'באביב את תשובי חזרה', אני אומרת לעצמי, ויודעת שעוד טיול מתבשל לו כבר על אש קטנה. סוף מרץ תחילת אפריל זה זמן טוב בשבילי לצאת קצת. באמצע השגרה המשמימה שבין החגים, לפני פקקי התנועה של הפסח, כאשר מזג האוויר עדיין עטוף בטיפ-טיפה של חורף אך מתברך כבר בנגיעות קלות של לבלוב, כשמחירי הטיסות עדיין שפויים ואתרי התיירות טרם התמלאו באנשים.
זמן ביניים שעושה לי טוב על הלב ורגוע בנשמה. וכך יצאנו לדרך אל וינה היפה – אני והגברת הצעירה, שהיא חברה לדרך בטיול ולדרך גם בחיים עצמם.
על הטיול השני והחורפי שלי בוינה, הפעם בהרכב זוגי אפשר לקרוא כאן.
על הטיול השלישי שלי בוינה, הפעם עם המתבגר, אפשר לקרוא כאן.
היום הראשון – היכרות וגישושים ראשונים
בוינה הגדולה, המפוארת, המלכותית אנחנו נוחתות אחרי לילה ללא שינה. הנסיעה אל מרכז העיר עוברת בקלות ואנחנו מתמקמות במלון ויוצאות אל הרחוב הוינאי האפרורי והקר.
לרציניים בלבד: משדה התעופה מומלץ להגיע אל מרכז העיר באמצעות הרכבת המהירה CAT, היוצאת כל 30 דקות. משך הנסיעה 16 דקות בלבד עד לתחנת Mitte, ממנה ניתן ללכת או לקחת מטרו. עלות הנסיעה ב- CAT הלוך-ושוב זולה משמעותית מכרטיס לכיוון אחד, והכרטיס תקף לחודש, כך שכדאי מאד לרכוש אותו מראש ולשמור עליו היטב עד לחזרה.
מתהלכות בין האנשים ובתי הכלבו ומרגישות איך העייפות מתחילה לתת אותותיה. מאתרות בית קפה שנראה לנו נחמד, Aida, נכנסות פנימה ומזמינות קפה, שוקו וקרואסונים טריים. בהמשך יסתבר לנו כי מדובר ברשת שהוקמה לפני כ- 100 שנה כקונדיטוריה משפחתית, הלכה והתרחבה וכיום מונה לא מעט סניפים, אותם ניתן לזהות בקלות לפי צבעם הוורוד.
בבית הקפה מגישים קפה מצויין ושוקו נפלא וכמובן מגוון אין סופי של עוגות, מאפים וכריכים מסורתיים. למי שאצה לו דרכו, ניתן גם לקחת "טייק אוואי". מעתה, הקפדנו לדגום מדי יום סניף אחר של Aida, ותמיד נהנינו מאד ואנחנו משגרות מכאן המלצה חמה.
מכאן נמשיך אל נאשמרקט (Naschmarket), שוק אוכל גדול וצבעוני אשר בימי שבת מתווסף בקצהו גם שוק פשפשים נחמד. דוכנים דוכנים של דגים, פירות, ירקות, בשר, תבלינים, גבינות, מאפים, פרחים וגם מסעדות קטנות ובתי אוכל. השוק צפוף לנו מאד, עד כדי הרגשת המחנק, ואנחנו מחפשות את דרכנו החוצה לעבר שוק הפשפשים שהוא מרווח יותר ומלא במציאות שונות ומשונות, אבל הגברת הצעירה לא מאד מרוצה ואנחנו ממשיכות הלאה.
העושר הבלתי נתפס של העיר ניכר ברחובות ובבניינים. אני מחפשת בעיני את הסמטאות הקטנות, הציוריות, עם הפגמים והקילופים והצבעים, הסמטאות שכל כך שובות את ליבי תמיד, ולא מוצאת. המחשבה הזו עוד תצוץ הרבה פעמים במהלך הימים הבאים. כאן הכל בגדול!
כך גם קתדרלת סנט סטפן העצומה, הנמצאת בלב ליבו של הרובע העתיק של וינה. ממנה נמתחים הרחובות הראשיים המובילים אל יתר אתרי התיירות של העיר. אנחנו פוסעות פנימה והנשימה נעתקת, למרות שאור סגלגל מהווה תפאורה קצת ביזארית למקום הזה.
לרציניים בלבד: הקתדרלה מתהדרת בשני מגדלים אליהם ניתן לטפס: אל המגדל הדרומי מגיעים בטיפוס בן 343 מדרגות ספירליות תלולות וצרות. מנגד, אל המגדל הצפוני, מגיעים באמצעות מעלית. לבחירתכם!
למרות העייפות, אנחנו בוחרות בדרך הקשה... אל המגדל השני נחזור בסיום הטיול. וכרגיל, מטיפוסיי הרבים על מגדלים ברחבי אירופה למדתי כי הנוף הנשקף מלמעלה שווה כל מדרגה! גם כאן הנוף לא מאכזב.
היום השני – יום של ניגודים
הגברת הצעירה רוצה היום ארמון. נו, אז אנחנו בדיוק במקום הנכון, צריך רק לבחור... הבחירה נופלת באופן טבעי על ארמון הופבורג הסמוך. מדובר במתחם ענק הטומן בחובו מגוון אפשרויות. הולכות על הכרטיס המשולב הכולל את אוסף כלי הכסף, המעונות האימפריאליים ומוזיאון סיסי.
לרציניים בלבד: ניתן להוזיל את עלויות הטיול בקניית כרטיסים משולבים לאטרקציות/מוזיאונים המאפשרים זאת. יש לא מעט כאלה בוינה. מומלץ להתעדכן באופציות השונות.
אוסף כלי הכסף (Silberkammer) כולל מאות או אולי אלפי כלי אוכל בהם נהגו אנשי הארמון להשתמש בחיי היומיום ובאירועים מיוחדים. הנה כאן צלחות חרסינה מצויירות, ושם כלי זהב, וסכו"ם מסודר שורות-שורות עד האופק, וארגזי פיקניק שיכילו את כל הכלים הללו. העושר הראוותני של שושלת בית הבסבורג מרשים, אבל בשלב מסויים מתחיל לעייף, וזה בדיוק הזמן לעבור הלאה.
החיצים מובילים אותנו במעלה המדרגות הרחבות, היפות, אל מוזיאון סיסי. סיפורה של אליזבת הנסיכה הוא סיפור של אישיות אמיצה ועצובה. אנחנו עוברות בין תחנות חייה - מהיותה ילדת טבע תמימה דרך התבגרותה ואירוסיה המפתיעים לשליט האימפריה פרנץ יוזף, הפיכתה לאשה מרדנית ועצמאית ולבסוף לדמות טראגית ואבלה הנעה ונדה ברחבי תבל. יש משהו אפלולי במוזיאון והוא משרה תחושה לא נוחה. אנחנו תוהות אם מעצבי המוזיאון כיוונו בדיוק להרגשה הזו שתבטא את דמותה הטרגית של הנסיכה?
משם, אנחנו מתקדמות לחלק האחרון שכלול בכרטיס שלנו – המעונות האימפריאליים (Kaiserapartements). מדובר בסיור בין חדרי הארמון של פרנץ יוזף וסיסי, כולם נשתמרו כפי שהיו בתקופה ההיא. מעניין איך זה היה באמת לחיות בחדרים האלה, עם הכלים האלה, עם הבגדים האלה. האמת? זה לא נראה כיף גדול...
אחרי הכובד שהשרה עלינו ארמון המלוכה ואחרי שנעצבנו לנו קצת על סיסי היפה והאפלולית, אנחנו זקוקות לשינוי! משהו יותר קליל, עכשווי, מודרני... ואנחנו מדלגות על חלקיו האחרים של הארמון וצועדות אל עבר רובע המוזיאונים כשפנינו אל מוזיאון מומוק (MUMOK). זהו מוזיאון לאומנות מודרנית, אשר מציג תערוכות מקיפות עם דגש על אמנות חברתית. מבחוץ המבנה מדמה בלוק שחור ענקי, לי הזכיר את האבן השחורה במכה... מבפנים מוצגות מספר תערוכות במקביל. אנחנו נבקר בתערוכה גדולה ומקיפה של יצירות של מיטב אמני הפופ ארט. מבחינתנו נרשמו שמחה והתלהבות רבה! מומלץ לחובבי הז'אנר, ולא לפספס את חנות המוזיאון המשובחת, ולו רק בשביל לשטוף את העיניים.
עכשיו הדרך מובילה אותנו אל כיכר היהודים (Judenplatz), אשר היתה לב הרובע היהודי בימי הביניים. במרכז הכיכר ניצבת האנדרטה "ספריה ללא שם", אשר הוקמה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה. אנחנו עומדות בקרן רחוב ואני מקריאה מתוך הספר את השורות המספרות על הגורל העצוב של יהודי אוסטריה. לאחר מכן אנחנו מתקרבות בשקט, כמעט ביראה.
זוג בלבוש שחור נעצר ליד הגוש הבטון האפור. עומדים דוממים, וממשיכים. ממש לידם, יושבים על שפת האנדרטה חבורת מתבגרים ועושים סלפי עם אנדרטה. בצידו השני של המונומנט ילדים יושבים על שמות מחנות ההשמדה ואוכלים. שילוב מוזר של קודש וחול, של ידיעה והזדהות עם חוסר תשומת לב, של חיים ומוות. אתר הנצחה אשר בשקט ובחריגות שלו בנוף העירוני הוינאי מותיר רושם עמוק.
שוב נשנה את מצב הרוח ונחפש עתה את שווקי האיסטר. לקראת חג הפסחא מתקשטת העיר ורחובותיה בסמליו – ארנבים וביצים מצויירות ומקושטות המסמלים פריון והתחדשות, ובהמון המון שוקולד!!!
האווירה בשווקים שמחה, חגיגית ונעימה. אנשים באים, אוכלים, שותים, קונים ונהנים. בדוכנים נמכרים, לצד מזון ומשקאות, עבודות יד מסוגים שונים וכמובן ביצי איסטר מצויירות. נהנות מאד מהשיטוט, מהאווירה ומהמוצרים המושקעים שהם ממש חגיגה לעיניים! קונות כמה מזכרות ומתערבבות בקהל השמח.
לרציניים בלבד: בוינה מתקיימים מספר שווקי איסטר. שניים מהם נמצאים בעיר העתיקה – השוק של Freyung, והשוק של Am Hof. שני השווקים דומים למדי מבחינת ההיצע, ונמצאים במרחק הליכה קצר זה מזה.
היום השלישי – זו ילדותי השניה
היום הזה מסומן בתחזית כיום קר וגשום, אבל אנחנו בוחרות להתעלם מכך באלגנטיות ומקדישות את היום לשלל אטרקציות בטעם של ילדוּת. נצא לדרך חמושות במטריות ובבגדים חמים.
המטרו מביא אותנו עד סמוך לחומת הגנים של ארמון שנברון, ומשם אנו צועדות בעקבות השילוט המצויין כברת דרך לא ארוכה עד לגן החיות של וינה (Tiergarten Schonbrunn). גם כאן אנחנו רוכשות כרטיס משולב - הפעם לגן החיות ולמוזיאון מדאם טוסו. מדובר בגן חיות גדול המשתרע על שטח רחב, ולפיכך כדאי להקדיש לו בתכנון כמה שעות טובות.
בבוקר הגשום של אמצע השבוע אנחנו נמצאות כאן כמעט לבד. הדבר מאפשר לנו להשתטות קצת, לשחק בגן המשחקים, להזדחל במנהרות המדמות מחילות של מכרסמים, ולהצטלם בצילומים מטופשים. לקראת הצהריים המקום יתמלא.
מעל גן החיות נישאת גבעה מיוערת ואנחנו עולות ומטיילות בשבילים הרטובים. צופות בזאבים, מתיידדות עם סנאים וצועדות על הגשר התלוי, המאפשר לחוות את היער ממעוף הציפור. כנראה שבאביב היער מהמם ביופיו. היום הוא קצת אפרורי.
הזמן עובר בלי ששמנו לב ושוב אנחנו בדרך למטרו, פנינו לכיוון מוזיאון מדאם טוסו הנמצא בצדה השני של העיר. כשהייתי בת 16 יצאתי לראשונה את גבולות הארץ - ללונדון. קצת פדיחה להודות בזה, אבל מבחינתי, אחד משיאי הטיול ההוא היה הביקור בסניף הלונדוני של מדאם טוסו. עכשיו בוינה, הרבה שנים אחרי... אני מנסה "לשחזר" את החוויה ההיא (כבר אומרת שלא הצלחתי).
המוזיאון נמצא בכניסה לפראטר - פארק השעשועים הגדול והעתיק של וינה. בפנים שלל דמויות מפורסמות מפוסלות בשעווה – החל מדמויות מפתח בהיסטוריה ובתרבות האוסטרית ועד למפורסמים בינלאומיים שונים (ומשונים...). התערוכה אינטראקטיבית בחלקה, ובנוסף ליד הדמויות מונחים אביזרים ותחפושות שיקלו על החבר'ה להכנס לעולמה של הדמות. מוזיאון חביב עם המון גימיקים. בהחלט לא חובה.
ביציאה ניצב הגלגל הענק - אחד מסמליה של העיר. השמים מתבהרים, ולנו נותר רק לקנות כרטיס ולעלות לסיבוב. ה"נסיעה" בקרוניות עץ עתיקות סגורות. חוויה נחמדה, לא זולה, איטית ומאד רחוקה מלהיות אקסטרימית, והתצפית מלמעלה – על העיר, על הגבעות המקיפות אותה, על מתקני הפארק האחרים - יפהפיה עד מהממת.
מסיימות את היום עם קפה חינם בסניף נספרסו הצמוד למלון + שוקולד מוצרט טעים. גם אנחנו וגם המטריות, שעבדו קשה היום, זקוקות למנוחה...
היום הרביעי – בעקבות הקו הלא ישר
יצאנו אל הפארק העירוני רחב הידיים שטאדפארק (Stadpark), שבמרכזו ניצב פסלו המוזהב של יוהן שטראוס הבן. בספר שלנו כתוב ש"ביקור בוינה לא יהיה שלם אם לא ראית את הפסל" הזה, ומי אנחנו שנערער על הקביעה?
הרחובות שקטים, כמעט שוממים, ובתוך השקט הזה אנחנו צועדות בנחת, מתרשמות מהבניינים היפים שבדרך, ורושמות בראש נ"צדיקים של חנויות קטנות ומבטיחות שטרם פתחו את שעריהן לקונים.
גם בפארק אנחנו לבד. אנחנו והברווזים השטים באגם החום. מסביב פסלים רבים, וכמובן "פסלו המוזהב של... שבלעדיו ביקור לא יהיה שלם" וגו'.
בסוף החורף נראית כאן התחלה מהוססת של לבלוב ירוק וכמה עצים אמיצים שפורחים ומזכירים לנו כמה יפה יהיה כאן או-טו-טו, באביב. שורות שורות של ספסלים ריקים ממתינים לשמש שתביא איתה אנשים שישבו עליהם. בהחלט סיבה טובה לחזור.
אחרי שחצינו את הפארק נמשיך אל בית הונדרטוואסר הסמוך. זהו בית דירות צבעוני ומיוחד שנבנה בשנות ה- 80' על ידי האמן הסוריאליסטי ותומך האקולוגיה רידנסרייך הונדרטוואסר. האמן לא למד באופן מסודר אמנות, אך הקדיש לה את חייו ויצר וחי את האידיאולוגיה שלו באופן יום יומי. אחד הרעיונות המזוהים עמו ביותר היתה מלחמתו בקווים הישרים, עניין הבא לידי ביטוי בולט בבניין הדירות הזה וגם ביצירותיו האחרות.
אנחנו סובבות את הבניין מכל צדדיו, נהנות מהשקט של הבוקר ומהפינות הנסתרות. לשמחתנו אנחנו נהנות מ"ביקור פרטי" כמעט. כשנעבור כאן מאוחר יותר בדרכנו חזרה, המקום כבר יהמה מצטלמי סלפי.
באופן טבעי, אחרי שחווינו על קצה המזלג מהונדרטוואסר, מתבקש לקפוץ למוזיאון קונסטהאוס (Kunst Haus) הנמצא לא רחוק, ובו מוצג גוף עבודות מקיף של האמן.
לרציניים בלבד: תערוכת הקבע של המוזיאון מקיפה מגוון תחומים בהם עסק הונדרטוואסר – ציור, אדריכלות, גרפיקה ועיצוב. עיצוב המוזיאון משתמש באופן אקטיבי ברעיונותיו, וכך למשל הרצפות בעלות שיפועים וגבעות, ועצים הגדלים מתוך הבית ויוצאים דרך החלונות. הביקור במוזיאון המיוחד הזה מומלץ ביותר! כדאי לפקוד גם את השירותים המעניינים ואת בית הקפה הסמוך המעוצבים ברוח יצירת האמן.
אנחנו נפעמות מגוף היצירה הענק, הרב-תחומי והייחודי שהותיר אחריו האמן. עוקבות אחרי כל קו, כל כתם צבע, קוראות כל כותרת ומנסות לעשות חיבורים וקישורים. לא נותר לנו אלא לדמיין את עצמנו גרות בשכונה הדמיונית שתכנן השוכנת בתוך גבעות דשא רכות ומשתלבת בנוף ובטבע...
עכשיו, מכיוון שאנחנו לא ממהרות ושדאגנו בבוקר לפזר פירורי לחם כדי שנזכור איך לחזור לחנויות הקטנות והמתוקות שראינו בדרך - אנחנו מסודרות! אם זה לא Happy Living, אז מה כן?
בדרך נכנסות לסניף Aida וקונות גלידה כחולה (האמת? ציפינו ליותר...) וממשיכות אל שכונת שפיטלברג דרך הרחובות שחלקם כבר מוכרים לנו ואחרים מתגלים לנו בפעם הראשונה. השיטוט, שמשלב מצד אחד מעין הרגשת בית במקומות שכבר עברת בהם ומצד שני התחדשות וגילוי – הוא חוויה פשוט מעוררת.
בשכונת שפיטלברג (Spittelberg) סמטאות קטנות מרוצפות אבנים, לאורכן בניינים ציוריים נמוכי קומה. מאד שונה מוינה שראינו עד כה. בסוף המאה העשרים שוקם הרובע ושוחזר ונפתחו בו בתי קפה, ברים, מסעדות וחנויות קטנות ומעוצבות.
נראה מבטיח, אולם אנחנו מסתובבות שם די לבד והשכונה מרגישה לנו נטושה. בכל זאת, נכנסות פה ושם לחנויות, ממששות שמלות וינטג' בחנות נהדרת, נוגעות בבדים... כשאנחנו יוצאות לרחוב תופס אותנו פתאום מבול. תופסות מחסה תחת גגון בכניסה לחנות. המוכרת יוצאת אלינו ומזמינה אותנו פנימה, ובפנים – אוצר! כפתורים של פעם, עם רקמת חוטים עליהם, כאלה שהיו תופרים לציפות וציפיות. השיחה עם המוכרת מתגלגלת ומסתבר שהכפתורים שכל כך אהבנו הם מעשה ידיה. כפתורים מסורתיים שעושים במיומנות העוברת מדור לדור. אני בוחרת לי כמה וקונה למזכרת.
נראה ששווה לתת לשכונה הזו צ'אנס נוסף ולהגיע לטייל בה אולי ביום קצת יותר שמשי, או אולי לקראת תחילת השנה האזרחית, אז פועל במקום גם שוק חג מולד צבעוני ויפה.
היום החמישי והאחרון – מחורף וינאי לקיץ ישראלי
אני פותחת את הוילון הגדול והכבד לבדוק מה עניינים בחוץ - אם השמש זרחה? האם הכל במקום? ולהפתעתי הרבה אני מגלה שיורד שלג... שלג אמיתי, לבן, רך, צמרירי ונהדר צונח מהשמים. שתינו עומדות נפעמות בחלון והגברת הצעירה מושיטה יד לתפוס פיסת חלום.
האוויר בחוץ קר ונקי, השלג פסק ואנחנו יוצאות ליום שופינג! בדרכנו לרחוב מריה הילפר, ניקח את המטרו עד לקצה הרחוק של הרחוב ומשם נחזור לאט לאט ברגל לכיוון המרכז.
זהו אחד מרחובות הקניות הראשיים של וינה. רחוב טרנדי שמשלב ארכיטקטורה מיוחדת -היסטורית וחדשה - לצד חנויות מגוונות עם היצע המתאים לכל כיס... חלונות הראווה מושקעים ומעוצבים והרחוב הרחב נעים לשיטוט ולקניות.
לוקחות את הזמן, נכנסות לחנויות, בודקות סחורה, קונות לעצמנו וליקירינו. אפילו השיפוצים המאסיביים בהם נמצא חלק מהרחוב לא מצליחים לדכדך אותנו.
הגענו לקצה הרחוב והנה - אנחנו כבר מזהות בניינים ומקומות על פניהם חלפנו בימים האחרונים, ולא ידענו שמריה הילפר כל כך קרובה אלינו... מכאן אנו פונות שוב לארמון הופבורג לבקר בספריה האוסטרית הלאומית (Österreichische Nationalbibliothek). הספריה ממוקמת באולם בארוק יפהפה בעל כיפת פרסקו מצויירת ומרשימה. ניתן לראות כאן עשרות אלפי ספרים עתיקים ופריטים כמו כתבי יד, מפות, גלובוסים ודפי תווים, ואפילו כתבים בשפת הקודש. בהחלט מקום מומלץ לביקור. נמשיך לשיטוט אחרון בעיר רבת הפנים הזו.
חולפות על פני בית הספר הספרדי לרכיבה. סוס מציץ אלינו מאחת הקשתות. אולי בפעם הבאה בוינה נבוע לבקר אותך, סוס יקר. אמנם זה הסוף, אך כדי לא להשאיר יותר מדי עניינים פתוחים, אנחנו עוד חייבות לעצמנו טיפוס למגדל הצפוני של הקתדרלה, ולשם בדיוק אנחנו מכוונות את עצמנו.
הפעם נעלה במעלית! המעלית צרה מאד. אנחנו נכנסות פנימה, מכניסות את הבטן והווווופ אנחנו למעלה. מה אגיד לכם? אין על התצפיות האלו. באמת, אין לתאר כמה שזה יפה! עושות סיבוב ועוד סיבוב, עד שקופאים לנו האף והאוזניים. כשכאן קופאים מקור במרומי הקתדרלה, בישראל הקיץ כבר נושף בעורף. באור הרך והמלטף של אחר הצהריים, אנחנו נפרדות מוינה היפה ואני יודעת שפעם, באביב, עוד אשוב בחזרה.
הטיולים בהרכב של אם-בת אהובים עלי במיוחד. אם גם אתם התחברתם, מוזמנים להציץ לטיולים נוספים שעשינו שתינו יחד בבודפשט וגם בפריז.
בוינה טילנו שוב בחורף 2020. כאן אפשר לקרוא את ההמלצות החדשות מחופשה וינאית קצרה.
הכנתי עבורכם מתנה קטנה שתקל עליכם את תכנון הטיול בוינה - מסלול טיול להורדה ולהדפסה. מוזמנים להשתמש בו בתכנון הטיול שלכם לעיר המקסימה הזו!
כתבתי עוד על וינה, בטיול עם בן זוגי, ובטיול עם המתבגר שלי.
אין כמו טיול אורבני טוב לנפש ולנשמה. כאן כתבתי על עוד טיולים עירוניים שעשיתי.
הנה עוד כמה סיפורי טיול לעיר המלכותית שאהבתי במיוחד, ואני מזמינה גם אתכם לקרוא: רבקה קופלר שוטטה בעיר לפני כריסטמס
יפעת כתבה על הטיול הזוגי הראשון של בכורתה בעיר אם אהבתם את המילים ואת התמונות, אם נעזרתם בטיפים שפיזרתי, אשמח אם תמשיכו לעקוב אחרי ברחבי הגלובוס ותרשמו כמנויים לבלוג בקוביית ההרשמה. וכמו תמיד - אשמח לשמוע את קולכם פה למטה בתגובות או כאן! נתראה בטיול הבא...
