפר הדייגים הנפרש למרגלותינו. מכאן הדרך אל כפר הדייגים קלה וקצרה. אנחנו יורדים מהתל ומדשדשים על הזיפזיף – אולי המקום היחיד בארץ שעוד ניתן לחזות בתערובת המוזרה הזו שנהגו לכרות בלהט עד מחצית המאה הקודמת. מעגן הדייג וכפר הדייגים הקטן הם התחנה האחרונה בסיור שלנו. החוף מפורץ וסלעי והכניסה אל מעגן הדייג מעוטרת בשני מגדלורים המנחים את סירות הדייג הקטנות בבטחה אל החוף. החוף כאילו נלקח מזמן אחר וממקום אחר. הוא מאופיין בגיבוב של סירות ובקתות, פחונים וחושות. הפסטורליות הזו מצטלמת נהדר, אך למי ששמע את סיפורו של הכפר היא לא נותנת מנוח. הסיור בג'יסר-א-זרקא היה מרתק והותיר בי טעם של עוד. המקום, שנראה כאילו נשכח, או שייך לסיפור אחר, נמצא ממש כאן מתחת לאף. יש לי תחושה שעוד אשוב אליו. איך מזמינים סיור? אפשר דרך אחמד ג'ובראן (ג'וחה): 052-8622088, אפשר דרך מוחמד עמאשה: 052-3750705 איפה ישנים? גסטהאוס ג'וחה מה עוד באיזור? שמורת נחל התנינים, גן לאומי קיסריה, שמורת טבע נחל מערות, זכרון יעקב (רחוב המייסדים, בית אהרונסון, היקב...), מוזיאון אומנות ראלי קיסריה, רמת הנדיב, כפר האמנים עין הוד. על שמורת נחל תנינים מתוך הבלוג של גלית קידר מסתבר שלפעמים לא צריך להרחיק הרבה בשביל לגלות דברים חדשים ומעניינים. אם גם לכם יצא לגלות דברים מעניינים שנמצאים מתחת לאף - מוזמנים לשתף אותי. אשמח אם תשאירו לי תגובה כאן למטה. מוזמנים גם להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג בקוביית ההרשמה ולהמשיך לעקוב אחרי במסעותיי כאן ומעבר לים. #אורהגזית #בלוגטיולים #טיוליםבארץ #גסראזרקא #סיורמודרך

אירוע מיוחד צריך לחגוג! וכך אני מתבשרת בהפתעה שאני נוסעת לי עם בחיר ליבי ל- 24 שעות לתל אביב!! המלון מוזמן, הילד מסודר עם אחשלו הגדול, ולי רק נותר למלא את היממה הזו בתוכן. אז מה כבר אפשר להספיק כשעומדות לרשותנו רק 24 שעות בתל אביב, שמציעה את כל הטוב שבעולם? קשה לברור מתוך השפע... לרוב אני לא מציינת את יום ההולדת שלי "באופן גרנדיוזי", אלא מסתפקת במשהו סמלי, תרתי משמע. הקונספט של חופשה בת 24 שעות בלבד לגמרי חדש לי. יש לו ארומה של גניבה מתוקה, של "לא אכפת לי כמה עבודה יש לי – שתיקח מספר ותעמוד בתור" - וזה בדיוק הפלוס הראשון של נסיעה קצרצרה שכזו – גם אם עובדים בטירוף והימים עמוסים עד אין קץ, אפשר למצוא מרווח זמן מתאים, בלי לשרוף גשרים ובלי להשאיר נפגעים בשטח. היתרון השני הוא שלא צריך לארוז כמעט כלום, כי מה כבר צריך הבנאדם ליממה אחת בודדה? אצל אחת כמוני שלא מתאפרת ולא מתגנדרת האריזה מסתיימת בכמה דברים הכרחיים + ארנק, מצלמה, טלפון נייד וספר טוב. פלוס שלישי הוא שמדובר בסתם יום של חול ולא בסוף שבוע. עניין זה לא רק מעצים את תחושת הגניבה המתוקה שהזכרתי קודם, אלא נותן לחוות את המקום בהתנהלותו הרגילה, כשהכל פתוח, הילדים בבית הספר, המבוגרים (מי שלא יושב בבית קפה) יוצאים לעבודת יומם ואף אחד לא עומד וממתין לך במיוחד. פשוט משתלבים בשגרת החיים של מקום אחר, אבל בפוזה של תיירים. ולבסוף, אמנם לא מדובר אפילו בחופשה, אלא בחופשונת, אבל היא מטעינה בכל כך הרבה אנרגיות חיוביות, שפשוט אסור לחשוב פעמיים. אפילו לבוס זה משתלם... אז אם עוד לא הבנתם, הרומן שלי עם מסגרת הזמן הזו שהתחיל ב"לא מבינה מה הקטע של הדבר הזה", הסתיים בהתאהבות מוחלטת. אז מה הספקנו ב- 24 שעות בתל אביב? 16:00 בהחלטה של רגע מחליטה להשאיר את המצלמה בבית, נפרדת מהצעיר ומאחשלו הגדול ויוצאת לדרך ברכבת מחיפה לתל אביב. למרות שיום ראשון, מוותרת על קניית מקום שמור, החלטה שמסתברת בדיעבד כנבונה – את הקרון אליו עליתי מאכלסים חייל ואני. יצאנו לדרך. 17:00 כיאה לזוג נשוי (...) אנחנו מגיעים למלון כל אחד בנפרד, ועד לארוחת הערב שהזמנו מראש לוקחים את הזמן להתרגל לכל הטוב שנפל בחלקנו. מלון רוטשילד 96, אותו בחר בתבונה רבה האיש שאיתי, ממוקם במרכז השדרה הנושאת אותו שם. מדובר במלון בוטיק קטן השוכן במבנה היסטורי יפהפה המיועד לשימור. למדתי כי המלון עוצב כמחווה לפועלו ולתרומתו של הברון דה רוטשילד לישוב העברי בארץ ישראל. עיצוב הפנים המיוחד של המלון כולל שימוש בחומרים טבעיים בלבד ויש בו איזכורים למקומות בהם פעל הברון. כך למשל התמונות התלויות בחדרים צויירו על דלתות עץ אלון כבדות שנותרו מהבניין המקורי. בציורים מוטיבים שנלקחו מצילומים המתעדים אתרים ואירועים הקשורים בפעילותו של הברון בתפר שבין המאות ה- 19 וה- 20. בחדר מונח אלבום תמונות המעוצב ברוח התקופה ההיא ובו תצלומים המלווים את סיפור מסעותיו, חמישה במספר, של הברון דה-רוטשילד בארץ ישראל. אנחנו שוכבים על המיטה הרחבה, קוראים את עלילותיו ומעיינים בתמונות. המלון אינו זול, אך מפנק מאד ומספק חוויה עשירה ומעשירה לאורחיו. החל בבחירת החומרים, דרך מוצרי הספא המעולים המיוצרים במפעל המעסיק עובדים בעלי צרכים מיוחדים וכלה בפינוקים הממתינים לאורחים - משקה welcome בכניסה, מכונת קפה ובקבוק יין בחדר ועוד. 19:00 מחקר מקדים בקרב חברים יודעי דבר על מסעדות צמחוניות/טבעוניות בתל אביב מוביל אותי להזמין מקום במסעדת ננוצ'קה [עדכון: לצערנו הרב, המסעדה נסגרה]. הליכה קצרה ברגל דרך השדרה המוארת, והגענו אל המקום הנהדר הזה, שאין לי ספק שעוד נשוב אליו. ייחודה של המסעדה הוא בטרנספורמציה שעבר האוכל הגרוזיני הבשרי לאוכל טבעוני למהדרין. כאחת שלא נוטה לעשות סיפור גדול מאוכל ואוכלת "מה שיש", הפעם ממש התרגשתי. אולי זה היה בגלל המנות הנפלאות שהוגשו לנו, אולי בגלל העיצוב הצבעוני, האקלקטי והמחייך של המסעדה, אולי בגלל השירות המצויין, או פשוט בגלל שהיה לנו כיף גדול יחד. הכל השתלב לשלמות ומכאן יוצאת המלצה חמה על המקום. 21:00 אנחנו יוצאים מננוצ'קה. בחוץ, כאילו מישהו חזה את יום ההולדת שלי, ממתין לי זר בלונים בוורוד ולבן. אנחנו מניחים לו וצועדים על בטן מלאה בערב התל אביבי אל עבר הבר גיורא. לכאן הגענו כדי לשמוע הרצאה של משה שי, מבכירי צלמי העיתונות בארץ. בהרצאה מתמקד שי בספרו "אומרים שהיה פה שמח", ספר אלבומי המאגד את צילומיו בעיקר משנות ה- 80. כל מי שגדל וחי בארץ בשנים הללו יזדהה עם התמונות ודמויות המפתח בפוליטיקה, בתרבות, בספורט ובאמנות המתועדות בצילומים. ההרצאה נותנת מקום של כבוד לסיפורים שמאחורי הצילומים והמצולמים, אך נוגעת גם בנושאים אחרים כמו צילום גיאוגרפי, צילום בצבע ובשחור לבן, ובשלל סיפורים מהווי צלמי העיתונות של אותן השנים. למרות תקלות טכניות פה ושם, אנטון איש הסאונד, התאורה והפירוטכניקה לא נשבר, וגם לא אנחנו. הרצאה מעניינת, אם כי לטעמי מעט ארוכה מדי. 23:00 כאן אנחנו מתלבטים בין מונית לבין חזרה רגלית למלון. מנחשים מה הכריע את הכף? 6:00 אני מתעוררת מוקדם. סוג של הרגל מגונה שכזה. אבל היום במקום לקום ולהכין סנדביצ'ים לבית הספר, אני לוקחת את הזמן ומתפנקת לי במיטה, קוראת ספר וחושבת מחשבות אופטימיות. 10:00 אחרי ארוחת בוקר עשירה מגוונת ומעט יאפית (חלב שקדים בצנצנת...) אנחנו עוזבים את המלון ויוצאים לשוטט. השדרה מתעוררת לאט לאט... לאורך רחוב אלנבי בואכה נחלת בנימין החיים כבר שוקקים. בתי הקפה מלאים, החנויות פתוחות, ורק סניה מהמוסך קצת מדרדר את מצב הרוח שלי כשהוא מנסה להסביר לי מה הבעיה עם האוטו שאופסן שם אתמול, וכמה זה יעלה לנו. כסא נחמד שמישהו נטש ליד פח אשפה + עמוד בטון נמוך הם הדבר הנכון בזמן הנכון במקום הנכון – כדי להתיישב ולהתאושש מספר דקות משיחת הטלפון המעצבנת מהמוסך. אנחנו קונים ספר בחנות ספרים משומשים וגם חלבה במשקל בשוק הכרמל. מצלמים דברים מעניינים, קוראים שלטים על בניינים מיוחדים ומרגישים לשניונת בחו"ל. 12:00 השוטטות ברחובות בלי יותר מדי תכניות מקדימות היא נהדרת. אני אוהבת לשוטט כי זה תמיד משאיר פתח להפתעות, למציאת מציאות, להזדמנויות רגעיות שחומקות כאשר ממוקדים במטרה אחת מסויימת. בעזרת המוביט אנחנו מאתרים אוטובוס שיקח אותנו עכשיו אל מוזיאון ארץ ישראל. זהו מוזיאון שאני שמחה כל פעם מחדש לחזור אליו. תמיד יש שם, לצד התערוכות הקבועות, תערוכות מתחלפות מרתקות. 13:00 התערוכה שמעניינת אותי במיוחד הפעם היא "מחווה למיכה קירשנר", שהלך לעולמו לפני מספר חודשים. בצילום של קירשנר יש אמירה והבעת דעה, שהן מעבר לדמויות המפורסמות ששימשו בסיס לעבודתו. באמצעות הדימויים המוכרים הוא הביע את עמדותיו ואת תפיסת עולמו ביחס לנושאים פוליטיים ותרבותיים, גם אם בחלק גדול מהמקרים היו רחוקים מהקונצנזוס. התערוכה נפלאה. העומק המחשבתי והיצירתי של האמן כמעט בלתי נתפסים. אפשר לחזור שוב ושוב לעבודות, להביט בהן ולמצוא משמעויות נוספות. אך בכל זאת, אני יוצאת מהתערוכה מאוכזבת מעט, מפני שביחס לרוחב היריעה של עבודתו של קירשנר היא כל כך צנועה. עכשיו אני מבינה למה התכוון המשורר כשכינה אותה "מחווה" ולא תערוכה. משם אנחנו ממשיכים לשתי תערוכות נוספות – התערוכה "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" מתמקדת בעליה ב' מאיטליה בשנים 1945-1948. בתערוכה נבחנת איטליה כמקום שהפך למקלט ארעי לאלפי ניצולים יהודים. מקום המקשר בין אירופה וארץ ישראל. באמצעות תמונות, סרטי ארכיון ופריטים שונים שנותרו מאותה התקופה מוצגת פעילות ה"מארחים", הניצולים, וארגונים שונים כגון תנועות נוער, המוסד לעלייה ב' והפל"ים, על רקע מציאות של פליטות בארץ זרה. התערוכה "קפריסין" מתמקדת במציאות החיים הייחודית שייצרו גולי קפריסין במחנות המעצר. הפליטים שניסו להגיע בעליה הבלתי לגאלית לארץ ישראל, נתפסו על חופיה של הארץ על ידי שלטונות המנדט הבריטי, גורשו לקפריסין והוחזקו שם במחנות מעצר בתנאים קשים. בתוך תנאים אלו הם הצליחו ליצור מארג חיים עשיר שכלל בתוכו עשייה תרבותית ויצירה אמנותית בתחומים מגוונים, וכן לקיים הכשרה מקצועית, ספורט וחינוך. בתערוכה מוצגים הדפסים, ציורים, רישומים, עבודות טקסטיל וחפצי נוי שיוצרו במחנות המעצר בעבודת יד. אמנות שנוצרה בתנאים של יש מאין, תוך שימוש בחומרים פשוטים וזמינים. חלק מן העבודות שייכות לאמנים גדולי שם שהתחילו את דרכם האמנותית כגולים בקפריסין. מעניין, כי על אף ששתי התערוכות הן לכאורה תערוכות היסטוריות, יש להן הקשרים אקטואליים מאד הרלוונטיים לשאלות גורליות, כגון הגירה, פליטות, מבקשי מקלט מדיני, וארגוני סיוע. שאלות שהעולם עוסק בהן גם בימים אלה. 16:00 מונית והליכה לא ארוכה מביאה אותנו אל תחנת הרכבת ממנה נשוב הביתה. מעט התחרטתי שלא הבאתי את המצלמה, אך גם בלעדיה - 24 שעות חלפו להן ביעף. נשמתי, נחתי, ספגתי, למדתי ו... אני מוכנה לחזור לשגרה. איזה כיף זה לגנוב יום חופש באמצע החיים... אם גם לכם יצא לעשות את זה - מוזמנים לשתף אותי. אם לא - ממליצה בחום! כל פעם מחדש משמח אותי לשמוע את קולכם ולקרוא את תגובותיכם. מוזמנים להשאיר תגובה כאן למטה, וגם להרשם לבלוג ולעקוב אחרי מסעותיי. ההרשמה דרך קוביית ההרשמה בראש הבלוג. אשמח לשלוח אליכם כל פוסט חדש שמתפרסם. אהבתם את הטיול הקצרצר שלי בתל אביב? בטוח שתשמחו להעמיק ולהכיר עוד. כאן תוכלו לקרוא מה שכתבתי על סדנת סיור מיוחדת שחוויתי בעיר. על עוד טיולים עירוניים שעשיתי ברחבי הארץ והעולם - כתבתי כאן וגם פוסט מקסים על שוק הכרמל עליו כתבה גלית מהבלוג "החופש לטייל". #תלאביב #טיולעירוני #מוזיאוניםבתלאביב #מוזיאוניםבתלאביב #טיוליםבארץ #טיולבתלאביב

אשה, ארוזה במיטב בגדיה לוחשת אל הטלפון הנייד שלה 'את יודעת, לפני 50 שנה...', ואני, שלא מצליחה לשמוע את סוף השיחה, נותרת עם השאלה - מה קרה אז? וחושבת לעצמי – 50 שנה זה המון!! וככה, לכבוד גיל 50 חזרתי שנה לאחור, נברתי בהיסטוריה הקרובה מאד וחיפשתי את המתנות היפות ביותר שקיבלתי מעצמי ומאחרים בשנה האחרונה - שנת ה- 50 שלי. שנה שלאחריה אוכל להרים את הראש בגאון ולומר בפה מלא (או לפחות ללחוש לטלפון) את המשפט שיתחיל במילים "לפני 50 שנה...". ומה גיליתי? גיליתי שקיבלתי המון מתנות השנה, ושמאד קשה לבחור! ולכן החלטתי לספר על חמש מתנות קטנות – אחת לכל עשור. מתנות שעושות טוב על הנשמה, שנותנות דרייב להמשך, שזוכרים אותן גם אחרי הרבה זמן (בכל זאת נשארו לי עוד לפחות 70 שנה, לא?). מתנה ראשונה - הרכבת הפכתי באחת נתינה של רכבת ישראל, כאשר התחלתי לעבוד בעיר אחרת. הרכבת היא כר פורה לאין סוף אפשרויות צילום וסיטואציות מצחיקות, או עצובות, שנתפסות בעדשת המצלמה. היא מקור בלתי נדלה לסיפורים הקטנים שאנשים לא חשים בושה לשתף בהם את כל הקרון כאשר הם מדברים ללא פילטרים ובקולי קולות בטלפון. הנסיעה היומיומית אינה עניין קל בהכרח, אך היא מרתקת מאין כמוה, ותמיד מזמנת לי הפתעות - מתנות קטנות. הנה למשל, רכבת בוקר מפוצצת ולכבודי קם חייל. אני אומרת לו בקול אמהי: 'זה בסדר, שב' (ומתלבטת ביני לבין עצמי מה אני נראית יותר – זקנה או בהריון), אבל הוא מתעקש שאשב במקומו; ובבוקר אחר אני משלמת ממיטב כספי למקום שמור ב"קרון השקט" ומקבלת אותו בחבילה אחת עם תינוק צורח; אחר הצהריים בעודי ממתינה על הרציף בדרכי חזרה הביתה - ילד, אולי בן 10, מסתובב הלוך ושוב, מוטרד, מדבר עם אמו בטלפון. אני מצותתת לשיחה ומבינה שאינו יודע על איזו רכבת עליו לעלות ואומרת לו: 'בוא אקח אותך לרכבת הנכונה. תגיד לאמא שהכל בסדר'. וקולות הפקחים הצועקים אל המיקרופון הוראות והודעות - המלוות בפרשנות אישית שלעיתים גובלת ב... WTF? כמו הפעם ההיא שהפקח הכריז: 'הרכבת לאשדוד מבוטלת עקב דריסת אדם'. אם אלו לא מתנות קטנות, אז מה כן? מתנה שניה - הסדנה אנחנו נוחתות בשדה התעופה המושלג של סופיה. קבוצת נשים שזה עתה התוודעו זו לזו וכבר נרקמו חוטי ידידות ראשונים. נשים שעשו כבר דרך בחיים שלהן, שראו משהו, שחוו. כולנו מתכנסות אל חוויה אחת שאם אינה חוויה משנת חיים, היא לבטח חוויה משדרגת חיים. הדרך החורפית אל העיר וידין עוברת בשדות רחבים וצחורים משלג, ביערות ערומים, בין כפרים חצי נטושים. הכל לבן וקפוא ומנוגד כל כך לחוויה החמימה והאנושית שאליה פנינו מועדות. כבר שנה שלמה אני נושאת את הסדנה הזו אצלי בלב, עד שיגיע זמנה לצאת החוצה. ופתאום מזג האוויר החורפי זורק אותי לשם בחזרה, אל אחת המתנות המופלאות שקיבלתי השנה. זוהי הפעם השניה שלי אצל אפרת בבולגריה. הסדנאות של אפרת לוזנוב - צלמת, מנחת סדנאות צילום ובעלת הבלוג My Lovely Mess - הן אי בודד בלב ים. אי שמאפשר לחוות בצורה עמוקה את עצמך ואת הסביבה, ותוך כדי כך ללמוד לתעד את החוויות האלה בצורה המקצועית ביותר, בליווי אישי ובהדרכה צמודה. הקונספט של הסדנאות משתנה מסדנה לסדנה, אבל תמיד מוקפד עד הפרט האחרון וכולל בחירת לוקיישנים מדוייקים המשדרגים את חוויית הצילום ומביאים אותה לשיא. כל הטוב הזה עטוף באוכל מדהים ומפנק ובאווירה נהדרת ומאפשרת. את כל התמונות בפוסט הזה צילמתי בסדנה של אפרת. אם אהבתם, מוזמנים לקרוא גם על זקני הכפר סטקבצי, עליהם כתבתי כאן אחרי סדנת הצילום הראשונה בבולגריה; ועל בית הכנסת החרב של העיר וידין, עליו כתבתי כאן אחרי סדנת הצילום השניה בבולגריה. מתנה שלישית – הבלוג לקבל מתנה זה כיף, אבל לתת מתנה זה כיף כפליים. ולתת מתנה לעצמי? הו... זו כבר הנאה מסוג שונה לגמרי. כשאני חושבת על המתנות שנתתי לעצמי השנה, אולי האהובה עלי, והיפה שבהן, היא הבלוג שפתחתי. כן, כן, הבלוג הזה! החדר האינטימי שלי, שבו אני כותבת אל עצמי ואל אחרים. חדר שבו חוויות מקבלות משמעות נוספת, שבו צילומים ומילים הופכים לחוויה בפני עצמה, למרחב שבו הם משלימים אלו את אלו והופכים ליצירה עמוקה ועשירה יותר, לשלם הגדול מסך חלקיו. הבלוג שלי צעיר, כל חייו עוד לפניו. למרות זאת הוא לעיתים מפנה מבט נוסטלגי אחורה, הוא מגלה עולם דרך המשקפיים שלי, וצועד לו בשבילים שלא תמיד ידוע לי לאן יובילו או מה אמצא בסופם. אני כותבת בו את עצמי, מתעדת בו טיולים שעשיתי ברחבי העולם, ממליצה על דברים שאהבתי, מספרת סיפורים והוגגת הגיגים. הפוסטים בבלוג הם כמו שתילים רכים. אני חוזרת אליהם גם אחרי שהתפרסמו, מציצה בהם, בודקת מה שלומם ואם הם צומחים יפה. לפעמים מחכה לי שם תגובה חדשה או שאלה. תמיד מרגש אותי שחוויה אישית שחלקתי בפומבי מצליחה לגעת גם באחרים. לעיתים היא מצליחה לחצות ימים ומדינות וחיים שלמים ומגיעה ליעד שאינני מכירה ומתנחלת אצלו בלב. כמה משמח. מלבד התיעוד, הכתיבה, הצילום והיצירה, הבלוג מאפשר לי אתנחתא קטנה מהיום-יום. מזכיר לי שאני כאן בגלל המון דברים. כך למשל, כשאני צריכה להזכר בכוחות שיש בי, אני קוראת קצת על הטרקים שעשיתי ברחבי העולם; כשאני זקוקה לקצת אסקפיזם, אני בוחרת לי פוסט של "טיול מעבר לים"; כשגל נוסטלגיה מציף אותי, אני חוזרת ומציצה בחפצים שגיליתי במגירות; כשאני מתקשה להזכר מאין אני באה ולאן אני הולכת, אני בדרך כלל פותחת וקוראת מתוך "החיים עצמם". מתנה רביעית – השביל "התרגשות קטנה מבצבצת בין חדרי הלב. אנחנו מתחילים. חותמים עם עצמנו הסכמים עם אפשרויות מילוט, או במילים אחרות – נתחיל מקטע אחד ואם יהיה מוצלח – נמשיך". מילים צנועות אלה כתבתי בנובמבר 2013 עת יצאנו לדרך ב"שביל חיפה". אז היה מוצלח – והמשכנו... שלוש וחצי שנים לקח לנו להשלים את הטרק העירוני המגוון בעולם, והשנה סוף סוף הבאנו את המשימה לידי סיום. את כל המסע הארוך הזה תיעדתי בצילומים ובמילים – הכל כאן בפנים. כשנתיים לאחר תחילת ההליכה - מפגש מקרי באוטובוס מס' 28 העולה לכרמל עם גיא שחר, יוזם ומקים השביל, הוביל לתחילתה של ידידות מופלאה. שמחתי להכיר אדם מעניין, מעמיק, מגוון, יצירתי ומאד מאד לבבי ונחמד. לא בכדי נקרא הבלוג שלו "מבט רב-תחומי על העולם". גיא הצטרף אלינו להליכה במספר מקטעים של השביל, שהטיול בהם הפך בזכותו להרבה יותר מעניין ומרחיב דעת. קטעים גדולים מהשביל השתנו מאז שהתחלנו ללכת בו. בתים חדשים נבנו, אחרים נהרסו, חלקים נכבדים נפגעו בשריפה הגדולה שפרצה בנובמבר 2016 בחיפה. אזורים שינו פניהם ואחרים נותרו כשהיו, אך חיפה תמיד נשארת חיפה! עיר עם תחתית וגם עם עתיד (כך אני מקווה לפחות...). ההליכה בשביל התפרשה על פני 21 מקטעים, 4 עונות שנה, הרכבי הליכה כאלה ואחרים ומצבי רוח משתנים. דרך ההליכה והטקסטים הכתובים המלווים אותה למדתי המון על המקום בו בחרתי לחיות ולהקים את ביתי. המסע בשביל איפשר לי היכרות מרתקת עם מקום, אבל גם מסע פנימי שבו חזרתי אל מקומות משמעותיים שנשארו איתי לאורך השנים. יותר מכל אולי, הבנתי דרך השביל עד כמה אני רצה למרחקים ארוכים. תובנה שהולכת איתי הלאה, לחלומות הבאים שאני רוצה להגשים. מתנה חמישית - חלומות שמורים 50 שנה זה המון. לפעמים אני מביטה בילדיי הגדולים, ושואלת את עצמי – אני? אמא? הרי אני עוד ילדה בכלל. זו שקופצת לה מצל אל צל אי שם בנגב כדי שלא תשרפנה כפות הרגלים היחפות מהכביש הלוהט. איזה חלומות ניטעים בנו בילדותנו? כמה מהם משתנים לאורך השנים? כמה מהם אנחנו באמת מצליחים להגשים? שאלות שאין להן באמת תשובה אחת, תשובה נכונה. אם היו שואלים אותי מה הכי חשוב לי בחיים, הייתי בטח עונה בלי לחשוב הרבה – יציבות! אוהבת לדעת מראש, לתכנן, אוהבת שיגרה בלי יותר מדי תזוזות ושינויים. אז איך זה שדווקא עלי נחתו מן חיים כאלה של תנועה מתמדת ממקום למקום? של דרכים המובילות לכל כך הרבה כיוונים בו זמנית, לעיתים משתלבות, לעיתים מנוגדות? של שינויים תדירים, של גיוון, של מיצוי וחתירה לעבר יעד חדש, חלום חדש... 50 שנה זה המון זמן. זה המון חלומות שהצלחתי להגשים, ועוד יותר חלומות שמורים שמחכים במגרות בשקט עד שיגיע תורם לצאת. במגרות העליונות תמיד אפשר יהיה למצוא איזה טרק טוב למשל, או לימודים בנושא כזה או אחר. במגרות אחרות ממתינים חלומות שקשורים לצילום, לנפש, ליצירה, לאנשים הקרובים אלי. ממרומי גילי אני בטוחה שאת חלקם לפחות אשלוף מתישהו מהמגירה ואגשים. בכל זאת יש לי עוד לפחות 70 שנה... כיף לחגוג יומולדת עגול כאן בבלוג. אם גם אתם נהניתם מהחגיגה הקטנה שארגנתי לעצמי, מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי (עוד לפחות 70 שנה...) כאן וברחבי הגלובוס, ולהרשם לבלוג בקוביית ההרשמה. כל אחד כדאי שישמור לו חלום קטן. אחד כזה שבשבילו כדאי לפקוח בבוקר את עיניים. לי יש כמה כאלה. ולכם? #יוםהולדת50 #מתנותקטנות #מתנותליוםהולדת

בסיום טרק סובב מון בלאן הרגשתי שאני צריכה יום התרגעות בעיר גדולה. מצחיק, אבל אחרי כל הטבע המהמם שסבב אותנו במשך 11 ימי המסע נכספתי לרחובות סואנים, המולה עירונית, בתי קפה ולוקיישנים אורבניים לצילום. אז הזמנתי שני לילות במלון בז'נבה, ממנה גם טסנו חזרה הביתה. יום התרגעות בעיר הגדולה כשחיפשתי מה לעשות בז'נבה, הרגשתי שנעשה לעיר עוול קטן. הסתבר לי שהיא לא שנחשבת לעיר תיירותית במיוחד, למרות שנראה שיש בה לא מעט לראות ולעשות. אולי הסיבה נעוצה בכך שמדובר באחת הערים היקרות באירופה. עיר אשר בדרך כלל משמשת כיעד מעבר בלבד - הן בזכות שדה התעופה הנוח והמרכזי שלה, הן בשל טיסות איזיג'ט הזולות המגיעות אליה, והן בשל קירבתה הרבה ומיקומה הנוח ביחס ליעדים פופולריים כמו האלפים הצרפתיים למשל. אגם ז'נבה ומזרקת הסילון מכיוון שהייתי נחושה לתקן את הרושם שנוצר עליה, אספתי במיוחד עבור הבאים אחרי כמה מקומות מומלצים, מיוחדים ואפילו לא יקרים (ברובם חינם אין כסף) שכדאי לבקר בהם. אז אם מזדמן לכם לעבור בז'נבה, אתם מוזמנים לקפוץ ליום טיול בעקבות ההמלצות שהכנתי כאן: המלצה ראשונה: טיול נינוח - אגם ג`נבה והמזרקה (Jet d'eau) טיול נינוח הוא המפתח לכל טיול טוב בעיני. אגם ז'נבה מספק את ההזדמנות לעשות זאת בלי ייסורי מצפון :) האגם והמזרקה שבמרכזו הם אולי האטרקציה המזוהה ביותר עם העיר. מזרקת סילון המים (Jet d'eau) ממוקמת באמצע האגם בסמוך לעיר ונראית למרחוק. סילון המים מגיע לגובה של כ-140 מטרים ומסתבר שהוא אחד הגבוהים בעולם כולו. המזרקה עברה מספר גלגולים מאז הוקמה לראשונה במאה ה- 19 עקב צורך לשחרר לחצי מים בתום יום העבודה בעיר. מאוחר יותר הגיעה ההכרה בייחודה ובפוטנציאל התיירותי שלה וההכרזה הרשמית עליה בחגיגות 600 שנים לשוויץ, ולבסוף מיקומה ועיצובה כמזרקה שאנו מכירים היום. המזרקה הנוכחית הוקמה בשנות החמישים של המאה הקודמת ומשתמשת במי אגם ז'נבה ולא במי העיר, כפי שהיה במזרקות שלפניה. היא פועלת 24/7 ובשעות הערב מוארת באורות צבעוניים. Jet d'eau אגם ז'נבה עצמו הוא מקום שלו ונעים עם ברבורים וברווזים השטים במימיו בנחת. מומלץ להלך על הטיילת שעל גדותיו, להתרגע על הספסלים שלאורכה ולנוח מהמולת העיר ההומה. המקום מטופח ונעים, יש בו עצים גדולים הנותנים צל, דשא ואדניות פרחים לרוב. בהליכה לאורך האגם והטיילת נגלה סילון המים במלוא הדרו, וביום בהיר נראים מכאן בבירור הרי האלפים הנמצאים במרחק לא גדול מכאן. מה לעשות בז'נבה? עוד באיזור: אם הגעתם לטיילת שעל שפת האגם, מומלץ לשלב קפיצה קטנה אל שעון הפרחים המפורסם, הנמצא בסמוך. השעון מסמל את איכות השעונים השווייצריים ואת ז'נבה כעיר השעונים (הדייקנים). אנחנו הגענו בדיוק בשעת המניקור-פדיקור וזכינו לראות את הגננים בפעולה. שעת מניקור-פדיקור המלצה שניה: תצפית מרהיבה - קתדרלת פיטר הקדוש (St. Peter's Cathedral) מי שעוקב אחרי סיפורי הטיול שלי, יודע שאיפה שניתן לטפס לגובה ולתצפת - אעשה זאת בלב שלם ובנפש חפצה. קתדרלת פיטר הקדוש, שנבנתה במאה ה- 12, ממוקמת בלב העיר העתיקה של ז'נבה. מבנה הקתדרלה משלב סגנונות בניה שונים המשקפים את המעבר שלה מהכנסיה הקתולית לכנסיה הפרוטסטנטית. החלל המרכזי גדול ומרשים. הכניסה אליו ללא תשלום. קתדרלת פיטר הקדוש - פרטים האטרקציה המרכזית כאן היא טיפוס לשני המגדלים, הכרוכה בעלות סמלית (5 פרנק שוויצרי נכון למועד ביקורנו). 157 מדרגות מובילות אל ראש המגדלים מהם נגלית תצפית מרהיבה על העיר, על האגם ועל הנוף סביב. תצפית פנורמית נפלאה ששווה את המאמץ ואת הכסף. במעבר בין שני המגדלים ניתן להתרשם מפעמוני הכנסיה הענקיים. שעות ביקור, מחירים ומידע נוסף ניתן למצוא באתר הרשמי של הכנסיה. תצפית מרהיבה על העיר מראש המגדלים עוד באיזור: מומלץ לשלב את הביקור בקתדרלה עם שיטוט בסמטאות היפות של העיר העתיקה הסובבות אותה. הסמטאות נעימות ומלאות אווירה. חנויות יפות ויקרות (מאד), אנשים לבושים היטב, בתי קפה ומסעדות. סמטאות נעימות ומלאות אווירה המלצה שלישית: מקום טוב לפיקניק - פארק באסטיונס (Parc des Bastions) פארק באסטיונס הגדול והירוק, המשתרע בסמוך לעיר העתיקה, הוא אחד ממקומות הבילוי האהובים על משפחות, זוגות, מבוגרים וצעירים. נעים לשוטט בו, להתבונן בעוברים ושבים ופשוט לשאוף אוויר ולנוח. כדאי לשבת באחד מבתי הקפה הקטנים ומלאי האווירה, או טוב מכך - להצטייד בכריכים או מצרכים, בקבוק יין ושוקולד שוויצרי ולעשות פיקניק על אחת המדשאות הירוקות או על ספסל מוצל (הבחירה שלנו!). מזרקה יפה בשולי פארק באסטיונס אחד הבילויים המועדפים על המקומיים בפארק הוא משחק בלוחות השחמט הענקיים הפרוסים בו, על חיילי המשחק הגדולים שלהם. סביב לוחות השחמט מתגודדות קבוצות-קבוצות המריעות לשחקנים ומעודדות את הפייבוריט שלהן לנצח. נראה כי השחקנים בני בלי גיל – החל מילדים ועד קשישים – לוקחים את המשחק ממש ברצינות. חוויה. החבר'ה לוקחים את המשחק ברצינות עוד באיזור: בגבולו של פארק בסאסטיונס שוכן קיר הרפורמציה (Le Mur des Reformateurs) שמומלץ לשלב בביקור בפארק. הקיר העצום, שאורכו כ- 100 מטרים, הוקם על ידי האומנים הצרפתים Henri Bouchard ו- Paul Landowski לזכר הרפורמטורים שעיצבו את התנועה הפרוטסטנטית, והוא מתאר את ההיסטוריה של התנועה. המלצה רביעית: קצת מחוץ למרכז העיר - שכונת קארוז' (Carouge) שכונת קארוז' היא שכונה קטנה וציורית הממוקמת מדרום לעיר העתיקה של ז'נבה. היא נוסדה כשכונת מהגרים איטלקיים, עוד כשהיתה שייכת לצרפת. מאוחר יותר עברה לידי השוויצרים וכיום מדובר בשכונה אופנתית מלאת חן ושיק ששימרה את מאפייניה הארכיטקטוניים המקוריים, שעיקרם בניה נמוכה ושטחים ציבוריים ירוקים. שכונה מלאת חן ושיק ברחובות היוצאים מהכיכר המרכזית יש בתי קפה קטנים ומתוקים, מסעדות, גלריות וחנויות בוטיק מקסימות. נעים לשוטט בשכונה ברגל. לקחת את הזמן, להכנס לחנויות, לשבת בבתי הקפה, להרים את העיניים, לחפש את הפרטים הקטנים ולהתרשם מהבתים היפהפיים והצבעוניים. ההרגשה היא של כפר קטן בלב העיר הגדולה. ההגעה ממרכז ז'נבה פשוטה ומהירה באמצעות קווי טראם 12, 15 או 18. הפרטים הקטנים המלצה חמישית: מקום להניח את הראש - Hotel Des Tourelles מחירי הלינה בז'נבה גבוהים. אפילו גבוהים מאד. לא קל למצוא בעיר מלון טוב, במיקום מצויין ובמחיר סביר. לכן אני שמחה לחלוק איתכם את ה"מציאה" הזו ולהמליץ על המלון בו לנו בשהותנו בעיר - Hotel Des Tourelles. כתובת: Boulevard James-Fazy 2 Hotel Des Tourelles מדובר במלון קטן הנמצא במיקום מרכזי מנצח: נושק לנהר הרון ולעיר העתיקה, במרחק הליכה קצר מאטרקציות עיקריות, מתחבורה ציבורית ומתחנת הרכבת המרכזית. החדר גדול, מרווח ונקי וכולל מרפסת שווה ביותר עם נוף אל הנהר, העיר וההרים. צוות נהדר, דובר אנגלית רהוטה, נכון לעזור ולסייע בכל שאלה ופניה. ארוחת הבוקר בסיסית, אך טובה ומספקת. המלון היה זול משמעותית ביחס למלונות אחרים בסביבה. לא מדובר במלון פאר או במלון מפנק במיוחד, אלא במלון פשוט המדורג בשני כוכבים. יחד עם זאת הוא נותן תמורה נהדרת למחיר. נהר הרון מתחת לחלון שלנו חסרונות: לרגישים לרעש - בעת ההזמנה יש לשים לב כי ליד המלון עובר כביש ראשי למדי והחדרים הפונים אל הנהר אמנם זוכים בנוף נפלא, אך הם עשויים להיות רועשים בגלל אותו הכביש. לנו זה לא הפריע, אך מי שסובל מרעש רצוי שיוותר על הנוף ויבקש חדר פנימי. לילה טוב ז'נבה כמה מקומות שרציתי לבקר בהם ולא הספקתי הפעם: פסל הכסא השבור (‏Broken Chair Sculpture) המוזיאון לאומנות מודרנית (Musée d'Art et Contemporain - MAMCO) היכל האומות המאוחדות (United Nations Office at Geneva) שוק הפשפשים פליינפאלה (plaine de plainpalais) בנייני Schtroumpfs Building בית הקברות העתיק (Cimetière des Rois) אני מקווה שהצלחתי לשבור מעט את התדמית היוקרתית, הקרירה והבלתי מושגת של ז'נבה ולשכנע שהיא אכן עיר שנחמד להעביר בה יום רגוע אחד לפחות. למרות שהייתי קצת סקפטית לגביה, נהניתי לטייל בה והיא סיפקה לי בדיוק את מה שהייתי כל כך זקוקה לו אחרי 11 ימי טרק בטבע. מוזמנים לקרוא המלצות על טיולים עירוניים נוספים שעשיתי - כתבתי כאן לסיפור הדרך המלא וליומן המסע של טרק סובב מון בלאן - מוזמנים לכאן תודה שאתם מלווים אותי. אם אהבתם את המילים והתמונות, מוזמנים להשאיר לי תגובה כאן למטה ולהרשם לבלוג דרך קוביית ההרשמה. אשמח לשלוח אליכם פוסטים חדשים שאני מפרסמת ומסלולי טיול להורדה והדפסה. #טיולעיורני #אורהגזית #בלוגטיולים #זנבה #אטרקציותבחינם

הדרך 'את יודעת, כשהייתי ילדה', אני מספרת לבתי בנסיעתנו המשותפת, 'השרבים האלה של נובמבר, הרוחות המזרחיות החמות המטורפות, היו בכלל בספטמבר. הסתיו כולו? היה בספטמבר'. המכונית מתפתלת במעלה הכביש. מצדדינו כרמים שנצבעו בצבעי שלכת יפים, הקרקע זרועה סלעים והכל אביך ואפור סביב. 'מזג האוויר הזה', אני מוסיפה, 'הוא מזג אוויר של תחילת שנת הלימודים, לא של נובמבר! פעם בנובמבר היה כבר חורף!'. היא מהנהנת בראשה להסכמה, אבל וודאי אומרת לעצמה בלב – שוב האמא הזו עם הסיפורי-אנו-באנו שלה... השבת מתחילה בנוהל לגמרי רגיל: בישולים, הכנות, אריזת תיקים - ושתינו כבר יוצאות לדרכנו לבקר את אחיה, בכורי, שנשאר שבת. חיפה מאחורינו, צפון הארץ לפנינו, מוסיקה נחמדה והכל בעצם די בסדר על הכביש. כבר שבוע שהיובש מכה, שהרוחות החזקות טורפות כל מה שעומד בדרכן. ופתאום לפנינו מיתמר ענן עשן סמיך ושחור. הוא נראה עולה מאיזור הר מירון - בדיוק הכיוון אליו פנינו מועדות עתה ואני מודאגת שמא הדרך נחסמה ולא נוכל להגיע ליעדנו. מהרהרת באוכל שיחזור איתנו הביתה ובאכזבה הקשה של הפגישה הלא ממומשת. ככל שאנחנו מתקרבות, המראה יותר ויותר מדאיג. למעלה, על ההר, להבות אש אוחזות ביער. הרוח העזה דוחפת אותן עוד ועוד קדימה וממש אפשר לראות את התקדמות השריפה במעלה המדרון. אנחנו נוסעות לאט, רכב כיבוי חולף על פנינו בזעקת צופר. משום מה המראה הזה מרגיע אותי. כאילו אומרת לעצמי – מישהו כבר דיווח, היער בידיים טובות, אנחנו בידיים טובות. הצלקת בחדר העבודה שלנו יש מחשב ושולחן וגם ארון, שבו דחוסים כל מיני ניירות וכבלים שמגיעים עם מחשבים חדשים ותמיד אין מה לעשות איתם. יש בו גם מעל 1500 ספרים. ספריה שעליה גאוותו של בעל הבית, ולמרות שאני מתמרמרת על כל ספר חדש שנאסף הביתה ומוצא את מקומות במדפי הספריה הזו – גם אני, גאה בה קצת. בחדר העבודה שלנו יש רצפת פרקט וממש ליד היציאה, בסמוך לדלת הזכוכית והתריס הגדול יש חור שחור. צלקת שחורה מגץ שעף פנימה, התחיל לשרוף, התלבט, התחרט ונכבה. בנקודה זו בדיוק עצרה השריפה. את הנקודה הזו החלטנו להשאיר, לא למחות בשיפוץ. שנה חלפה מאז השריפה בחיפה, אבל מי סופר? מי זוכר? כנראה שרק מי שהשריפה נגעה בו, תרתי משמע. מי שהגיש את היד ונכווה, שנושא את הצלקת השחורה הזו בפרקט ובלב – זוכר, סופר. השילוב של נובמבר, רוחות חמות עזות ושריפה תמיד יחזיר אותנו כנראה לאותו המקום. אני חושבת על היום ההוא לפני שנה, שהתחיל לגמרי רגיל. שהבוקר שלו לא נתן שום רמז על מה שהולך לקרות בהמשכו ובהמשכה של השנה. הגינה אמצע הסתיו, פאתי חורף והגינה מלבלבת ופורחת. מה זה פורחת? ממש משתוללת! אין לי ספק שהיא השתגעה, ואם לא השתגעה – לפחות התבלבלה. היא בטוחה שמדובר בכלל באמצע האביב. מה קורה כאן עם עונות השנה? עניין מתעתע. ישבתי לכתוב פוסט אופטימי. רציתי לספר על מה שהספקתי בשנה מאז השריפה ההיא - על פתיחת הבלוג שלי, על החלפת העבודה, על השיפוץ, על כל האנשים הטובים שפגשנו בדרך, על החפצים ששוב נצברים במגירות ובארונות ועל איך שאנחנו והגינה קמנו לתחיה מתוך השחור הזה. רציתי לספר על הגינה המלבלבת ועל הפריחה המשגעת שמשמחת ומרגיעה ומלטפת אותנו בכל יום כשאנחנו יוצאים מהבית בבוקר וחוזרים אליו בערב. אבל הנסיעה בשבת בבוקר והשריפה הלא צפויה בדרך טרפה לי שוב את הקלפים ואת הזכרונות. אז יצא פוסט אופטימי עם נגיעות חרדתיות. אם אני חושבת על זה לעומק, זו בדיוק ההגדרה שמתמצתת את השנה שעברה עלי מאז השריפה - היתה לי שנה אופטימית עם נגיעות חרדתיות. *את כל התמונות צילמתי בגינה האביבית שלנו בחודש... נובמבר. אולי תרצו לקרוא פוסטים נוספים שכתבתי בעקבות השריפה בחיפה: כאן סיפרתי איך קיבלנו, בלי שהתכוונו, "דיל מטורף ליער השחור" על איך שמיינתי את החפצים לפני שחזרנו הביתה ומה קרה שנתיים לאחר השריפה הגדולה מוזמנים להרשם לבלוג ולעקוב אחרי ברחבי הגלובוס. ההרשמה דרך קוביית ההרשמה במעלה הבלוג. #שריפהבחיפה #זכרונות #אורהגזית #חלומותשמורים #שיקוםגינה

טיול עם הורים מבוגרים בחו"ל הוא חוויה מהנה ובלתי נשכחת, שיכולה להפוך למסורת משפחתית נפלאה. טיול כזה מאפשר בילוי זמן איכות משותף מחוץ לשגרה, ללא לחצים של בית, עבודה, ילדים – יו ניים איט! יחד עם זאת, טיול מסוג זה מחייב תשומת לב שונה והתארגנות אחרת מטיול "רגיל" לחו"ל. כשהתחלנו, אחיי ואני, לארגן את הטיול עם הורינו ללונדון לכבוד יום הולדתם ה- 80, הבנתי שעומד בפני אתגר שטרם התנסיתי בו. הבנתי שבטיול עם אנשים מבוגרים צריך לחשוב "בראש אחר", לשים לב לדברים שבדרך כלל אינם מטרידים אותי (עדיין) כאשר אני מתכננת טיול, ועל כן התחלתי ללמוד את הנושא. ניסיתי להיעזר בסיפורי טיול אחרים שמצאתי ברשת, אבל התייחסות ישירה לנושא לא באמת נמצאה, ולכן בסופו של דבר פעלנו בעיקר מתוך אינטואיציה ושכל ישר. ברוב הפעמים זה עבד, בחלק אחר קצת פחות. מה שבטוח, למדנו מארגון הטיול הזה הרבה על איך צריך להיראות טיול עם הורים מבוגרים, ואת מה שלמדתי אני שמחה לחלוק עמכם כאן. 1. טיסות נוחות כמה פעמים יצאתם מהבית באמצע הלילה בכדי להספיק להגיע לטיסה הממריאה לפנות בוקר? כנראה שלא מעט פעמים. מנחשת שאחרי לילה ללא שינה גם שכרתם רכב והתחלתם יום טיול כאילו לא קרה כלום. תרחיש כזה, הנראה לאנשים צעירים אולי כה טריוויאלי, הופך למשימה מאתגרת במיוחד עבור אנשים מבוגרים. אצל אדם מבוגר כל שינוי חיצוני וסביבתי הופך למורכב יותר ועל כן חשוב מאד לשים לב למועדי הטיסות אותן מזמינים. מומלץ לבחור שעות טיסה נוחות, גם בהלוך וגם בחזור. בנוסף, כדאי מאד לבחור עבור אנשים מבוגרים מבעוד מועד מקום ישיבה נוח יותר במטוס. מי שהפרוטה מצויה בכיסו יכול לבחור במושבים במחלקת עסקים, אבל זו בהחלט לא האופציה היחידה. מחלקות תיירים משודרגות, ואפילו מקומות בשורה הראשונה או ליד פתחי המילוט יעשו את הטיסה לנוחה ונסבלת יותר. 2. ביטוח מותאם לאחר שהזמנתם טיסות, תעשו בוודאי ביטוח נסיעות. יש לדעת שעלות ביטוח לאנשים מבוגרים אינה זולה לרוב, שכן לא פעם הם "סוחבים" איתם היסטוריית מחלות כזו או אחרת. מה לעשות, הגיל... הגיל... חשוב לכן ליידע את חברת הביטוח בגילם של המשתתפים בטיול ובמצב הבריאותי של כל אחד. כדאי לברר בחברת הביטוח באילו תנאים צריכים לעמוד האנשים המבוגרים אותם אתם מבקשים לבטח, והאם הם צריכים לספק מסמכים מסויימים לצורכי הביטוח. במאמר מוסגר אציין שכדאי להזכיר למשתתפי הטיול המבוגרים לצאת מצויידים בתרופות, אם הם צורכים כאלה, וכן במרשמים (רצוי באנגלית) במידה ויזדקקו להם. חובה לוודא שהתרופות נמצאות בתיק שעולה עמם למטוס ולא במזוודה הנשלחת לבטן המטוס!! כך במקרה של אבדן מזוודה התרופות יהיו אתכם ולא תצטרכו לבזבז זמן ומשאבים נפשיים וכספיים על רכישת תרופות בחו"ל. 3. דגש על נגישות כמו שטוסט לא יחזור להיות לחם, כך גם הורינו המבוגרים לא יחזרו להיות צעירים... נגישות היא אחד הדברים החשובים ביותר בטיול עם הורים מבוגרים. כדאי להקדיש מחשבה, תכנון מקדים ולהתייחס למושג הנגישות בבואנו לבחור אתרי תיירות, נסיעות בתחבורה ציבורית, לינה וכולי. את הנגשת הטיול לאדם מבוגר אפשר לדמות לסילוק מכשולים מדרכו של עיוור. נכון שלא כל המבוגרים עיוורים ונכון שלא כל העיוורים מבוגרים, אבל כמטאפורה זה בדיוק העניין. לינה - חשוב לבדוק מול מקום הלינה אם יש מעלית, ואם לא - את מספר מדרגות הגישה עד לחדר/לדירה. מקלחת - כדאי לוודא שיש בחדר/בדירה מקלחון ולא רק אמבטיה, שכן אמבטיה דורשת טיפוס ומעבר מעל דפנותיה. אם יש רק אמבטיה – חשוב שיהיה במה להיאחז בעת ה"טיפוס". תחבורה – אם מתכוונים להשתמש בתחבורה ציבורית, רצוי שתהיה תחנה זמינה וקרובה למקום הלינה. אם מדובר ברכבות תחתיות, לבחון עד כמה הן מונגשות מבחינת מדרגות (האם יש מדרגות נעות? מעלית?), מעברים בין קווים (האם צריך ללכת הרבה?). כדאי ללמוד את שעות העומס בתחבורה הציבורית, שבהן קשה להידחק ולרוב אין מקום לשבת, ולהימנע מהן בהכנת תכנית הטיול. אתרי תיירות – מומלץ לבדוק מה מרחק ההליכה מתחנת האוטובוס/מטרו לאתר, וכמובן שוב עניין הנגישות לאתר עצמו – מדרגות, עליות, ירידות... כדאי לבדוק שיש מקום להפקיד תיקים בעת הסיור באתר/מוזיאון, עניין שעשוי להקל מאד על ההליכה וההתנהלות באתר עצמו. 4. תכנית סדורה אמנם לרובנו יש סדר יום קבוע, אך אחד השינויים המלווים את ההזדקנות היא נטייה מוגברת לנוקשות, שמרנות, והיצמדות לדפוסים והתנהגויות מוכרות. כל אלה יוצרים מסגרת סדורה לחיים, המאפשרת לצפות דברים מראש ומקנה בטחון. כאשר נוסעים למקום לא מוכר, ומחוץ לארץ בפרט, נטרפים פתאום הקלפים. סדר היום משתנה ונחווית מידה גדולה של אי ודאות שיכולה להכניס לאי-שקט ואף לחרדה. לפיכך, מומלץ מאד להכין מראש תכנית טיול שתכלול את האתרים העיקריים בהם מתכוונים לבקר על פי ימים, ותיקח בחשבון כמובן את כל המגבלות שהזכרתי קודם לכן וגם את הרצונות והחלומות של ההורים. לטיול עם הורים מבוגרים קצב משלו, איטי יותר בדרך כלל. חשוב לכלול בתכנית מספר מועט של עוגנים בכל יום, אשר יהיו קרובים מבחינה גיאוגרפית, ולא לוותר על הרבה הפסקות ומרווחי נשימה. מעבר לכך, כדאי מאד שתכנית הטיול תהיה מוכרת לכל המשתתפים עוד טרם היציאה מהארץ. כדאי להוסיף מספר מילים על כל אתר בו מתכננים לבקר, ש"יכניס" לאווירה ויקנה היכרות מוקדמת, עוד טרם היציאה לטיול. בניגוד לטיול המושתת על ספונטניות, על אילתורים של הרגע ועל גמישות מירבית, יתרונותיה של תכנית טיול מובנית שהיא מעין חוזה כתוב ומוסכם בין המשתתפים. היא מפחיתה את הסיכוי לויכוחים ואי-נעימויות במהלך הטיול, מכניסה סדר בבלאגן ומפחיתה את רמת אי הוודאות. אם הסכמתם עם מה שכתבתי כאן למעלה, בואו נמשיך לסעיף הבא שיראה במבט ראשון כסותר את התיזה היפה שבניתי כאן, אבל עד מהרה יתברר שהוא למעשה משלים אותה. 5. גמישות וראש פתוח נכון שהמלצתי על תכנית טיול סדורה וידועה מראש, אבל לא פחות חשוב, ובטיול עם הורים מבוגרים בפרט, לטייל בראש פתוח ולהבין שכל תכנית היא בסיס לשינויים. מומלץ מאד להשאיר מקום לגמישות, לבדוק את "דופק הקבוצה" בתדירות גבוהה במהלך היום, ולהיות רגישים למצבי רוח, לחשק, לכוחות. תכננתם מוזיאון אבל הרגליים כבר לא נושאות אתכם? וותרו עליו ומיצאו אלטרנטיבה כמו בית קפה נחמד לשבת בו. חשוב להבין שהקצב הוא שונה, איטי יותר, ולא חייבים להספיק ולסמן וי על כל המטרות. לסיכום, טיול עם הורים מבוגרים יכול להיות חוויה נהדרת ומגבשת. יחד עם זאת, כדי שטיול כזה יהיה מוצלח ומהנה לכל המשתתפים, ולא פחות חשוב – יעבור בשלום, צריך לעשות תכנון מקדים, לשים לב לפרטים ולהתחשב בצרכים המיוחדים של ההורים. מומלץ להכין תכנית טיול מראש, שתהיה לא עמוסה מדי ושתהיה מספיק גמישה לשינויים לא צפויים. תכנית שתיקח בחשבון נגישות ומרחקים בין אתרים, ותהיה רגישה לכל צורך מיוחד שמציב בפנינו הגיל השלישי. מאמר מוסגר: את כל הצילומים בפוסט הנוכחי צילמתי בעיר התחתית בחיפה, שהתמלאה בתקופה האחרונה בגרפיטי משגע שמגובה בהרבה מסעדות ובתי קפה מגניבים. אמנות הרחוב נעשתה בעידודה של עיריית חיפה, וחלק מהציורים צויירו לקראת פסיטבל הקירות שמתרחש אחת לשנה בעיר התחתית. . לאחר הטיול המוצלח שהיה לנו עם הורינו בלונדון, אין לי ספק שארצה שניסע יחד שוב. אשמח לשמוע אם גם אתם נסעתם עם הוריכם המבוגרים ואיך עבר עליכם הטיול. אם יש לכם טיפים משלכם לתרום לרשימה, מוזמנים לכתוב לי בתגובות ואולי אוסיף את חלקם לכאן! אם עוד לא נרשמתם לקבלת עדכונים מהבלוג שלי, אתם מוזמנים להרשם דרך קוביית ההרשמה בראש הבלוג ותהיו הראשונים לדעת מה קורה, כמה ולמה... תודה שאתם חלק מהמסעות שלי. זה בהחלט משמח אותי ולא מובן מאליו! #חלומותשמורים #טיוליםלגילהזהבבחול #טיפיםלטיולעםהוריםמבוגרים #טיוליםלגילהשלישי